בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההמבורגר של וולפנייטס: מהפך אל הפחת

לפני עשר שנים, אפילו פחות, היה די טעים ואפילו מגניב לרגע לאכול את ההמבורגר של וולפנייטס. חזרנו לשם השבוע, ואנחנו עדיין מלקקים את השפתיים. לא בהנאה, אלא כי היה מאוד מלוח

124תגובות
ערן לאור

אם פרה עומדת על ארבע רגליים, הרי שההמבורגר התל אביבי ניצב על שלוש: אגאדיר, מוזס ו-וולפנייטס. הראשונה, בה ביקרנו לא מזמן, פרצה ב-97', הגדירה מחדש את הקציצה המקומית ועזרה לה להשתחרר מתווית הג'אנק פוד; השנייה, שש שנים אחר כך, השכילה ליצור תמהיל אווירה מדויק של דיינר אמריקאי ומסעדה ישראלית; והאחרונה, שנפתחה ב-2005, היתה ניסיון מוצלח לייצר המבורגריית בוטיק לבלייני אזור הרצל-לילינבלום, ומותגה בהתאם כבר המבורגרים איכותי.

ממרחק השנים - ובעיקר נוכח הארוחה שאכלתי שם השבוע, שמיד תתואר כאן - קצת קשה להיזכר באפיל המקורי ההוא של וולפנייטס, אבל ננסה. בהתחלה קראו לה וולפגנג שף בורגר, שלוחה של מסעדת סרגוס, שהציגה ליין בורגרים שכלל שילובים של אמנטל ובייקון ("Special"), שילוב בין בשר בקר לטלה ("Beef & Lamb"), שלישיית המבורגרים קטנים ("Baby Combo") רטבי שום קונפי, צ'יפוטלה ועוד. כיום מדובר כמעט בסטנדרט, אבל אז היה מרענן. גם הבשר עצמו היה די מוצלח. אפשר אפילו להודות שהיה רגע לא מבוטל שבו היה קול לגמרי – מבחינה תדמיתית, כן? - לסיים את הלילה עם ההמבורגר הזה.

העניין הנוסף – שעוזר להשאיר את רף הפופולריות של וולפנייטס גבוה יחסית גם כיום, בעיקר במשלוחים – הוא שהתוספות כבר כלולות במחיר ההמבורגר, כשלאורך כל שעות היום אפשר להזמין גם ארוחה עסקית עם צ'יפס ושתייה. וכקודמותיה, גם וולפנייטס הפכה עם הזמן לרשת ואף יצאה מגבולות תל אביב. מה שהיא לא עשתה זה להציע חידוש כלשהו לחובבי ההמבורגר המקומיים, ונשארה נאמנה לאותו תפריט בדיוק עמו החלה, בזמן שדוכנים, מסעדות ודיינרים חדשים ניסו (ולעתים גם הצליחו) לאתגר את המוכר.

אביעד הרמן

כאמור, חזרתי השבוע לסניף המקורי בפינת הרחובות הרצל-לילינבלום. האזור כבר פחות בלייני והומה בשעות הערב והלילה של אמצע השבוע, במיוחד בחורף, אבל זהו עדיין מתחם אוכל עמוס מאוד בצהריים הודות לעובדי המשרדים הרבים שבאזור. באין אף מנה חדשה, נבחרה הקלאסיקה: המבורגר וולפנייטס ספיישל (בקר עם גבינת אמנטל ובייקון) וצ'יפס - 51 ו-12 שקל בהתאמה, או 68 שקל בארוחה הכוללת שתייה. התפריט לא השתנה כבר עשור, אבל המחיר טיפס לו בכמה וכמה שקלים מאז, והפך את וולפנייטס לאופציה לא ממש זולה לאכילה בחוץ.

מפה העניינים החלו להידרדר. זה התחיל בצ'יפס (דק וקפוא, בסגנון מקדונלדס): הוא סיים טיגון בצ'יפסר, הורם לצורך התאוששות וזליגת עודפי השמן המיותרים ממנו, קיבל המלחה הגונה והיה נראה מוכן לגמרי בשלב הזה. אלא שאז, למרבה ההפתעה, הוא הוכנס שנית לשמן, לטיגון נוסף. עכשיו, כל מדריך להכנת צ'יפס מושלם יספר לכם על שיטת הטיגון הכפול, שבה ראשית מטגנים את הצ'יפס בטמפרטורה נמוכה-בינונית ("טיגון קר") ולאחר מכן מחזירים אותו לסיבוב נוסף בטמפרטורה גבוהה, טכניקה שמעניקה לו רכות פנימית ופריכות חיצונית. אבל את זה עושים עם צ'יפס מתפוחי אדמה טריים ולא עם צ'יפס קפוא, שטוגן פעמיים בשמן רותח. באופן טרגי וקצת קומי, לא ויתרו שם גם על המלחה נוספת. התוצאה: צ'יפס לא טעים עד מריר, מטוגן הרבה יותר מדי ומלוח בצורה בלתי הגיונית.

ערן לאור

הלאה. על הבר שבו הורכב ההמבורגר לאחר רדתו מהגריל, לצד קערות נפרדות שבהן ירקות שונים שמשתדכים להמבורגרים (עגבניות, חסה, בצל, חמוצים), עמד מגש מכוסה ביריעת ניילון נצמד. מתחתיו נחו להן ערכות מוכנות מראש של אותם ירקות, ממתינות לכניסתן ללחמנייה – בכל אחת פרוסת חסה, עיגולי עגבנייה ובצל, וכמה פרוסות מלפפון חמוץ. רק לשלוף, לשבץ ולהגיש, מה שנקרא. יכול להיות שיושבי הבר עצמו מקבלים ירקות חתוכים וטריים המורכבים במקום, והקומפוזיציה המוכנה הולכת למשלוחים (מרכיבי ההמבורגר של וולפנייטס מגיעים בנפרד והסועד הביתי מרכיב אותם בעצמו), אבל גם אז - אי אפשר לקבל את הרשלנות הזו. ויתרתי על ההזדמנות לגלות.

אחרי זמן קצר הגיע ההמבורגר. הלחמנייה היתה קלויה ונחמדה, וזה הדבר החיובי היחיד שאפשר לומר בנושא. כנראה שבוולפנייטס מטפחים את יצר התחרותיות, כיוון שהבשר והבייקון החליטו, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, לתת פייט עצבני למליחות של הצ'יפס. כשבשר הוא כל כך מלוח, זה לא ממש מבשר טובות בעניינו. בכל אופן, נראה לי שבמשחק הדמיוני והנורא הזה ניצחו הבשר והבייקון את תפוחי האדמה המסכנים, אבל קצת קשה לי לקבוע מי סיים ראשון בפוטו-פיניש הזה, משום שבשלב מסוים איבדתי את היכולת להבחין בטעמים בין כל ים המלח הזה. מה שאני כן יודע, זה מי לא הצליח לסיים את הארוחה הזו, השאיר את רובה בצלחת ונמלט תוך שהוא נשבע לא לחזור.

וולפנייטס. לילינבלום 40, יהודה מכבי 53, אבן גבירול 67, תל אביב; המדע 8 (פארק המדע), רחובות.

אוכל בעמידה – כל הביקורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו