טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת סולה: האיטלקיה שאתם חייבים לעצמכם

הטילים שעפו לכיוון תל אביב לימדו אותנו שהחיים קצרים, שצריך לנצל כל רגע עם אנשים אהובים ושמומלץ לעשות את זה במסעדת סולה

תגובות

המלחמה סיפקה הזדמנות מצוינת לבחון מחדש את מצבת החברות והחברים בפייסבוק. אבירי ההתלהמות, הלאומנות, השנאה והגזענות שצצו מתחת לכל פוסט עבש איבדו באחת את הזכות להיות חברי ברשת החברתית. אין כמו מלחמה בשביל חשבון נפש ורענון שורות, ו־Unfriend הוא סיכול ממוקד חכם והומני שכרוך בכאב מזערי, אם בכלל, בצד המנופה, ותחושת ניקיון ושחרור בצד המנפה.» סולה - לשעות פעילות ולכל הפרטים» דלאל: דרך נהדרת לפתוח את הבוקר» אנאבל'ס: תלויה על חוט השערה» אבראג': קפיצה אל האייטיזמהעיסוק בחברויות וירטואליות עברתי לחשוב על חברות וחברים שאני נהנה לפגוש במרחב הפיזי. בדומה לאיליין מסיינפלד, שסיננה פרטנרים פוטנציאלים לסקס בשל מחסור באמצעי המניעה האהוב עליה, כך גם אני - בשל שילוב של עבודה, משפחה ועייפות החומר - מוצא את עצמי מחשב בכובד ראש עם מי באמת בא לי להעביר את הזמן שנותר. כמו באמנות כתיבת תסריטים, שבה הגבלת מספר העמודים מחייבת אותך להביט אל היצירה באומץ ולהבין מה יכול לרדת, גם במערכות יחסים הזמן המתקצר מאפשר לך לדלל את מצבת החברים מאנשים שהם רק מכבידים, מתעניינים בעצמם או סתם משעממים קצת. מדי פעם, אני גם אוהב לפתוח את חיי לחברויות חדשות, בתקווה שהם יתפסו. זה נדיר יחסית, אבל כשזה קורה, זה כיף גדול.וכמו עם אנשים, כך גם עם מסעדות. ישנן הקבועות, שלרוב לא מאכזבות, וגם אם קצת, אז סולחים, ויש את אלו שאתה יודע שלא תבזבז עליהן יותר זמן. מדי פעם פוגשים מסעדה חדשה שאתה רוצה להציע לה חברות. סולה, האיטלקית היפואית החדשה, היא אחת כזו. הלכנו לשם עם חברותינו האהובות משכבר הימים, מיכל וטלי, שתמיד תענוג איתן, והקליק היה מיידי. בכניסה יש מתחם "סלון" עם ספה וכורסאות, שמאפשר להמתין בנוחות עד שהשולחן יתפנה. בקלות יכלו לשים שם עוד שני שולחנות לסועדים, ובכל זאת, חשבו עלינו ולא רק על עצמם.המקום, בדומה ליועזר, נראה כמו מערה עם תקרות גבוהות ולבנים, מואר באור נעים ועושה חשק לארוחה רומנטית, למפגש חברות או אפילו לפיק־אפ על הבר. הראש הוא בר יין ומטבח צפון־איטלקי. מאמא מיה. סולה (צילום: אורן זיו)בעודנו מעבירים חוויות מתקופת הטילים, הזמנו ראשונות. הפולנטה ופונגי (38 שקל) - כדורי פולנטה מטוגנת עם פטריות מלך היער בשום, לימון, פטרוזיליה ופרמזן - היתה מנה נהדרת. הפולנטה טרייה ואוורירית בטעם נייטרלי, מטוגנת בעדינות, וחמיצות הפטריות הקפיצה אותה לגובה. סלט הסלק הצבעוני (44 שקל) היה יקר מדי לטעמי, אבל רענן ועדין, וחומרי הגלם, שכוללים גבינת עזים, אגוזי לוז קלויים ועשבי תיבול - משובחים. אספרגוס אוובו (46) היא עוד מנה יקרה מדי אבל טעימה: כארבעה גבעולי אספרגוס צלויים היטב ולצדם ביצה עלומה, בייקון, פרמזן ואיולי חרדל. האספרגוס והביצה כאילו נולדו לחיות ביחד, האספרגוס ללא רבב ועל החזיר ויתרנו. העיקריות ברובן הן מנות בשריות, למעט הספיישל של פילה מוסר ים. אפשר להתאמץ עם עיקרית פסטה צמחונית. במנות הביניים שתי מנות פסטה נהדרות: קסונזיי (44 שקל) - רביולי ביתי ממולא סלק, חמאה מזוקקת, פרג ופרמזן; וקאפאלטי די פאנוקיה (44 שקל) - כיסונים ממולאים בתירס מתוק, מסקרפונה, עירית קצוצה ופרמזן. שתי המנות היו מופלאות, ובעיקר - לא טעמתי כאלו עדיין בעיר. רביולי הסלק הרך והעסיסי עבר עם הצלחת בתנור וזכה למעטה פריך, שהוסיף קיצוניות ועניין למרקם. הקאפאלטי היה כמו ממתק של חלב תירס מתקתק, והשידוך עם המסקרפונה היה מושלם; שלם שעולה על סך חלקיו. פאקרי מאיאלה (64 שקל) היא פסטת הפאקרי - גלילים רחבים - עם ראגו כתף חזיר צלוי, פקורינו וקרם גבינת עזים חריף מעט. מיכל - היחידה מבינינו שאדישה לרצח של חיה תבונית - נהנתה מאוד; הצלי היה לא שגרתי, והבשר הרך התערבב היטב בפסטה. בעלי ביקש במיוחד מנה טבעונית (46 שקל) וקיבל צלחת עם תרד מאודה, אספרגוס ופטריות, למעשה חלקים ממנות קודמות, נחמד אך חסר הרפתקנות ויצירתיות. ניכר שהטבח לא התנפל בחדווה על המשימה.לפני הקינוחים בעלי טען שהוא סובל מכיסא הבר המאוד לא נוח, אז עברנו לסלון. הטרייפל האנגלי (32 שקל) - קינוח שכבות שכולל קרם וניל, עוגה, תותים וקאמפרי - היה קליל, בעל מתיקות מעודנת, שמח ופסטיבלי. עוגת שוקולד ג'יאנדויה (32 שקל) עם אגוזים ובלי קמח, היתה מתוקה, עשירה ולא מכבידה מדי. ליווינו את הארוחה בשרדונה (140 שקל) וסיימנו באספרסו ותה. מנת הלחם הראשונה חינם, השנייה במחיר 12 שקל. השארנו 588 שקל והבטחנו לחזור לשם עוד החורף, אם רק ישדרגו קצת את כיסאות הבר. לסולה יש בסיס מצוין לנסוק אפילו יותר.

*#