ערן לאור
ערן לאור

אני מחבב נמלי תעופה כמעט כמו שאני אוהב תחנות רכבת. ההמולה העניינית, הכריזה הרב-לשונית, ההמתנה המרוגשת. בעוד שהטיסה עצמה היא לרוב חוויה די מפוקפקת, הדקות הארוכות שלפניה – בין ענייני המנהלות ועד הרגע שבו צועדים בשרוול או נוסעים עד המטוס בפייק אוטובוס - הן די אחלה, בסך הכל.

קצת קשה להתאפק ולא לאכול משהו בזמן הזה. אם זו התרגשות, אולי העצבנות וקוצר הרוח; או הרצון לדלג על מה שמוגש (או נמכר) בטיסה, אולי בכלל הכוונה לנסות לישון בה – כך או כך, אדם מוצא את עצמו רעב בנמל התעופה. וגם אם אינו רעב, אוכל בכל זאת. כי ככה זה. אתה בלימבו. הכל הגיוני ולא הגיוני גם יחד. בורקס באמצע הלילה? פיצה בשעת בוקר מוקדמת? יאללה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ