שלושה מתכוני אורז חגיגיים מהמטבח הבוכרי

מהאושפלו המרשים, דרך הבחש המתובל ועד הגרסה הבוכרית לריזוטו - אין משפחה בוכרית שמקבלת את השנה החדשה בלי מנת אורז

עמרי פולק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
עמרי פולק

זיכרון הוא עניין חמקמק ופעמים רבות הוא מתערבב עם נוסטלגיה, אבל כנצר, גאה מאוד יש לציין, למשפחה בוכרית, אורז תמיד היה חלק מהתפריט שלי. זה כנראה גם מה שקרה לי עם הארוחות אצל סבתא אסתר. לא משנה אם הן נערכו בחגים או בהתכנסויות משפחתיות מן המניין, אם הוגשו בפינת האוכל הצנועה שהיתה צמודה למטבח או נדדו יחד עם השולחן אל "החדר האחרון" ואל המרפסת שצמודה אליו. אני זוכר שכמעט בכולן הוגשה מנה כלשהי שכללה אורז.

אוהבים מתכונים ויש לכם מה להגיד על זה? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של מדור האוכל

המוכר והנפוץ ביותר בין שלושת המתכונים כאן (ובכלל במטבח הבוכרי), שהועברו מסבתא אל אמא ואז אלי, הוא הפלוב (בשמו המלא, אושפלו). הוא החגיגי והמרשים במנות החג, במיוחד כשמגישים אותו במרכז השולחן בצלחת הגשה מסורתית. הבעיה? כמות הגרסאות שקיימות למאכל זה היא ככמות גרגרי האורז. אצלנו מדובר במנה פשוטה יחסית, שמשלבת אורז, בצל, גזר ובשר (בקר ועוף). אפשר להוסיף בשר כבש להעשרת הטעם.

שני המתכונים הנוספים אינם נהנים מהיח"צ של הפלוב, וחבל. הראשון, בחש, הוא אורז ירוק עמוס בתבלינים ובבשר טחון. הוא מתאים במיוחד לתקופת חגי תשרי, מסיבה פשוטה: הוא נהדר ליד קערית של גרגרי רימון. מדובר בשילוב ממכר ובתוספת שיכולה לתפקד כמנה עיקרית.

המתכון השלישי, אושי-שולה – ריזוטו בוכרי שמבושל במיץ עגבניות – בכלל לא אמור להיות פה. מבחינה מסורתית לא מדובר במנה שמגישים לאורחים, כי אינה נחשבת חגיגית מספיק – בין אם בגלל המרכיבים ובין אם בגלל הדיוק שהיא מכתיבה בזמן ההגשה. שתי סיבות הובילו אותי לכלול אותה כאן בכל זאת. הראשונה היא שאני פשוט אוהב אותה, השנייה היא שלעתים מסורות נועדו לשבירה.

מתכון לאושפלו

אושפלו
צילום: עמרי פולק

מתכון לבחש, אורז בוכרי ירוק

בחש
צילום: עמרי פולק

מתכון לאושי-שולה – ריזוטו בוכרי

אושישולה
צילום: עומרי פולק

עמרי פולק הוא בשלן ובעל הבלוג שביתה איטלקית

עמרי פולק

עמרי פולק הוא בשלן ובעל הבלוג שביתה איטלקית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ