טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת האנוי: כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה

יש תחושה שתל אביב חיכתה למקום כמו האנוי, אבל אולי דווקא האנוי היא זו שהיתה צריכה לחכות עוד קצת

תגובות

כשגרו בניו יורק, שירה ועמיר היו אוכלים וייטנאמי פעמיים בשבוע, כך שפתיחתה של האנוי הציתה בהם דחף להגיע לשם, אבל ממש עכשיו, כצמד נשים הרות המשוועות לחמוצים באמצע הלילה. גם בעלי ואני אוהבים וייטנאמי וגם אנחנו צרכנו אותו בעיקר במערב: ניו יורק ולוס אנג'לס, ופעם אחת גם בשנחאי. מסעדת האנוי - לשעות פעילות ולכל הפרטיםבכל המקרים שיבחנו את הטריות, הצבעוניות, הקלילות ועדינות הטעמים. אלא שהאנוי מאכזבת, וזה ממש ביאס אותנו. האנוי היא מסוג המסעדות שבאופן אוטומטי זוכות באהדה שלנו, בדיוק מסוג המקומות שאנחנו רוצים שייפתחו יותר מהם בעיר, כי האווירה טובה והעיצוב והקהל נכונים. אבל דווקא בגלל כל אלה, במקומות שבהם נפלה המסעדה התעורר הרבה תסכול. כבר פתחתם מקום מגניב, התאמצתם עליו, אז תתאמצו עוד קצת ותעשו אותו כמו שצריך, גם מבחינת האוכל וגם מבחינת השירות. מזמן לא התחשק לנו להתאהב במקום כמו שקיווינו להתאהב בהאנוי, אך כגודל הציפייה וכו'.אתחיל בשירות, שהיה חובבני להכעיס. האנוי היא מסעדה לא גדולה, ועם זאת, היו בה לפחות ארבעה מלצרים ומלצריות, ואף אחד מהם לא ליווה אותנו מתחילת הארוחה ועד סופה. מילא אם הם היו מתואמים, אבל לא היתה ביניהם שום תקשורת. לדוגמה, עמיר הזמין קוקטייל האנוי (36 שקל) כאפריטיף. 45 דקות אחר כך, לאחר תזכורות חוזרות ונשנות לעדת המלצרים, כשאנחנו מסיימים את המנות העיקריות, הגיעה לשולחננו מלצרית אחת בחיוך של מי שהרגע התעוררה מאמנזיה ואמרה "עושים לך את הקוקטייל. הוא תכף מגיע". אמרנו לה שמאחר שאפילו העיקריות מאחורינו, נוותר על הקוקטייל. זה זיכה אותנו בחיוך נוסף, אולי כי נחסכה ממנה הדרך לבר תוך כדי סכנה להתקף שִכחה חוזר. מה שלא נשכח זו הנוכחות של הקוקטייל בחשבון.חסר הליטוש. האנוי (צילום: דודו בכר)דוגמאות נוספות? בבקשה. מלצר אחד התבקש לענות לבוחן פתע לגבי המרכיבים במספר מנות. תגובתו היתה מבט תמה, כאילו התקלנו אותו לצטט את משפט הפתיחה מ"אפוקליפסה עכשיו". הוא לא ידע חצי דבר לגבי המנות, וכשהבחין בחושיו הדקים שעדיין נשמח לקבל תשובה, אמר באפתיות היפסטרית "אני יכול לבדוק אם אתם רוצים", בתקווה שנחסוך ממנו. ויש עוד. הזמנו די הרבה מנות, 14 למען האמת, וביקשנו שיגיעו לשולחן לפי מה שמוכן ראשון, וחזרתי והדגשתי שלא יגיעו כולן ביחד. בדקות הראשונות זה עבד חלק, והגיעו כמה מנות ראשונות, ואז בבת אחת, נחתו עלינו כשמונה מנות נפלם נוספות, שחלקן התקררו עד שהצלחנו להגיע אליהן. ללא ספק השירות החובבני ביותר שנפגשנו בו.בנוגע לאוכל, בניגוד לשף בועז צאירי מסאקורה למשל, שחי, למד והשתלם ביפן פעמים אינספור עד שהבנתו במטבח היפני קרובה לשלמות, נדמה לי שהמבשלים בהאנוי מכירים את המטבח האסייתי בדרגת ידידות. בהתחשב בניהול המרושל של השירות והמטבח, שגרם לכך שטעמנו מנות רבות מדי כשהן פושרות או קרות, אני מוצא טעם מועט בלבד להתייחס לכל מה שהועמס על שולחננו. המנה המוצלחת ביותר היתה פאנג'ב באטר צ'יקן (56 שקל) - מנה הודית בכלל - נתחי פרגית צלויים ברוטב מסאלה עם קשיו ועגבניות, עשויה היטב ועשירה בטעמים. מרק פו (46 שקל) עם רצועות שייטל פרה הוא מרק רחוב בסיסי מאוד אבל טעים; נחמד להוסיף לו נבטים טריים, לימון ופלפל חריף לפי הטעם. הר גאו (22 שקל), דים סאם במילוי שרימפס וערמוני מים, היה עשוי היטב, טעים ועסיסי. כך גם וונטון סצ'ואן (22 שקל) עם עוף, ג'ינג'ר, בצל ירוק ורוטב צ'ילי. עלי גפן וייטנאמיים בגריל (24 שקל) ממולאים בשייטל פרה ובלמון גראס, היא מנה קטנטנה ששירה ועמיר חשבו שהיא מנה טובה, מעניינת ושונה, אבל מלוחה מדי. לשיפוד מלזי (28 שקל) - פרגית בלמון גראס, כורכום ובוטנים - שירה ועמיר הגיעו כשהיה כבר קר. עמיר ציין שהשיפוד סתמי, ומבחינתו, לא לסיים שיפוד עוף זה הישג. היו עוד כמה וכמה מנות, אבל באמת שאין טעם להיכנס לזה כי הן הגיעו במצבי צבירה לא נכונים.בסיסי אבל טעים. מרק פו של האנוי (צילום: אורן זיו)הקינוחים מיניאטוריים. ברולה טפיוקה (24 שקל) למשל, הגיע קפוא, והכפית שפיספסה את קורס שבירת הקרח בים הצפוני כשלה במשימתה לחדור פנימה. המלצר מצדו משך בכתפיו ואמר "אני חושב שזה אמור להיות ככה". ביציאה מהאנוי נזכרנו בבית תאילנדי, בשירות המקצועני ובטעמים שממשיכים להתפוצץ לך בפה שעות אחר כך. שבועיים אחרי הביקור שם עדיין לא בא לאף אחד מאיתנו לחזור, ולמעשה, די הדחקנו שיש וייטנאמית חדשה בעיר. נשמח לחזור אם יבטיחו לנו שהמקצוענות שהופגנה בעיצוב תדבק גם בשירות ובאוכל. השארנו 470 שקל.

האנוי - לילינבלום 18, תל אביב

*#