${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרקוטרי: הנקניקיות המוערכות אכזבו

מסעדת השרקוטרי ביפו עדיין מלאה ותוססת אבל מבחינת האוכל נראה שחלה היחלשות. גם כשהנקניקיות עסיסיות הן לא מלהיבות והפסטה, הבשר והקינוח אכזבו. לפחות השירות מלא חיים

תגובות

כשנפתחה השרקוטרי, מסעדתו של וינס מוסטר בשוק הפשפשים לפני פחות משלוש שנים, הסצנה הקולינרית בתל אביב געשה. מדובר היה בצעד חלוצי של ממש. בשורה אירופאית רומנטית בגרסה היפואית. וינס, שרקוטייר שוויצרי מנוסה, שכבר הוכיח את עצמו במסעדת וינס ותמר (שהפכה לאחר עזיבתו לקוצ'ינה תמר) פתח מקום ספק זרוק, ספק מתוחכם בליבו של השוק האופנתי והמתפתח.כמעט שלוש שנים אחרי, ההתלהבות לא שוככת. המקום, שלא השתנה הרבה מאז פתיחתו, עדיין פופולארי ותוסס. בעיצוב החלל אי אפשר לומר שהושקע מאמץ רב. בקומה התחתונה יש בר ושולחנות פורמייקה פשוטים ובקומת הגלריה שולחנות עץ רעועים וקירות חשופים. אני מניחה שניתן לתאר את הסגנון כשיק מרושל שמתמזג עם הסביבה. מצד שני יש לתהות שמא הפשטות המופגנת היא חלק מתפיסה רחבה יותר. ההיפותזה הזו נראית סבירה גם בהתחשב בתפריט. המלצרית הסבירה שאין חלוקה למנות ראשונות ועיקריות והמנות תגענה לשולחן בלי סדר, אלא כשהן מוכנות. האמת, כבר עייפתי מלשמוע את ההסבר הזה בחלק כה נכבד של מסעדות העיר. לפעמים זה נחמד ועובד, לפעמים אין לזה הסבר או הצדקה. בשרקוטרי כל המנות הן בגודל בינוני עד גדול ורובן מתומחרות בטווח שבין 70-90 שקלים. בשל כך, הן מבחינת קיבולת אכילה והן מבחינה כלכלית, האופציה להזמין הרבה מנות למרכז השולחן מוגבלת. כמו כן, משום שאין חלוקה למנות ראשונות ועיקריות ובגלל ההחלטה להוציא את המנות ללא סדר, נכפית על הסועדים חלוקה של המנות עם שותפיהם לשולחן,  גם אם זה לא תמיד לרוחם.

הבשורה האירופאית של וינס מוסטר בשוק הפשפשים. שרקוטרי (צילום: אייל טואג)

מה אכלנו: התפריט קוסם כמובן לקרניבורים ולאוהבי הנקניקיות בפרט. את כל הנקניקיות והנקניקים מכינים ומיישנים במקום. הכנת נקניקיות ונקניקים היא עסק רציני. הרבה נסיון, אהבה וגם מסורת נכנסים לסיפור ואלה ניכרים כאן. החלטנו לנהוג לפי רוח המקום ולהזמין שתי מנות של נקניקיות.נקניקיות צאן מבשר טלה ובקר, בתיבול פיקנטי ובטחינה גסה היו דקות, חריפות וטעימות מאוד, עם טעמים מודגשים ונועזים. הנקניקיות מוגשות עם שפצלי  - פתיתי בצק מבושלים המטוגנים עם חמאה וחרדל. למרות שהבחירה בשפצלי היא קלאסית להגשה עם נקניקיות, התוספת הייתה שומנית וכבדה מדי ולא עשתה חסד עם המנה.אכלנו גם שובליק - נקניקיות שוויצריות מעושנות, מבשר בקר וחזיר, במרקם חלק ועדין יותר. הן תובלו במעט שמנת וטעמי העישון שבהן היו נוכחים מאד. למרות שהנקניקיות היו שמנמנות ועסיסיות במידה, הן לא ממש הסעירו את עולמנו. גם בשילוב שלהן עם הצ'יפס המסולסל שבצידן, לא מצאנו ייחוד.תפריט לקרניבורים. מנת נקניקיות עם תוספת שפצלי בשרקוטרי (צילום: דניאל צ'צ'יק)על מנת לאזן את רמת הכולסטרול בדם ועל שום שאת הפסטה מכינים במסעדה עצמה, הזמנו גם מנה של "פטוצ'יני וולקנו" - פטוצ'יני ירוק טרי עם פלפלי שאטה, שמן זית ופרמזן. המלצרית התריעה שהמנה חריפה במיוחד אך בהיותנו לבנטינים גאים התעקשנו עליה. הפסטה עצמה, או לפחות כך נדמה לי, היתה טעימה מאוד ועשויה בדיוק במידת הבישול הנכונה, אך קשה היה לי להתרכז בשום דבר מעבר לבעירה שהתרחשה לי בפה. אמנם הוזהרנו מחריפותה של המנה ולכן אין לי טענות, אני רק תוהה אם אכן ניתן להנות ממנה במתכונתה הנוכחית. פסטה פפרונצ'יני טובה יכולה להיות גם חריפה מאוד אך עדיין עם טעמים מובחנים. אך זו הייתה כולה פלפל שאטה.

גם המנה הרביעית שטעמנו - "סינטה טלה עם כרוב ניצנים, שעועית ירוקה ולבבות ארטישוק" היתה מאכזבת, בראש ובראשונה מבחינה אסתטית. שמה הבטיח חוויה אביבית וצבעונית, בפועל הגיעה מנה עייפה בגוון אפור לא מפתה. הסינטה טלה היתה עדינה ואדמדמה במידהנכונה וזה העיקר, אבל  הירקות שהוגשו לצד הבשר, כבר היו אחרי השלב הפריך והטעים. הכרוב, השעועית והארטישוק בושלו יותר מדי, איבדו מטעמם וצבעם ותובלו במתיקות יתר שלא הלמה את הבשר.

מבחר הקינוחים לא היה מפתה במיוחד, אך בחרנו בנמסיס שוקולד. העוגה הסתמית הגיעה כנראה ישר מהמקרר והיתה קרה מדי ולא מספיק עשירה. גם הגלידה שליוותה אותה לא היתה באיכות גבוהה במיוחד.שירות ואוירה: המלצרית שלנו היתה אדיבה ביותר, חייכנית, מלאת אנרגיה ועם יכולת לתת הסבר מפורט וטוב על המנות. ביחס לשאר מרכיבי החוויה,  השירות היה יעיל וחביב מאוד ובלעדיו היתה מתקבלת ארוחה קצת נטולת נשמה. למרות שהקומה התחתונה תוססת יותר, קומת הגלריה בה ישבנו זקוקה לקצת אהבה ותשומת לב.למי זה מתאים: לקרניבורים מושבעים ולאוהבי נקניקיות אמיתיים שלא מוכנים להסתפק בנקניקיה מסחרית מפוקפקת. וגם למי שלא באים בשביל החיות אבל אוהבים בימי האביב והקיץ לשבת על מדרכת השוק ולהנות מאוויר יפואי בורגני-בוהמי.מילה על היין: שתינו יין המוכן במיוחד עבור המסעדה – בלנד קברנה-מרלו של יקב כליל הנקרא "הכפר-שרקוטרי”. רעיון נחמד שמתחיל להיות נפוץ במסעדות רבות. היין המיוצר בכמויות קטנות מאוד אמנם היה נעים, לא אגרסיבי ותאם את האוכל, אבל מחירו היה גבוה ולא מוצדק – 170 שקלים. באופן כללי תפריט היין מתומחר די גבוה וקשה למצוא אופציות ראויות בפחות מהמחיר הזה. התחשב באופי המקום והאוכל, חבל שאין גם יינות מעניינים במחירים סבירים יותר.בשורה התחתונה: על אף האמנות שבהכנת הנקניקים וביישון הבשר, האוכל בשרקוטרי לא מספיק משמח והתחושה הכללית היא של העדר נדיבות. הכוונה היא לא לגודל המנות אלא לאופיין ולאופן הגשתן. נדמה כי חדוות היצירה וחדוות האירוח הלכו קצת לאיבוד. תמחור המנות בהתחשב באיכות האוכל ובמקום, יקר ולא מוצדק.

החשבון (עבור 3 אנשים): פטוצ'יני וולקנו – 67 שקליםנקניקיות שובליק – 71 שקליםנקניקיות צאן – 71 שקליםסינטה טלה – 91 שקליםנמסיס – 44 שקליםיין כליל, הכפר-שרקוטרי – 170 שקליםסה"כ: 514 שקלים. לא כולל שירות

שרקוטרי רבי חנינא 3 יפו

*#