"שווארמקס": כשמעדיפים "טעמים" על פני להיות טעימים

סימני האזהרה התריעו, אבל אנחנו נתנו צ'אנס לדוכן שמנסה להמציא מחדש את השווארמה. המסקנה: יש קלאסיקות שלא זקוקות לגימיק

ערן לאור
ערן לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שווארמה ב"שווארמקס"
צילום: דניאל לילה

חובבי אוכל רחוב אינם נחשדים כבעלי סטנדרטים גבוהים, בלשון המעטה, אבל גם לנו יש תמרורי אזהרה. לא בטוח שבסוף נוותר ונימנע מפיצרייה שתכריז "100 אחוז גבינה אמיתית!" (כי רגע, יש לנו סיבה להניח שלא?) או ממנה אסייתית שתתפאר דווקא ב"רוטב צ'ילי מתוק" (אין מצב שאתם רואים בזה סמן איכות כלשהו, נכון?), אבל סימני השאלה בהחלט יהיו שם. כנ"ל לגבי קונספט ה"בטעמים", שפרץ לחיינו לפני עשור וחצי, אולי קצת יותר, ונשאר ללוות אותנו עד היום. פלאפל בטעמים, שניצל בטעמים, מים בטעמים, חומוס בטעמים. מי צריך את זה? אף אחד. באחריות. תנו לי למשל שניצל טוב – נדייק: ערימות של שניצל טוב – ושחררו אותי מתיבול מלא קלישאות שאמור לטשטש את המקור (הלא טעים מספיק, כנראה) ולהפוך אותו ל"שניצל צרפתי" או "יווני" או "איטלקי".

בגלל זה, ולמרות חיבתי הגדולה לשווארמה, לא התרגשתי מ"שווארמקס", דוכן חדש באבן גבירול עם יומרות עתידיות לעשרות סניפים ברחבי הארץ, שמציע – כן, הבנתם את הכיוון – שווארמה בטעמים (לא במקרה בעליה הוא מקים רשת "השניצליה"). בכל מקרה, ניסיתי להשאיר את הסקפטיות מאחור; חוץ מזה, את מנת התימהון שלי בנוגע למה אפשר לעולל לשווארמה בזבזתי כבר לפני חודשיים אצל "הלבנטיני", שם אכלתי שווארמה בקופסת טייק-אוויי. קיוויתי לפחות שגם הפעם אופתע לטובה.

בשווארמייה, שנפתחה באזור עמוס באופציות זלילה ("האחים", "פוקי", "עד העצם אקספרס", "מזנון", "בורגר פקטורי אקספרס", מתחם "אמריקה"), מסתובבים שני שיפודי בשר – עגל-כבש והודו – שנפרסים, מועברים לפלנצ'ה ושם הם נצלים לצד תוספות שאמורות להפוך אותם לשש גרסאות שונות: קלאסית, "ירושלמית" (עם כבד עוף ולבבות), "עולמית" (עם מרגז וסלסת עגבניות), "רד" (עם שקשוקה), "תאי" (עם ירקות מוקפצים, ג'ינג'ר וחלב קוקוס) ו"ירוקה" (עם אפונה, תרד ופטרוזיליה). המחירים - עניין כאוב בתחום השווארמה, שמאופיינת במתח רווחים נמוך ולכן יקרה יחסית למנות רחוב אחרות - נוחים בסך הכל: 25 שקל למנה בפיתה (פחות מהממוצע בז'אנר), 45-33 שקל בבאגט או בפרנה ועד 55 שקל למנה בצלחת.

שווארמה ב"שווארמקס". הבסיס בסדר גמור, הבעיה מתחילה כשה"טעמים" מצטרפים
שווארמה ב"שווארמקס". הבסיס בסדר גמור, הבעיה מתחילה כשה"טעמים" מצטרפיםצילום: דניאל לילה

הזמנו את ה"ירושלמית" בפרנה (35 שקל) ואת ה"עולמית" בבאגט (45 שקל), שתיהן עם שווארמה עגל. שתי המנות נחתכו מהשיפוד, וכל אחת זכתה לטיגון-צלייה על המשטח הלוהט, עם תבלינים ושאר האקסטרות. עכשיו, יש שני דברים שעומדים לזכות "שווארמקס": המנות נדיבות מאוד בגודלן – הרבה בשר נפרס מהשיפוד (בחיתוך ידני דק ומקצועי), לא עניין של מה בכך; והשווארמה עצמה היא טובה, מתובלת כראוי ולא באגרסיביות. אלו שני פרמטרים שאמורים להקנות ל"שווארמקס" לא מעט נקודות זכות ושורה תחתונה די חיובית: לא שווארמה מדהימה, אבל לגיטימית לגמרי על רקע היעדר שווארמיות בנוף התל אביבי.

הבעיה של השווארמה ב"שווארמקס" מתחילה ברגע שבו מצטרפים אליה כל שאר ה"טעמים". הגרסה ה"עולמית" היתה בסדר בסך הכל; אמנם לא היו בה מספיק חתיכות מרגז לדעתנו, וגם הפטריות והסלסה לא ממש הורגשו, אבל היא היתה חריפה בצורה עדינה וטובה. לא שדרוג משמעותי, אבל טאצ' נחמד למי שרוצה לגוון. ה"ירושלמית" – שאמורה להיות גרסת שווארמה למנת מעורב ירושלמי – היתה לא מוצלחת; לא הרבה כבדים ולבבות בשביל שתיחשב כ"מעורב" של ממש, ובעיקר תיבול מוגזם שהפך את המנה למלוחה באופן קיצוני.

שווארמה "תאי" ב"שווארמקס". כמו מנת "מוקפץ" לא אטרקטיבית
שווארמה "תאי" ב"שווארמקס". כמו מנת "מוקפץ" לא אטרקטיביתצילום: דניאל לילה

למרות ששיערנו לאן העסק הולך, הרגשנו חובה לבדוק גם את הוורסיה הרדיקלית ביותר של "שווארמקס", גרסת ה"תאי", אותה ביקשנו בלאפה (45 שקל) ושתהיה מבוססת על שיפוד ההודו. יחד עם נתחי השווארמה הוקפצו זוקיני, גמבה, בצל ונבטים, בצירוף חלב קוקוס ורוטב אסייתי מבוסס סויה. אז קודם כל, אם כבר הזמנתם את הוורסיה הזו, אל תבקשו אותה בבצק אלא בצלחת; אין מאפה שיכול להתמודד עם הנוזלים שלה, והלאפה התפרקה לחלוטין. ובמחשבה נוספת - אם כבר ניתנת המלצה כלשהי לגבי המנה הזו – אל תזמינו אותה בכלל. דבר אינו עובד בה, ביחד או לחוד. לא הירקות המוקפצים, לא הבשר, לא הרטבים. זו למעשה גרסה מאוד לא אטרקטיבית של מנת "מוקפץ", הזכורה לרע ממזללות ישראליות-"אסייתיות".

בסופו של דבר, אני קצת מבין ללבם של אנשי "שווארמקס". סתם דוכן שווארמה חדש לא היה מספיק בשביל לזכות בתשומת הלב, באייטמים – ואני מודה: אפילו בביקורת הזו, כנראה. העניין הוא שגימיק צריך להיות טוב במיוחד בשביל להצדיק את עצמו, וזה לא המקרה. יש דברים שלא צריכים "טעמים", אלא רק להיות טעימים. מנה שווארמה, למשל.

שווארמקס. אבן גבירול 14, תל אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 1:00-11:00, ו' 16:00-11:00, שבת 1:00-20:00.

אוכל בעמידה – כל הביקורות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ