אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת בתיה: משנה מקום, משנה איכות

עם המעבר של מסעדת בתיה ממשכנה הוותיק לחדש נדמה שמשהו בטעם ובחוויה הלך לאיבוד

תגובות

ההודעה על צאתו לגמלאות של ה"עכבר" תפסה אותי במצב רוח הולם. מתאים לי לצאת לגמלאות. באמת, כמה ומה כבר עוד אפשר לכתוב על אוכל? כולה אוכל. בסוף השבוע האחרון ראיתי ב"גלריה" כתבה מתפעמת של שלושה עמודים על שף מאן דהו שפותח מסעדה אסייתית ש"כל העיר מדברת עליה". נראה, אפוא, שאני לא ממש ב"שיח". אני גם לא מחזיק מעצמי, כפי שוודאי הבנתם, מבין גדול באוכל, ואני חושב שהדיבור המופרז על אוכל ("כל העיר מדברת") מעיד על שיבוש מסוים. נעים מאוד לאכול עם חברים טובים, נעים עוד יותר לאכול אוכל שהוכן על ידי אנשים טובים. די לי בכך. » קפה בתיה - לשעות פעילות ולכל הפרטים» ג'ונאס: יש נביא בשוק הפשפשים» ימבה: בלי לעשות סיפור» טנאת: בשורה טבעונית חדשהמתוך הוקרה לאנשים הטובים שבישלו לי במשך השנים חשבתי לסיים במסעדה ותיקה, עניינית, שכיף לחזור אליה. פתיחתה המחודשת של מסעדת בתיה - שעקרה מהמקום שבו שכנה זה כ־50 שנה, בארלוזורוב פינת דיזנגוף, לאזור ה"חם" של אבן גבירול־חשמונאים - היא הזדמנות נאותה. צר לי, באמת, שאינני יכול להרחיב הפעם בשבחה. קשה לי להאמין שאני התעדנתי והפכתי לפיינשמייקר. הגיוני יותר שקפה בתיה (שעליה - ולא על כל מסעדה תל אביבית שהצליחה להחזיק מעמד שלוש שנים - אפשר באמת לומר "מיתולוגית") קצת הידרדרה. תאכלו מהר. כבד קצוץ של בתיה (צילום: אייל טואג)העסקית של בתיה די סבירה: מנה עיקרית עם שתי תוספות וכוס מיץ לבחירה ב־50 שקל. מבחר המנות שבתפריט העסקית מצומצם למדי: שניצלונים (שניצל עולה יותר), עוף בגריל או מכובס, קציצות עוף או בקר (וקציצות העוף כבר נגמרו). זהו. לא יכולנו שלא לפתוח במנת הכבד הקצוץ (25 שקל). ותיקותו אכן לא ביישה את נעוריו; כבד כיאות, עטור גבעה של בצל מטוגן עשיר. תענוג על פרוסת לחם אחיד. לא הבנתי למה המלצרית, שראתה שאני אוכל אותו לסירוגין, שאלה כל הזמן אם "לפנות לך". בכלל, השירות קצת בעייתי. לא הגיוני להביא את המנה העיקרית בנפרד ואת התוספות אחר כך. איך אוכל את קציצות הבקר הענקיות והנדיבות, ששמרו על אווריריות נעימה, ללא הפירה? שלחתי את הקציצות בחזרה למטבח, שימתינו שם בסבלנות לפירה. בדיעבד, סתם ביזבזתי את זמנן את החמודות הללו. הפירה היה מימי, נטול טעם, מין שלולית בצבע של תפוח אדמה. זה הפירה הגרוע ביותר שקיבלתי אי פעם לשולחן - צר לי לומר זאת - ואני כל כך אוהב פירה. לא אותה הגברת ולא אותה האדרת. מסעדת בתיה (צילום: אורן זיו)את המנה העיקרית השנייה דגמתי כבר בבית (שלחו אותי הביתה עם הקופסאות בשקית ניילון של ירקות, שבקושי נסגרה. אולי כדאי, לרגל השדרוג, לחשוב על רכישת שקיות נייר מרווחות יותר) - כבד עוף, עם תפוחי אדמה בתנור ושעועית ברוטב עגבניות. הכבד היה טעים, הוכן בדרגת מדיום כפי שביקשתי (יפה ששאלו), אבל אני חושב שאפשר להכין אותו עם הרבה פחות שמן. בנוסף, היתה לי איזו תחושה של בעלבתיות לא נעימה שם. אולי משום שהבעלים נזף באחד המלצרים (לא בגללי) לעיני. לא עושים דברים כאלה.בסך הכל, היתה זו ארוחה הגונה למדי, אבל בתחרות עם מסעדות האוכל היהודי הוותיקות והמתחדשות נראה לי שמסעדת בתיה המחודשת לא מגיעה לגמר. היו בטוב.בקטנה תפאורה: אולם סועדים מרווח, דלפק הגשה, פלייסמנטים שמספרים את ההיסטוריה של המסעדה סביב השולחן: חובבי נוסטלגיהשירות: מבולבלחיוך: לבבישירותים: מרווחים, תא מיוחד לנכיםנגישות: טובהחניה: מצומצמת, עקב עבודות בנייה בחניון הארבעהשורה תחתונה: יכול להיות יותר טוב, אבל גם יכול להיות יותר רע

*#