בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"צ'יריפום": הפיתות של אבי לוי נותנות פייט לאייל שני

המסעדה התל אביבית החדשה של זוכה "מאסטר שף" מציעה אוכל רחוב ותיק עם טוויסטים קטנים, שמוגש בתוך הפיתה הכי טובה בעיר

43תגובות
אנטולי מיכאלו

במצעד הלא כתוב של "זוכי הריאליטי הישראלים שאשכרה עשו משהו עם הזכייה שלהם" (שם זמני), סיכוי לא רע שנמצא בפסגה - קצת מתחת לנינט טייב - את אבי לוי, שניצח בעונה השנייה של "מאסטר שף", לא בזבז זמן ותוך שלוש שנים פתח לא פחות משלוש מסעדות. הראשונה, "המוציא", זכתה לשבחים ולפופולריות גדולה; השנייה, "בית הכוון", ירושלמית אף היא, הגישה את אותו מזון אלג'יראי בגרסה מהירה יותר, אך לאחרונה לוי נפרד ממנה לטובת השלישית: "צ'יריפום", שנפתחה לפני כשבועיים בתל אביב ומעניקה לתל אביבים עצלנים שלא מעוניינים לטפס מזרחה את ההזדמנות לאכול כמעט אותו דבר, רק בעשר מעלות ואלפי אחוזי לחות יותר מאשר בבירה.

שני פנים לה ל"צ'יריפום". מצד אחד – ולמרות שמדובר במזון עממי ולא מתחכם - זוהי מסעדה לכל דבר ועניין, עם חלל פנימי ומרפסת חיצונית; מאידך, בחזיתה נמצא גם חלון שממנו אפשר להזמין טייק אוויי ומנות בפיתה או בשקית נייר, כאחרון דוכני אוכל הרחוב. מבחינת התפריט אין הבדל גדול בין המנות שתוכלו להזמין בישיבה או בעמידה – לא במהות, לא בכמות ולא במחיר - אך הביקורת הזו, מתוקף הווייתו וייעודו של הטור, תעסוק באופציה הזריזה בלבד. בהחלט יכול להיות שמי שיסעד במקום, ייצא עם מסקנות שונות; אין דין ארוחה במסעדה כדין פיתה על הדרך, גם אם האוכל הוא אותו אוכל.

אנטולי מיכאלו

הגענו ל"צ'יריפום" בשעת צהריים מוקדמת אך לוהטת. למרות שני הפרמטרים האלו, היא כבר היתה עמוסה בעשרות עובדים לחוצים ורועשים ממשרדי האזור, אחד היפים בתל אביב הודות לבנייני הבאוהאוס שמשובצים ברחובותיו. עמדת החלון היתה פנויה מעט יותר, ממנה נשקף המטבח – לחוץ ורועש אף הוא – שבו מנווט לוי בין טבחיו. התפריט מציע בעיקר מנות בשר, מבושלות או על האש, רובן בטווח ה-40 שקל (ומוגשות עם שתי מנות סלטים/רטבים קטנות לבחירה); מבט ראשוני בתפריט לא מגלה עולם חדש במיוחד – מעורב ירושלמי, נקניקיות מרגז, קבב טלה, המבורגר בפרנה, אבל מבט שני מזהה שבכל מנה כזו יש איזה טוויסט, שינוי קטן מהסטנדרט המוכר לנו משיפודיות או מסעדות אוכל ביתי.

למשל, צ'יפס עמבה (22 שקל). זהו צ'יפס עגול ודק-דק, שנחתך ומטוגן במקום ומוגש בתוך קונוס נייר. ב"צ'יריפום" מגישים גם גרסה רגילה, אבל זו של העמבה חביבה במיוחד. כלומר, אם אתם מהחובבים. אולי נדייק: אי אפשר "לחבב" עמבה; או שאתה חולה עליה, או שאתה שומר מרחק. אנחנו מהקבוצה הראשונה, ולכן הארומה והטעם הקלים שהותיר הצ'יפס הזה בידיים ובפה שלנו, היה נחמד מאוד. ואם כבר מטוגנים, ניסינו גם "מחמר". במקור זוהי פשטידת תפוחי אדמה מרוקאית, אך כאן היא מוגשת ככדורים מטוגנים (34 שקל) שמכילים תערובת מתובלת בכמון ובכורכום של תפוחי אדמה ובטטה, והיו לנו טעימים מאוד.

אנטולי מיכאלו

לפני שמגיעים לשלב המנות בפיתה, צריך לדבר על הפיתה עצמה. זוהי, כנראה, גולת הכותרת הרשמית של "צ'יריפום". הקביעה הבאה קלה במיוחד: מדובר בפיתה הכי טעימה כרגע בתל אביב בפרט, ומתחרה חזקה בקטגוריית המאפים בכלל. הפיתה של לוי עשויה מבצק של חלה ומצופה בגרגרי סולת, כשהתוצאה היא רכות אוורירית נהדרת בפנים ופריכות קראנצ'ית כיפית מבחוץ. היא גם גדולה מעט יותר מפיתות סטנדרטיות, עניין חשוב כשהיא לא מלווה מנה בצלחת אלא צריכה לארח בעצמה את האוכל.

התחלנו עם מעורב (פרגית, לבבות, טחולים, שפונדרה ובצל קלוי; 45 שקל). הנתחים נצלו על הפלנצ'ה כראוי, היו טובים, הוגשו בכמות יפה וזכו לתיבול בולט, חריף מעט; שפונדרה, לא נתח שאתה רגיל לפגוש במעורב, נתנה את הטוויסט האמור והיתה מצוינת. המשכנו עם מרגז טחול פיקנטי (44 שקל). קשה למצוא מרגז טוב בתל אביב (ביפו קצת יותר קל); ברוב המקומות זוהי נקניקייה קפואה ממפעל, עם תיבול שמנסה להיות חריף בכוח ומחפה על בשר לא איכותי. המרגז של "צ'יריפום" היו שיחוק. קטנות ודקות, מתפוצצות בפה, הבחירה למלא אותן בטחול הוסיפה להן טעם יותר עמוק והחריפות היתה מדויקת ולא מוגזמת. הבונוס, מבחינתנו, היה הכמות: בתוך הפיתה נחו להן כחמש-שש נקניקיות, שלמרות גודלן הפרטני יצרו ביחד מנה נדיבה מאוד.

ערן לאור

"קינחנו" עם טפייה – פיתה ממולאת בתבשיל של בשר כבש טחון ולימון כבוש (46 שקל). למעשה זהו סוג של עראייס, כיוון שהפיתה ממולאת, נכנסת לאפייה נוספת בטאבון ומוגשת חצויה לשניים. זה היה טעים, לא מסעיר אבל בהחלט שונה מעט ממנות מקבילות ברחבי העיר, משום שבדרך כלל התערובת ב"טוסט" הזה היא של קבב, וכאן זהו בשר כבש טחון, שומני יותר, בלי עקבות שום בצל או פטרוזיליה, שמקבל מעט חריפות-מתקתקה-מרירה מהלימון.

מתבקש להשוות בין דוכן הפיתות הזה ובין דוכן הפיתות המפורסם והפופולרי בתל אביב, של מי שהכתיר את לוי כזוכה ב"מאסטר שף". והאמת, יש מצב ששניהם יוצאים נשכרים מההשוואה הזו. הפיתות של אייל שני מרשימות יותר, מורכבות יותר, מגניבות יותר וגם צמחוני ירגיש שם סבבה; מנגד, אלו של לוי ב"צ'יריפום" נדיבות יותר, בשרניות יותר (הפיתות עצמן וגם מה שבתוכן), קלאסיות ועממיות אבל עם שפיץ קטן שמשדרג את כל העסק. ב"צ'יריפום" לא מנסים להגדיר מחדש את עולם המנות בפיתה, אבל הופכים אותו לקצת יותר מעניין.

צ'יריפום. אחד העם 29, תל אביב. טל' 03-6200022.

אוכל בעמידה – כל הביקורות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו