ספה, סלון ואותן קופסאות קרטון: מהו סוד הקסם של "ג'ירף"?

לרגל המצב, מדור "אוכל בעמידה" עולה מהרחוב אל הסלון הביתי לטובת ביקורות משלוחים. והשבוע – מיתולוגיית הטייק-אווי הגדולה מכולן: "ג'ירף"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

- "אני מזמין מ'ג'ירף'"
- "אוקיי בּוּמר"
(וואטסאפ, השבוע)

בסדר, אני מבין. התקדמנו, השתכללנו, החכמנו, התעדכנו, התעדנו. בתקופה שבה אנחנו נמצאים במרחק כמה טאצ'ים בטלפון מכל מסעדה ומנה הנמצאות סביבנו, הזמנה מ"ג'ירף" עשויה להיתפס כמו ביטול המנוי לנטפליקס וחזרה מרצון לעידן הדו-ערוצי.

ועדיין, אם מישהו מחפש את תמונת האוכל העירונית המושלמת, סביר להניח שלא ימצא אותה באחת מהמסעדות הטובות של תל אביב, גם לא בשוק ההומה שבמרכזה, אפילו לא בתורים לדוכני הרחוב האהובים. איפה כן? דווקא בסלון של רבים מאיתנו, דורות שלמים – רווקים, זוגות, שותפים, חברים – שהעבירו אלפי ערבים ולילות (שישי במיוחד) כשהם על הספה, נוברים באותן קופסאות קרטון חומות ומוכרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ