נגיף רע, חיידק טוב: למה התמכרנו למחמצת דווקא בעידן הקורונה

כשבחוץ השתולל הווירוס, במרחב הביתי התפשטה המחמצת כמגיפה עולמית. האם השמרים עזרו לנו לשמור על שפיות זמנית? עם החזרה לשגרה, החוקרים מנסים להבין מדוע התמכרנו לאפיית לחם

לחם מחמצת
לחם מחמצת. יחסי אדם-שמרצילום: Jonny Miller/The New York Times

עכשיו כבר אפשר לסכם: עם ישראל באטרף, והוא לא לבד. בין החלה והמחלה חיפשנו דרכים יצירתיות להתמודד עם ההסגר. התוצר הישיר של המגפה היה התכנסות אל דלת אמותינו. ומה עושים בבית? מנסים לעבוד, מעסיקים ילדים משועממים, משחקים, רבים – ואופים. הבצק בא לנו טוב: בתקופה של איסור נגיעה, ריחוק חברתי ו-"כל השבוע מרגיש כמו שבת", האפייה העניקה לנו לא רק תעסוקה וסיפוק אלא גם נחמה, מגע וחום (גם אם לא אנושי). בימי הסגר, לחם המחמצת תפח בכבוד: כשבחוץ השתולל וירוס רע, בפנים מבייתים נבגים טובים. בתווך, אנחנו מפתחים מערכת יחסים טעונה ורגשית עם פטריות וחיידקים, שהם תמונת הראי של הנגיף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ