טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסעדת פאסטל: נשיקה צרפתית בלב תל אביב

בלב מוזיאון תל אביב נפתחה מסעדה שכל כולה יצירת אמנות: החל מהאוכל, דרך העיצוב וכלה בשירות. כנרת בראשי חזרה עם חיוך גדול

תגובות

תערוכה צרפתית חדשה הושקה החודש במתחם החדש של מוזיאון תל אביב, ושמה "מסעדת פאסטל". כרטיס הכניסה יקר אבל שווה את ההשקעה, האוצרים הם אסופת מסעדנים ותיקה, והאמן המציג הוא טיבו ברה, שף צרפתי בן 27 שכבר הספיק לעבור במטבחו של שגריר צרפת. אל תקראו לפאסטל בראסרי ובטח שלא ביסטרו כי לא כל ניחוח צרפתי שעולה מן המטבח הופך את המקום לכזה. היוקרה של המקום מזמינה את הסועדים להתענג על יינות ומשקאות אלכוהוליים איכותיים ופחות על בירה, והעיצוב אינו זועק ומלא בשואו מיותר, אלא נוטף סטייל נקי וקלאסי שממשיך כחוט השני למנות.» פאסטל - לשעות פעילות ולכל הפרטים» הסדנא: האחות הסוררת של מחניודהיום הולדתו של ה-GBF (גיי בסט פריינד) שלי היא סיבה מספיק טובה לעלות על מדי א' ולבקר במסעדה שחצי מתל אביב מדברת עליה. התכנסנו ביום חמישי בשעה 20:00 במרפסת שמשקיפה על גן  פסלים יתומים ולא מוארים. מאוורר תעשייתי גדול וחד כיווני קיבל את פנינו וכך יצא שאת הערב פתחנו במשחק הכיסאות, עד שכל אחד מצא את מקומו בהתאם לטורנדו הקטן שנפלט מהמאוורר. לצורך הספיץ' והאיחולים הזמנו בקבוק יין מרקש דה בורבה יבש ונפלא.פחות זה יותר. פאסטל (צילום: עמית גירון)לא יכולנו לוותר על מנה שנושאת את שם המקום והזמנו את מנת מיני פסטלים. חייבים לשבח את השף ברה, שבצעד אמיץ החליט "לצרפת" מנה מרוקאית מסורתית לכדי וריאציה נפלאה ומרווה (כן, מרווה. לא התבלבלתי): כיסונים מטוגנים טיגון קל עד בלתי מורגש, בצק רך ונימוח ממולא בגבינת תום וקשקבל בטעם עדין של לימון ועיטור של נגיעת מיונז, היו פשוט מעדן ובחירה מוצלחת לפתיחת הארוחה. חשבנו מה היה אומר אמנון לוי על תהליך ה"שיכנוז" של מנה מזרחית בימים של שדים עדתיים מבוקבקים. המשכנו עם שתי מנות של פואה גרא ופיקאטה עגל; מנת הפואה גרא הוגשה כפרוסות רולדה עטופות באגוזים לצד לחם אגוזים מובחר, והיתה מהממת ונמסה בפה. פיקאטה עגל היא מנה קרה של פרוסות דקות של נתחי עגל עם זיגוג רוטב מדרה על מצע פירה גזר. עוד מנה שהיתה כל כך מעולה עד שגרמה לנו לשכוח את מקומנו ולגרוף את שאריות הפירה עם האצבעות.

בין המנה הראשונה לעיקרית המסעדה התמלאה עד אפס מקום בסועדים לבושים במיטב מלבושיהם, בעיקר הנשים. לא שיש לי בעיה עם שמלות ומלמלות, אבל בנות - זו בסך הכל מסעדה חדשה ומושקעת ולא טקס פרסי האוסקר. יכול להיות שיש משהו בין השקעה בהופעה לרמת הציפייה מהמקום, אבל בואו ניכנס לפרופורציות - עוד לא נולד השף שיהפוך ברווז לקוקי סאן ז'ק. נימוח ומהמם. פואה גרא (צילום: אנטולי מיכאלו)חזרה לארוחה: אחרי סשן ריכולים לוהט, התקרבנו על ניתח קוד דה בף מיושן ומשויש להפליא שהוגש לצד רוטב שאלוט ותפוחי אדמה אפויים בחמאה. כבר מהביס הראשון אפשר היה להרגיש את המסאז' שקיבל הנתח לפני צלייתו. התיבול היה מושלם, הטעם אלוהי והמנה כל כך גדולה שהיא בקלות מספקת שני סועדים. כל מה שהוגש על הצלחת חוסל בניסיון לקבל עוד ממיצי הנתח. ההצלחה של המנה הזו השאירה אותנו עם חשק לעוד בשר ובהמלצת המלצרית הלכנו על הבאווט, לא לפני שהיא סיפרה לנו כי את הנתח הזה ניתן למצוא רק בעוד מסעדה אחת בארץ. עכשיו כבר לא יכולנו לוותר עליו. קיבלנו נתח מכובד שטעמו כנתח הקצבים: שרירי, נטול שומן ורך. נהנינו כל כך מטעם הנתח עצמו עד שלא נגענו כלל בפירה וברוטב. לא רצינו להוסיף עוד טעמים לחגיגה שהתרוצצה אצלנו בפה. בערב אחד הצליחה פאסטל להפוך אותי לקרניבורית מושבעת.ערבוביה של אנשי ברנז'ה פוליטית ועסקית שנכנסו למסעדה לאורך שהותנו בה הסיתה את נושאי השיחה מבגדי מעצבים וסטיילינג לסוריה, איראן וצדק חברתי. גם בחגיגות יום הולדת של אנשי תקשורת וחבורת אידיאליסטים, כשהרוחות להטו וכל אחד דבק באג'נדה שלו, הסכמנו שלא להסכים על המצב במזרח התיכון. מה שכן, הסכמנו שיחסי ישראל וצרפת מעולים ושפאסטל היא עושה עבודה דיפלומטית מעולה. לכבוד החגיגה ואחרי שכבר חצינו את רף הקולריות השבועי שלנו עברנו לשלב הקינוחים. בניגוד למסעדות דגים עממיות ביפו, במקום כמו פאסטל אין זיקוקים או שירי יום הולדת ברקע, פה עוברים אל הקינוחים בשקט ועם כפיות שלופות. המתנו לצלחת הראשונה של דום שוקולד, כיפה של שוקולד דק שמכסה מוס פיסטוק עם סורבה פירות אדומים פירות יער ונשיקות, קינוח שלצערי לא פגע במטרה. השילוב בין מתוק וחמצמץ לא עושה לי את זה, וכשאני מזמינה קינוח שוקולד אני רוצה שוקולד, והרבה. הרי אני מסכנת את הגזרה שלי פה. קינוח נוסף שטעמנו היה קרפצ'ו אננס בליווי גלידת חלב ורוטב זעפרן. שקופיות דקיקות של אננס וגלידת חלב בטעם אמיתי ששלחה אותנו חזרה לימי הילדות העליזים, הרכיבו קינוח מדהים שמשאיר טעם של עוד, בעיקר בגלל הגודל הזעיר והמחיר הגבוה שגרם לנו לעצור ולהישאר רק עם הזיכרון.  זיכרון מתוק. קרפצ'ו אננס (צילום: אנטולי מיכאלו)

אם נסכם, הארוחה בפאסטל הותירה אותנו מרוצים מאוד. השף הצעיר הכניס הרבה מאפיינים מהמטבח הצרפתי למסעדה תל אביבית, האמיץ שבהם הוא תיבלון עדין מצומצם בנתרן, כזה שמשמר את טעמו של המרכיב המרכזי. המנות לא גדולות ומחירן נע על הסקאלה שבין "מעל הממוצע" ל"יקר". השירות היה מקצועי, לא דביק ויעיל והאווירה היוקרתית מביאה משהו מבורך בעיר שמקדשת את טעמי החציל בטחינה. ימים יגידו אם החך הישראלי יוכל להתמודד ולהתחבר לתיבלון העדין, אחרי הכל אנחנו פה במזרח התיכון. או כמו שתמצת ה-GBF שלי בקולו הרדיופוני: "תענוג".

חשבון: בקבוק מרקש דה בורבה - 142 שקליםפואה גרא - 76 שקליםפיקאטה עגל - 68 שקלים מיני פסטלים - 48 שקליםקוט דה בף - 168 שקליםבאווט - 87 שקליםדום שוקולד - 52 שקליםקרפצ'יו אננס - 52 שקליםסה"כ: 693 שקלים (לא כולל טיפ)

*#