טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קפה מרקו: איטליה למתחילים

בתור מסעדה איטלקית, קפה מרקו יתאים יותר לתל אביב מאשר לרומא. אבל אין שום דבר רע בזה

תגובות

כשהייתי ילד עדיין לא היתה טלוויזיה בארץ. קראו ספרים. למשל את "הלב" של דה אמיצ'יס וכו'. שנים אחר כך הבנתי  ש"הלב" הפך ל"מרקו מחפש את אמא". זה קרה במסיבת סיום התיכון של בני. חבריו יצרו סרט הומוריסטי שבו מרקו מחפש את אמא ברחובות ירושלים ונתקל בהרפתקאות מסמרות שיער (אז היה לי יותר שיער). אך טבעי הוא, לכן, לקרוא למסעדה איטלקית בתל אביב קפה מרקו. איך יקראו לה, דה אמיצ'יס?» קפה מרקו - לשעות פעילות ולכל הפרטים

» טל ושני: מתאים לאנשים של בוקר» לחם בשר: מוצר בסיס במחיר לא עממי» ביסטרו הכובשים: לא זחוח, קליל וחביבלזכותו של קפה מרקו ייאמר שהוא ממוקם בנקודה אסטרטגית לעילא: דיזנגוף פינת גורדון. נדמה לי שנתן זך היה נוהג לשבת שם, כשלמקום היה שם אחר לגמרי. היום יש מעל הקפה הזה מלון דירות, והקפה הוא מסעדת הבית שלו. אלא שקפה מרקו, שהיה הומה אדם בשבת האביבית שביקרנו בה, זוכה כנראה לפופולריות כזו שהיתרון שלו עלול להפוך לנקודת חולשה ככל שהדבר נוגע לתיירי ה"בד אנד ברקפסט". אני משוכנע שהם מתקשים למצוא שם שולחן פנוי לארוחת הבוקר שלהם. אנחנו היינו בצהריים (ארוחת הבוקר, על פי התפריט, נראית מוצלחת, אבל אי אפשר לקבל אותה אחרי 13:00). הצצה מהירה בתפריט גילתה שמחירי המנות אינם עממיים כל כך, לכן הזמנו לשנינו מנה ראשונה אחת. לא היינו נועזים דיינו כדי לפתוח את הצהריים במנה של מיקס דגים מטוגנים (58 שקל) או במולים בנוסח קפרי (49 שקל) או במנת חציל מוקרם בנוסח נפולי, שבין מרכיביה חציל בלדי (אני נוטה להאמין ש"בלדי" עדיין לא נמצאת בלקסיקון הנפוליטני), שלא עוררה בנו אמון. הפור נפל, לכן, על "ברוסקטה עם פלפלים קלויים וגבינת פטה" (46 שקל), שלוש פרוסות רחבות ועליהן מגדל נדיב של פלפלים וגבינה. מרענן מאוד, עשיר בטעם. אווירה תיירותית. קפה מרקו (צילום: אורן זיו)בגזרת העיקריות יש מבחר נאה של פיצות, שפע של פסטות מתוצרת עצמית, וגם "המבורגר בנוסח איטלקי" (שנשמע די דומה להמבורגר בנוסח אמריקאי). הזמנו מנה של כבדי עוף ביין (69 שקל) ומנה של פטוצ'יני ברוטב אלפרדו. כאן בשר, כאן חלב. במרקו מגישים את העיקריות בצלחות ענק, ואף המנות שבתוך הצלחות נדיבות למדי. כבדי העוף היו בנוסח ביתי, מלווים בהרבה בצל ופטריות מטוגנות (וטוב שכך). לבקשתנו קיבלנו כתוספת צ'יפס (כן, כן, אנחנו יודעים שמקובל לאכול כבד עם פירה, אבל רצינו לבדוק את הצ'יפס). הם היו יבשים ופריכים, אבל אנחנו לא משוכנעים שנפרסו במקום. מנת הפטוצ'יני היתה משובחת והצדיקה את הכתרתה של מרקו כמסעדה איטלקית. המקום נחמד, אבל מחירי המנות קצת גבוהים לטעמי. חרף שמו, הוא מזכיר את תל אביב יותר מאשר את רומא. אני מניח שתיירי הסוויטות שמעליו מחפשים בדיוק את זה.

בקטנה תפאורה: נעימה. פינת ישיבה תחומת אדניות על המדרכה, שם צפוף למדי, מתחם פנימי מוקף זגוגיות שמהן ניתן לצפות ברחוב, ומתחם פנימי עוד יותר ושקט יותרסביב השולחן: נהנתנים תל אביבים שמצאו את אמאשירות: יעיל, אדיב ונדיבשירותים: שני תאים, נקייםחיוך: נחמד מאוד. בלי יותר מדי "הכל בסדר?"נגישות: נוחהחניה: באים ברגלשורה תחתונה: קצת יקר, אבל די שווה 

*#