טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלמה דה קובה: כשהאוכל משני לאווירה השמחה

המסעדה הקובנית החדשה מציעה מנות חמודות, שירות אדיב ואווירה מגניבה. בעקיפין, זה הכל בזכות קמרון דיאז

תגובות

קובה נטועה עמוק בתודעתי כאחד המקומות המסתוריים והסקסיים בעולם: פידל קסטרו (שלא נקרא על שם רשת האופנה), JFK, הטילים, הגברים, הנשים, הסיגרים, בואנה ויסטה סושיאל קלאב, ארנסט המינגוויי, רינלדו ארנאס וחאווייר ברדם, ששיחק את ארנאס בסרט "לפני שהלילה יורד". אם יש משהו שקובה לא מפורסמת בזכותו זאת תרבות האוכל שלה, למרות "תותים ושוקולד", סרט נפלא שכתב הקובני סנל פאס. אלמה דה קובה - לכל הפרטים» ליליות: מסעדת כל יושביה» האנוי: כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה» סולה: האיטלקיה שאתם חייבים לעצמכםמדובר באוכל פשוט יחסית: אורז, עוף ברוטב, שעועית שחורה וכריכים כמו קלאב קובני עם חזיר, גבינה וחמוצים בסוג של לחם פניני. בואו נגיד שבתחום המסעדנות הם מפורסמים הרבה יותר בקוקטיילים שלהם, מוחיטו ודקירי עם רום מקומי. לצערי הרב, לא ביקרתי עדיין בקובה. היכרותי עם האוכל הקובני מוגבלת לכמה ביקורים באסיה דה קובה, אחת המסעדות הטובות והיפות בהוליווד, פיוז'ן נהדר של מטבח לטיני ואסייתי. אני גם מחבב תערובת צ'יפס עם נגיעות קובניות, שמורכבת מכל מיני שורשים כמו יוקה, מלנגה, מניהוט, בטטה, תפוח אדמה וגם פלנטיין (סוג של בננה). זכיתי להכיר את המיקס הזה בזכות קמרון דיאז, כשעקבתי אחריה יום אחד באחד ממרכולי הבוטיק למרגלות גבעות הוליווד.  אלמה דה קובה (צילום: מוטי מערבי)הידיעה על פתיחתה של אלמה דה קובה, הקובנית החדשה ברחוב הארבעה, שימחה אותי. הטרנד החדש של מסעדות ממטבחים זרים נפלא בעיני, והלוואי שייפתחו יותר כאלה. עם זאת, כשקבעתי את ארוחת הערב עם חברינו גוני ואייל, לא הייתי בטוח שקובני זה הכיוון. גוני היא בשלנית נפלאה שלמדה בישול בקורדון בלו, וחשבתי שמטבח מתוחכם ועשיר של מסעדת שף יתאים לה יותר. אייל פתר את הדילמה כשהכריז להפתעת כולנו שהוא אוהב אוכל קובני. ממתי? מהיכן? השד יודע, אבל בזכותו הגענו לאלמה דה קובה ונהנינו נורא. לכל מי שמצטרף באיחור אופנתי, הטור הזה שואב השראה ממדריך האוכל המפורסם זאגט, שבניגוד למישלן, נעזר בסקר סועדים כדי לדרג את המסעדות שלו, ולא במבקרי אוכל. מלבד טיב המנות, אני משקלל בביקורת את האווירה, את השירות ואת כל מה שגורם לנו ליהנות או לא. אלמה דה קובה זוכה לציון גבוה כי היה ממש כיף שם. המקום הוא למעשה בר־מסעדה. ברקע מסכי פלזמה שמשדרים קליפים על רקע נופי קובה, המלצרית מקצועית ומתוקה והאוכל טוב ושונה מכל מה שמוגש בתל אביב. לפני הכל, לקחנו מיקס צ'יפס קובני (21 שקל) עם יוקה, טוסטונס (שזה פרוסות פלנטיין ירוקות מטוגנות) ועוד הפתעות טעימות. לחם הבית (18 שקל) היה חם, טרי ומצוין, והוא הוגש עם שני מטבלים - שעועית עדין וגזר חרפרף נפלא. הקורנה דל מאר (57 שקל) - סיגרים ממולאים שרימפס ובשר סרטנים - היו מעט מלוחים מדי מבחוץ אבל נדיבים ועשירים בטעימים מבפנים, כולל חריפות נפלאה. הפינה דל ריאו (77 שקל) הם שרימפס עטופים בבייקון על פירה. "בעיקרון, מנה חנפנית", אמרה גוני, "אי אפשר לטעות עם החומרים האלה, אבל החריפות הטובה לקחה אותה למקום אחר ומעניין". האמפנדס הצמחוני (43 שקל), מאפה ממולא ירקות, היה נחמד לגמרי, אבל טיפה משעמם. קשה לפספס. שרימפס עטופים בבייקון (צילום: מוטי מערבי)הרופה ויאחה (54 שקל) - שפונדרה על אורז ושעועית שחורה - הזכיר תבשיל במסעדת פועלים טובה: תיבול דומיננטי עם כמון, חריפות מתונה נעימה ובשר טוב. אייל נהנה ממנה, ולגוני היא הזכירה מנה מקסיקנית. קלמרי קמאגוויי (57 שקל) זו מנה של קלמרי שלמים מוקפצים עם לימון כבוש על שעועית ועגבניות צלויות. קצת חריף, קצת חמוץ, וללא ספק הקלמרי הכי מיוחד שאכלתי זה הרבה זמן. פשוט תענוג. לעומת זאת, הקינוחים היו איומים. הבננה הצלויה (42 שקל) עם ריבת חלב ושקדים היתה תפלה ואיומה. הארוס קון לצ'ה (32 שקל), קינוח אורז מתוק, הוגש מגורען, ולמעשה הוא אמור להיות עיסתי. לא תודה. אבל פרט לקינוחים, יש במטבח מישהו שמבין באוכל קובני, ובעיקר יודע לבשל ולתבל. גם הבר הצטיין: מוחיטו דה אלמה עם מלון ומוחיטו מקסיקני עם טקילה (46 שקל) הוגשו בכוסות גדולות, בנדיבות עם האלכוהול, והיו עדינים ולא מתוקים מדי. בקומה העליונה יש לאונג' ובר סיגרים. אין ספק, אחד המקומות השמחים בעיר. השארנו 759 שקל - קצת יקר - אולי כי שתינו יותר מדי.          

אלמה דה קובה - הארבעה 16, תל אביב

*#