על אהבה, שנאה ובמיה דביקה

יש שסלדו ממנה, אחרים התמכרו אליה אבל כולם קראו לה בשמות: במיה או אוקרה, גמבו ואפילו אצבעות הגברת. אסף שנער, השף של חוות צוק מספר את סיפורו של הירק שאו אוהבים מאוד או מאוד לא

אסף שנער, שף אורח
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסף שנער, שף אורח

קצת על הירק

את סיפורה של הבמיה היה נכון יותר לכתוב אי שם לפני ארבעה חודשים, שכן במיה היא צמח של קיץ. הכל מתחיל בפריחה שנמשכת יום אחד בלבד, של פרח צהוב, ממנו מתפתח הפרי (שנאכל כירק) בצורת תרמיל מלא גרעינים. חלק מהחוקרים מאמינים כי מקור הבמיה בדרום אסיה בעוד אחרים יתעקשו כי מקורה דווקא במערב אפריקה, שכן סימנים ראשונים לגידולה ותרבוּתה מתגלו באתיופיה ובמערב אפריקה, שם ניתן לה גם שמה המקורי – אוקרה. לימים, כאשר הגיעה הבמיה לאמריקה קיבלה גם את השם "גמבו" על שם תבשיל מרק פירות הים או העוף מדרום ארצות הברית שהבמיה היא אחד המרכיבים שמעניקים לו את הסמיכות והטקסטורה המיוחדת שלו. שם נוסף לו זכתה הבמיה הוא "אצבעות הגברת" בשל צורתה, המזכירה אצבע בעלת ציפורן מחודדת. לבמיה זנים שונים הנבדלים בצורת תרמילם, צבעם (שנע בין ירוק בהיר לסגלגל ואפילו אדום) וגודלם (שנע בין 5 ל-20 סנטימטרים).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ