בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוכל הרחוב הכי טוב שאתם לא מכירים

תל אביבים לא ממש מתקרבים לאזור התחנה המרכזית, בטח לא כדי לאכול שם. במקרה של דוכן הבאו הסיני במדרחוב נוה שאנן, ההפסד כולו שלהם

73תגובות

בכל הסיפור הארוך הזה של פליטים ומהגרים זרים בתל אביב, אי אפשר למצוא הרבה נצחונות גדולים. להפך: זה סיפור שיש בו בעיקר, וכל הזמן, הרבה מפסידים. אפילו נצחונות קטנים קשה לאתר, ביום או בלילה, באזור שבין התחנה המרכזית הישנה לזו שמשום מה עדיין נקראת "החדשה".

הכשלונות והבעיות רבים ומורכבים, והמדור הזה הוא בטח לא המקום לעסוק בהם, מלבד כישלון אחד קטן ונוסף, לא כזה חשוב מול הצרות הגדולות אבל שאולי מקפל בתוכו חלק מהסיפור: אוכל. אוכל של זרים. תל אביב היא לא העיר הגדולה הראשונה שבה חיה אוכלוסיה רב-לאומית ורב-תרבותית, אבל תל אביב - ואת זה אפשר לומר די בביטחון - מסרבת לאמץ אליה את האוכל שלהם. נכון, תל אביב מלאה במסעדות "אוריינלטיות" ו"אסייתיות" עם מנות הנושאות שמות לא מוכרים, אבל רובן ככולן הן תוצאה של שף או מסעדן שנסע רחוק והביא איתו מה שספג שם. שזה אותנטי בערך כמו פאב בהרצליה עם ספסלי עץ כבדים ופוסטר של גינס שקורא לעצמו "פאב אירי".

ערן לאור

בכל אופן, ובלי לאמץ נימה מטיפנית, שווה לחפש ולהסתקרן, כי בסוף מוצאים הפתעות. אחת כזו, שנלחשת כבר לפחות שנתיים והפכה לסוג של פנינה ליודעי ח"ן וחובבי אוכל רחוב תל אביבים, היא דוכן קטן במדרחוב של נוה שאנן שנקראת בדיבור "המקום של הבאו" (או: "המקום של האשה עם הבאו"; באופן לא מפתיע, על שם האשה הסינית שמנהלת אותו).

ערן לאור

זהו בעצם חלל של חנות שהוסב למסעדת פועלים קטנה. דוכן, קופה, כמה כיסאות, מאחור מטבח, וזהו. לא צריך הרבה יותר מזה: מדובר, כנראה, באחת מארוחות הצהריים הזולות, המשביעות, המעניינות והטעימות בתל אביב. בתוך סירי אידוי מעץ נחות להן לחמניות באו, העשויות מבצק שמרים וממולאות בבשר לבן (איזו מכבסת מילים). הן גדולות, חמות ורכות, ובפנים נתחים מבושלים ועסיסיים. 8 שקלים עולה לחמנייה כזו. אפשר ורצוי לסגור את זה בשתיים, למרות שאני עד לכאלה שיכולים גם לעשות את זה טריו. רק להוסיף סויה, רוטב שום או רוטב חריף על בסיס שמן צ'ילי, להיזהר כי זה יכול לטפטף ולהתנפל. כיף.

ערן לאור

לאשה עם הבאו, ולאנשים שלא רוצים רק באו, יש גם מנות נודלס ואורז (25-20 שקל) וגיוזה ממולאת עוף (30 שקל ל-20 גיוזות). מנת כופתאות כזו תספק שני אנשים בקלות. כמו הבאו, גם הן עשויות בעבודת יד ולא מגיעות ממפעל (כמו בכמה מקומות אחרים בעיר), ומאודות במקום כך שממש אפשר להרגיש את הציר העדין שבו הן מתבשלות.

ערן לאור

לא נכחיש, זה רחוק מלהיות האזור הכי סימפטי שיש, בעיר או בכלל. הריחות, הקולות ולעתים גם המראות במדרחוב ובסביבותיו לא ממש עושים חשק ליהנות מאוכל. ובכל זאת, שוב, שווה להתאמץ. בואו לבאו.

המקום של הבאו. נוה שאנן 26, תל אביב. פתוח בדרך כלל בצהריים.

"אוכל בעמידה" היה שם מדורו של אסף גברון במקומון הירושלמי "כל העיר" באמצע שנות ה-90, בו כתב ביקורות על אוכל רחוב. בין השנים 2013-2010 הופיע המדור "אוכל בעמידה" של ערן לאור במקומון התל אביבי "עכבר העיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו