אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רביבה וסיליה במתחם צמרת: מתוקים מושקעים, אוכל לא מגובש

המתוקים טובים והאוכל מוקפד אך פשוט. סניף מתחם צמרת של רביבה וסיליה עוד לא החליט אם הוא בית קפה או מסעדה. על הטעם הטוב והתשוקה שבמקום, אין ויכוח

תגובות

אחרי 20 שנה ברמת השרון, נפתח לפני כשנה וחצי סניף ראשון לרביבה וסיליה ברחוב הארבעה בתל אביב. לאחרונה, עם פתיחתו של מתחם G המדובר שליד מגדלי Yoo, נפתחה מסעדה שלישית של רביבה וסיליה במקום. אי אפשר לכנות את המסעדה החדשה - סניף של ספינת האם, כפי שבית הקפה "רביבה וסיליה" ברחוב הארבעה הוא לא סניף במובן המסחרי-רשתי של המילה. לא מדובר כאן על רשת בנוסח ארומה אלא במפעל מאד אישי ומוקפד של אשה אחת  - רביבה אפל ושל שותפיה. למרות שהמסעדה החדשה נושאת את אותו שם ומגישה אוכל כמעט זהה לזו שברמת השרון, סביר שהאופי השונה של האזור כמו גם עצם פתיחתה של מסעדה נוספת אחרי כך כל הרבה שנים, תעורר קשיים והתלבטויות. קשה ולא מובן מאליו לשכפל אופי והצלחה של מסעדה ותיקה המחוברת מאד למקום שבו היא נמצאת, גם אם לכאורה רבים מהאלמנטים בשני המקומות זהים. ככלל, אני לא חובבת של מסעדות בקניונים. יש בהן משהו תלוש, לא עירוני ולרוב גם לא שכונתי או מחובר למקום בו הן נמצאות. איכשהו "רביבה וסיליה" החדשה, מצליחה לחמוק מתחושת התלישות הזו תודות לעיצוב נכון ונעים  – הרבה אור, הרבה לבן, ונגיעות צבע שמחות. את המדפים והדלפקים מעטרים תוצרי הקונדיטוריה הרבים והמפתים, שמוסיפים רכות ופמיליאריות. קשה שלא לחייך כשקבלת הפנים היא תצוגה של פרלינים יפים וטארטלטים מושקעים. התפריט לא גדול, דומה מאוד לתפריט המסעדה ברמת השרון ומורכב מכעשר מנות ראשונות ועיקריות. רובן קלאסיות ופשוטות יחסית. גדולתן היא באופן ובאיכות ביצוען. נדמה שהניסיון הוא לא להמציא את הגלגל אלא לעשות דברים באופן מוקפד, רגיש ונכון, תוך מתן חשיבות לפרטים הקטנים.

פתיחת מסעדה נוספת אחרי הרבה שנים אינה מובנת מאליה. רביבה אפל (צילום: דניאל צ'צ'יק)מה אכלנו: למנה ראשונה הזמנתי גרבדלקס - סלמון כבוש, שהוגש עם סלט מלפפונים וגבינת שמנת. הסלמון, שנכבש במלח וזרעי שומר היה מצוין. למעשה זו אחת הצורות הטעימות והאסתטיות ביותר לאכילת סלמון. טעמו של הסלמון היה מובחן אך עדין. לשמחתי הוא נפרס לפרוסות עבות יחסית והיה במה לנגוס.סלט המלפפונים שלצד הסלמון היה חמוץ-מתוק נוסח מזרח אירופה ולא המזרח הרחוק דווקא. גם גבינת השמנת הפשוטה היתה טובה, שמנה וסמיכה בלי להתנצל, ותאמה את האופי המנה. מקלות הגריסיני המעולים הוסיפו עידון וסביר שהייתי אוכלת מהם כל כמות שהיו מגישים לי. חברתי הזמינה מרק ירקות. שוב, לא היו ניסיונות ליצור מרק מתוחכם או יצירתי במיוחד, אלא מרק ירקות המוגש בכל בית יהודי-אשכנזי טוב. בניגוד לסלמון, שהצליח להבריק בזכות שימוש בחומרי גלם איכותיים וביצוע אלגנטי, המרק דווקא סבל מהיעדר המעוף ולא נשבנו בקסמו הנוסטלגי, על אף שהיה טעים ועשוי כהלכה. למנות עיקריות הזמנו המבורגר ופסטה פפרדלה עם שרימפס. ההמבורגר הוגש כפי שהמבורגר צריך להיות מוגש – עם צ'יפס חם, דק ופריך וסלט קולסלאו חמצמץ. ההמבורגר נעשה מבשר בקר טוב, לא תובל יתר על המידה ושמר על עסיסיות. הלחמנייה הייתה מתוקה והרכה השלימה את העבודה בהרמוניה. כל אלה הרכיבו מנה קלאסית, שבוצעה בשלמות ובמחיר הוגן. האם זו מסעדה? האם זה בית קפה? רביבה וסיליה במתחם צמרת (צילום: אורן זיו)מנת פפרדלה ביתית עם שמן זית, עשבי תיבול, עגבניות טריות ומיובשות ושרימפס היתה פחות מושלמת. הפסטה עצמה אמנם היתה עשירה בחלמונים וטעימה, אבל בושלה יותר מדי והפכה לדביקה. ברוטב חסר גיבוש ואיכשהו הא "התפרק" בצלחת ובפה. העגבניות המיובשות העניקו לו  מתיקות דומיננטית מדי,  הוא חסר עומק ונעדר קלילות או שובבות שיכלו להרים אותו. שוב, השרימפס היו טריים וטובים והמנה לא בלתי טעימה, אך גם לא בהכרח ראויה להיכלל בתפריט קטן וקלאסי. בתפריט כזה כל מנה אמורה להיות הכי טובה בז'אנר שלה. כמובן שאי אפשר ללכת לרביבה וסיליה ולא להזמין קינוח מושחת. הזמנו "פארי ברסט" - טבעת פחזניות מחוברות הממולאות בקרם נוגט ופטיסייר עדין. בצק הפחזניות היה אוורירי וקל וקרם המילוי משיי ולא מתוק מדי. ביצוע מצוין ובעיקר טעים לקינוח צרפתי קלאסי. שירות ואוירה: השירות מאד ידידותי ונעים אבל ניכרים בילבול מסוים והיעדר הידוק שנובעים אולי מהעובדה שמדובר במסעדה חדשה. יכול להיות שחוסר החדות בשירות הוא גם תוצאה של חוסר חדות באופי של המקום; האם זו מסעדה לכל דבר? האם זה בית קפה או אולי בכלל משהו אחר? נכון שלא בהכרח צריך לקטלג כל מקום במגירה מובהקת ואולי לא כל מסעדה צריכה קונספט, אבל התחושה היא שלא ברור לגמרי מה המקום רוצה להיות, עבור מי ומתי ובשלב הזה לפחות - האווירה הזהירה לא מצליחה לכפר על העדר גיבוש זה. למי זה מתאים: לתושבי השכונה החדשה, שהתברכו במסעדה/קפה/קונדיטוריה מקומית; ללקוחות נאמנים וותיקים של "רביבה וסיליה" שנוח להם דווקא המיקום הזה, ולתל אביבים שמוכנים להיכנס למכונית ולהגיע למקום רגוע, נעים, אלגנטי ומעט מאופק לארוחת ערב טובה ונטולת גימיקים.כוכב הארוחה: המבורגר עסיסי וקלאסי.המבורגר משובח. רביבה וסיליה - מתחם צמרת (צילום: יח"צ)בשורה התחתונה: בהחלט שווה ביקור ולו בגלל המאפים השונים והאסתטיקה. האוכל פשוט, לרוב עשוי כהלכה ולעיתים ממש מענג. לא מדובר על אוכל מקורי באופן יוצא דופן או על מקום הנועד לבילוי מסעיר ויכול להיות שכרגע המסעדה קוסמת ותוססת יותר דווקא בשעות הצהריים. ללא ספק עם זאת ניכרים במקום התשוקה, המקצועיות ובעיקר הטעם הטוב. רביבה וסיליה - מתחם צמרת ניסים אלוני 10 תל אביב

החשבון: מרק ירקות – 32 שקליםגרבדלקס – 44 שקליםהמבורגר – 64 שקליםפפרדלה שרימפס – 84 שקליםפארי-ברסט – 36 שקליםכוס יין פלטר "טריו" – 36 שקליםסה"כ: 296 שקליםהביקורת הינה אובייקטיבית ולא תלויה באף גורם חיצוני

*#