אוסטריה דל סולה: הפונדק בבולוניה בו הזמן קפא מלכת - רומי אוכלת את איטליה - הבלוג של רום מילשטיין - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסטריה דל סולה: הפונדק בבולוניה בו הזמן קפא מלכת

ארבעה רחובות שנפגשים זה עם זה יוצרים את מרובע האוכל הצבעוני והמהפנט של בולוניה. במרכז "המרובע" תמצאו את Osteria del sole, פונדק הפתוח מאז 1465 עם חוקיות וכללים משלו

תגובות
אוסטריה דל סולה
רום מילשטיין

במרכז בולוניה העתיקה משתרע ה-Quadrilatero, אחד האזורים האהובים על כל מטייל המגיע לעיר, שפירושו בעברית - המרובע: ארבעה רחובות שנפגשים זה עם זה ויוצרים את מרובע האוכל הצבעוני והמהפנט שתמיד עושה חשק לאכול או לבשל.

בעבר, האזור היה רווי בחנויות של אנשי מלאכה כמו נפחים, תכשיטנים ואפילו ציירים ובהמשך הגיעו הדייגים והקצבים. מאז, שמות הרחובות נשארו נאמנים למקור ולכן בשיטוט במרובע אפשר למצוא את עצמכם הולכים ברחוב ה"סנדלרים" או ברחוב "הדייגים הזקנים". אז כן היום, המקום שוקק קולינריה אבל מבתי מלאכה רבים הרי שכיום במרכזו חנויות המזון.

אפשר להתהלך במרובע במשך שעות מבלי להשתעמם לרגע. חלק מהחנויות שימרו את צורתן המקורית ועם מעט דמיון אפשר להרגיש את החיים שהתנהלו בעת העתיקה בשוק המרכזי של בולוניה. מבחינת המקומיים המרובע אינו נתפס כשוק, כיוון שהוא מורכב מחנויות ולא מבסטות ולא ניתן למצוא בו חומרי גלם במחירי שוק, אבל בשביל התיירים זה שוק לכל דבר: צפוף, קטן והומה בהמולה אירופאית עדינה. בסופי השבוע המרובע רוחש וגועש. צעירי בולוניה באים לאכול, לשתות וליהנות מאווירת השוק האינטימית והקסומה, ועם חלוף השעות הופכים את האזור למסיבת (אוכל) רחוב של ממש.

במרובע, רחוב אחד של חנויות דגים המציגות לראווה את כל אוצרות הים, לצד חנויות יין ומשקאות חריפים עם מרתפים עתיקים. בצדן האחר, רחוב שלם של ירקניות צבעוניות. מול חנויות הירקות ישנה חנות קטנה של פקיסטני שמוכר "כל מיני דברים נדירים", שבאמת אי אפשר למצוא בשום מקום אחר בבולוניה. ומהם? זה מתחיל בכוסברה ובבטטות כתומות, וממשיך עם במיה, אפונת שלג ואפילו פפאיה ירוקה.

אוסטריה דל סולה חנות ירקות ופירות
רום מילשטיין

מעבר לזה, במרובע פזורות להן מעדניות משגעות שרק הן מהוות סיבה מספיק טובה לקפוץ ולבקר שם. מלבד היותן מרהיבות בגודלן ובחומרי הגלם הייחודיים שהן מציעות, בחלקן גם אפשר לשבת ולהרגיע את הנפש ואת קרקורי הבטן. המעדניות מציעות בין היתר תפריט נרחב של "Taglieri" או כמו שקוראים לזה בעברית - פלטת נקניקים או גבינות, בליווי של בקבוק יין מקומי.

פלטת הנקניקים הפשוטה ביותר תהיה מורכבת ברוב המקרים משלושה שחקנים מרכזיים: פרושוטו קרודו, מורטדלה שהוא הנקניק של בולוניה (האמריקאים קוראים לו בולוני) וסלמי כלשהו. פלטות הגבינות תכלול לרוב פרמג'יאנו, פקורינו, סקוואקווארונה (גבינת שמנת רכה) וגם מוסטרדה (ריבת פירות עם גרגירי חרדל פיקנטיים שמעלים תחושת חריפות באף). כל פלטה משתנה מעת לעת ותלויה במיקום הגיאוגרפי, אופי המעדנייה עצמה וכמובן טעמכם האישי. לצד ה-Taglieri תקבלו סלסלת מאפים שכוללת בדרך כלל את הקרשנטינה, מעין כיס בצק מטוגן שמתגלה כשידוך המושלם לנקניק או לגבינה, ואת הטיג'לה - פיתות קטנטנות ומעולות.

בשנים האחרונות המרובע התחדש בחנות גדולה של Eataly שכוללת בקומתה העליונה מסעדה, ובמרכזה את "mercato di mezzo", מעין שוק קטן ומקורה עם דוכני אוכל מעוצבים, יין ובירות בוטיק. אך עם כל הכבוד למתחם הנ"ל, מקום אחד מושך את תשומת ליבי יותר מכל. בין סמטאות המרובע בצניעות חרישית שוכנת לה אוסטריה עתיקה עתיקה שהזמן בה עצר מלכת.

השנה 2018, השנים חולפות והזמן עובר. העולם מתקדם, מסעדות נפתחות ונסגרות, משתדרגות, מחליפות קו סגנוני ועוברות תהפוכות. גם המרובע בבולוניה החליף צורתו, תכולתו ואופיו לאורך השנים, אך בזמן שכל  זה קורה, Osteria del sole שוכנת מחוץ לזמן ולחוקיות כלשהי.

אוסטריה דל סולה חנות דגים
רום מילשטיין

Osteria del sole נפתחה בשנת 1465, ומאז נותרה אוסטריה קלאסית אמיתית. פירוש שמה הוא "האוסטריה של השמש", כיוון שבחלק מהאוסטריות שהיו מוגדרות פעם כפונדק, היה ניתן אף לישון שם במשך הלילה. ובאמת, מעל אוסטריה דל סולה היו בעבר חדרים להשכרה בשם "La luna".

באוסטריה הגישו יין בלבד וגם זה מתוך תפריט מצומצם שכלל רק סוג אחד של יין אדום וסוג אחד של יין לבן. אם היו מגיעים הלקוחות בזמן, התמזל מזלם והם הספיקו לשתות גם גראפה או אמארו, בטרם אזלו.

עד היום אוסטריה דל סולה חיה קיימת ועובדת באותה המתכונת. אך מתפריט עם שני סוגי יין אפשר כבר לראות מבחר גדול יותר של אלכוהול: יינות לבנים ואדומים כולם מאזור טוסקנה וצפונה, מבעבעים הכוללים גם שמפניות יוקרתיות, בירות, גראפות, אמארו וליקרים שונים.

בכניסה לאוסטריה עדיין תלוי שלט הכתוב בכתב יד באיטלקית המודבק בנייר דבק לדלת, טרום עידן הפוליטיקלי קורטקט: "מי שלא שותה מתבקש להישאר בחוץ. הכניסה מיועדת רק למי ששותה: יין, בירה שמפניה- חובה לצרוך". אם צולחים את הכניסה מגלים שלמקום גם קו סגנוני יוצא דופן: הלקוח קונה את האוכל ומביא אותו עמו אל האוסטריה. המקום בתמורה יספק לו שתייה חריפה ומקום לשבת. מהבחינה הזו המיקום של האוסטריה הוא פשוט מושלם. מסביבה ניתן למצוא ולרכוש את מיטב תוצרת השוק המקומית ולפתוח שולחן באוסטריה. רק לזכור לקנות גם בקבוק מים כי חוץ מאלכוהול לא ניתן לרכוש כאן כלום.

האטליז של אוסטריה דל סולה
רום מילשטיין

חלל המקום נותר כפי שהיה מאז נבנה המבנה העתיק בשנת 1465. לדברי הבעלים, הרצפה הוחלפה לפני מספר שנים ברצפות חדשות שנראות בדיוק כמו הקודמות. הקירות טויחו מכיוון שמשרד הבריאות האיטלקי כבר רשם להם לא מעט דוחות, והצנרת בשירותים הוחלפה לחדשה על אף שהם החליטו להשאיר את שירותי ה"בול פגיעה" מטעמי אותנטיות. מלבד שינויים קוסמטיים אלה, הכל נשאר אותו הדבר.

משפחת ספולאורה מעבירה את המקום בירושה בין הדורות. כיום, קיארה היא מנהלת האוסטריה ירשה את המקום מאביה לוצ'אנו ומתחזקת אותו בשותפות עם אחיה ושני הבני דודים שלה. כדי לקבוע עמה פגישה הופנתי לבחורה צעירה יותר, היחידה שידעה אנגלית, שמיד הסתבר כי זוהי בתה של קיארה, דור ההמשך.

קיארה מספרת שאביה לא נתן לה להגיע למקום בתור ילדה קטנה, מפני שהמקום היה אפוף בעשן סיגריות באופן תמידי. כשמישהו היה מבקש לפתוח חלון, אביה של קיארה היה צועק ש"אי אפשר כדי שהעשן לא יברח". אל דאגה, ברוח התקופה היום כבר לא ניתן לעשן בפנים. כשגדלה אביה עדיין אסר עליה להגיע למקום, כי לדעתו האוסטריה היא לא מקום עבודה לנשים. זוהי הסיבה שעד שאביה מת, האוסטריה הייתה אזור מחוץ לתחום עבורה ועל כן התפרנסה כקופאית בסופרמרקט וגידלה את בתה הקטנה.

בניגוד לאוסטריות העכשוויות ששואבות אליהן קהל צעיר שמחפש אוכל זול וזריז, אוסטריה דל סולה דווקא פונה אל קהל יותר מבוגר, בדומה לחמארות שאפשר לראות היום בשוק לוינסקי. "פרלמנטים" כאלה, משחקים שחמט או פוקר, שותים וצוחקים. אין מוזיקה במקום, אלא רק רעש אנושי של צחוק וצעקות וכמובן צלילי השקת כוסות משקה. תאורת הפלורסנט יחד עם תפאורה של תמונות עתיקות על הקירות, יוצרים כאן מקום שלא מתאים לכל טעם, אבל כזה שגם אי אפשר שלא ללכת שבי אחרי המקום. אין כאן מלצרים ואין מארחת, תשבו איפה שתרצו וגשו לקחת את שתייה בעצמכם. המחיר, לידיעתכם, רשום במחירון הכתוב על לוח גיר משמאל לבר.

סועדים באוסטריה דל סולה
רום מילשטיין

בעודי בוחנת את קירות המקום אני מבחינה בשעון גדול תלוי על הקיר המרכזי של האוסטריה. השעון מקדים ברבע שעה. האם קיארה לא שמה לב? הפניתי את תשומת ליבה על מנת שתיגש לתקן את הטעות. היא צוחקת צחוק גדול,  אביה כיוון אותו כך. "אבא פשוט רצה לגרום לתחלופה של לקוחות וחשב שאנשים שיביטו בשעון יטעו לחשוב שהשעה יותר מאוחרת וילכו".

להפתעתי, בשעה 11:30 בבוקר המקום כבר כמעט מלא. מה הסוד? "המקום הוא פיסת היסטוריה והיחיד שמציע את הקונספט הזה במרכז בולוניה", אומרת קיארה. "תיירים רבים מגיעים הנה כדי לראות במה מדובר, אבל בשעות הערב פוקדים אותו דווקא המקומיים". לדברי קיארה, לא פעם הגיעו תיירים שלא הבינו את המקום. ביקשו תפריט או התלהמו על כך שאין מה לאכול אחרי שכבר הזמינו לשתות. "זה לא משהו שאולי כולם יאהבו או יבינו, אבל ככה אבא שלי ניהל את המקום וגם אבא של אבא שלו וגם אבא שלו", אומרת קיארה. היא לא יודעת מה יקרה אחריה, אבל כל עוד היא בחיים היא שומרת על המקום ככזה. פשוט כמו פעם. "אני יודעת שהחיים התקדמו ויודעת שממש כמה מטרים מהאוסטריה של המשפחה יש שוק גדול שמציע גם שתייה וגם אוכל שמאיים לקחת את לקוחותיה, אבל אני לא מפחדת. עובדה שהלקוחות באים", היא אומרת. לשאלה האם לא כדאי להקים מטבח קטן, או אולי אפילו רק "פס קר" שיציע עוד משהו לאורחים, היא מחייכת ואומרת: "אבל אז נהיה כמו כולם".

Osteria del Sole Vicolo Ranocchi 1/d



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות