ערן לאור
ערן לאור
ערן לאור
ערן לאור

היינו בין הביס הראשון לשני – שהתחרו ביניהם מי טוב יותר – כשהתחלנו לתהות מתי הפכו דוכני האוכל התל אביביים לבני דמותם של רווקי העיר: משחקים אותה קשים להשגה, מעוניינים ביחסים לטווח קצר ומפחדים ממחויבות. כי פעם, תיזכרו, דוכן היה דוכן; עם שעות וימים קבועים, עם מספר טלפון, עם אורך חיים סביר עד מכובד. ידעת מתי לבוא, ולאן, ושתמיד אפשר לחזור אם רוצים. ועכשיו? מערב פרוע. אחד פותח רק בערבים ובלילות, ההוא נמצא ב"הרצה" שאינה נגמרת, אחר הוא לזמן מוגבל ("פופ אפ" הוא קורא לזה). ואתם? עד שמצאתם, נדלקתם, רציתם עוד, צריכים בכל פעם מחדש למהר למהר לפני שייגמר, ואז להתחיל לחפש מיד קראש חלופי. איך תגיע אהבה לכל החיים ככה?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ