בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוחזר המנדט: למה אין פיש אנד צ'יפס טוב בתל אביב?

אל דוכני הפיש אנד צ'יפס שנפתחו ונסגרו בתל אביב לאורך השנים, מצטרף אחד חדש בשוק הכרמל. לא בטוח שהוא יצליח איפה שהם נכשלו

51תגובות

בין כל מאכלי הרחוב שהגיעו אלינו מעבר לים והצליחו להשתקע, המבורגר ומוקפץ, שווארמה ופיצה, בולט בחסרונו אחד הפופולריים ביותר בעולם - או לפחות בקרב תושבי האי הבריטי, שרואים בעצמם את מרכז העולם - פיש אנד צ'יפס.

לאורך השנים דווקא נפתחו בתל אביב כמה דוכנים שהציעו דג מטוגן טו גו, חלקם הוסיפו גם פירות ים לקונוס הנייר הקלאסי, אך הם נסגרו די מהר ולא ממש השאירו אחריהם קהל מעריצים אדוק. אולי זה הטיגון העמוק בשמן והקונוטציות הטראשיות של המאכל, אולי מדובר באיבה סמויה שנותרה כלפי המנדט הבריטי, אבל משהו בתל אביבים כנראה לא מתחבר לעניין.

אבל תמיד משמח שיש מי שממשיך לנסות. לפני כמה שבועות נפתח באחת מפינותיו של שוק הכרמל בר פיש אנד צ'יפס, הנקרא - לא ראיתם את זה מגיע - ברדג. נדמה שלא צריך להרחיב על הקונספט, ובכל זאת, לשם הדיוק - בירה, צ'יפס ודגים מטוגנים. פשוט.

ערן לאור

מה שכן, נקודת הפתיחה של ברדג מעולה: נתחי הדגים המפולטים טריים ומגיעים מדוכני הדגים של השוק. מתוך ההיצע אפשר לבחור בין ברבוניות, מושט, דניס וסלמון, או ללכת על מיקס המורכב מכל או מחלק מהסוגים (45-40 שקל למנה עם צ'יפס; 50 שקל לדיל הכולל שליש בירה). דג הבקלה (קוד), ממנו מכינים בדרך כלל פיש אנד צ'יפס, דווקא לא בנמצא.

גם מה שעוטף את הפילטים בברדג לא כל כך זהה למתכון הקלאסי. הם לא מקבלים בלילה של קמח ובירה, אלא זוכים לציפוי של פירורי פנקו, פפריקה, לימון ובירה. התוצאה היא ציפוי פריך כמו של שניצל, לא כל כך דומה לגרסה הבריטית, השמנונית אך גם הטעימה יותר לדעתי.

ערן לאור

הבעיות בברדג מתחילות דווקא מהשותף של הדגים - הצ'יפס. במקומות שבהם זוהי רק תוספת למנה העיקרית ולא הדבר עצמו (כמו בהמבורגר או שיפודים, למשל), אפשר - במידה מסוימת - להסכים לצ'יפס קפוא, כלומר מוכן "מהמפעל" ולא שנחתך במקום מתפוחי אדמה טריים (וזה המקום לקרוא לדוכני האוכל ולמסעדות: חלאס להתעצל, תתחילו לחתוך צ'יפס בעצמכם). אבל כשמדובר בחלק מהמנה, אי אפשר להתפשר. והצ'יפס בברדג, כמה מאכזב, הוא כזה. לא גרוע, אבל סתמי.

באשר לדגים, המסקנה לא אחידה. הטריות של הנתחים הורגשה מאוד, אבל לא הכל תלוי רק בה. באופן טבעי, יש דגים שמגיבים טוב יותר לטיגון עמוק, כמו הברבוניה, שהנתחים הוורדרדים שלה היו הטעימים ביותר. הסלמון - לא דג שזוכה בדרך כלל לטיגון אבל כנראה שהוכנס בשל הפופולריות שלו כאן - עוד הצליח לשמור על טעם, אבל המושט והדניס ממש הלכו לאיבוד ולא הצליחו להיות יותר משניצל דג.

כמות נתחי הדגים במנה וגודלם היו ראויים ואף למעלה מכך, אבל עדיין מדובר בתמחור גבוה מדי לדוכן אוכל בלב השוק, בו פזורים לא מעט מקומות שבהם אפשר לאכול, חלקם נפתחו גם ממש לאחרונה (וייבדקו כאן בקרוב). תוסיפו לזה את הבאסה בגזרת הצ'יפס ואת האמביוולנטיות בעניין הדגים, ותקבלו סימן שאלה גדול מעל היכולת של ברדג להצליח איפה שדוכני הפיש אנד צ'יפס הקודמים נכשלו.

ברדג. רבי מאיר 42, שוק הכרמל, תל אביב. פתוח: א'-ה' 23:00-11:00, ו' 11:00 עד כניסת השבת.

"אוכל בעמידה" היה שם מדורו של אסף גברון במקומון הירושלמי "כל העיר" באמצע שנות ה-90, בו כתב ביקורות על אוכל רחוב. בין השנים 2013-2010 הופיע המדור "אוכל בעמידה" של ערן לאור במקומון התל אביבי "עכבר העיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו