אז מה אוכלים בשרונה מרקט? - אוכל בעמידה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אז מה אוכלים בשרונה מרקט?

לכתבה
שי בן אפרים

פיצה או נקניקיות? בורקס או פלאפל? כיסונים של שגב משה או מרק אסייתי של ישראל אהרוני? מתחם "שרונה מרקט" שנפתח לאחרונה מציע עשרות דוכני אוכל, מה שגרם למדור "אוכל בעמידה" לבקר בו ארבע פעמים בשבוע עמוס אחד, ולחזור עם לא מעט מסקנות

154תגובות

התחלה מצ'וקמקת משהו היתה ל"שרונה מרקט". על אף כי נדמה היה שהמקום מוכן ורק ממתין להיפתח, השקתו נדחתה שוב ושוב, במשך כמה חודשים; כשזה סוף סוף קרה, פתיחת השערים התרחשה במקביל לתחילת העבודות על הרכבת הקלה, ממש בסמוך למתחם; ובנוסף, חלק מדוכני האוכל בשוק החלו לפעול באיחור, רק לאחרונה.

אבישי פינקלשטיין
אבישי פינקלשטיין

אבל כל זה לא משנה עכשיו לאף אחד. בטח לא לעשרות אלפי האנשים שניצלו את החגים ועלו לרגל למקדש הקניות והאוכל החדש, ממלאים כל פינה ומעבר בו, מהבוקר ועד הסגירה. אין בדברים הללו הגזמה כלשהי או ניסיון לפאר את השוק; ארבע פעמים פקדתי את שרונה מרקט מאז ערב ראש השנה, בודק בכל פעם היצע אחר ובעיקר מנסה להבין מתי נחשב זמן שפוי להגיע לשם, על מנת להימנע מתורים ומעומס. ספוילר: בינתיים, אין כזה.

כ-60 חנויות, דוכנים ומסעדות פועלים בשוק המקורה, שנבנה בצמוד למתחם שרונה הפתוח. הביקורת הזו, מטבעה, תעסוק בדוכני האכילה הפזורים לאורכו. לא כל הדוכנים נבדקו, בוודאי לא כל המנות שנמכרות באלו שכן, אבל יצאנו עם לא מעט מסקנות כלליות וספציפיות על המקום ומה שיש לו להציע. הנה שתיים ראשונות: ראשית, השתדלו להשאיר בכניסה את הציניות. זה לא קל, נוכח מראות של אנשים שאשכרה עושים סלפי ברחבי השוק וקריאות קולניות כמו "כל הכבוד למתחם הזה!", אבל אם כבר הגעתם, תנו לעצמכם סיכוי ליהנות. שנית, קחו בחשבון שכדי לאכול בשרונה מרקט, ולא משנה מה תבחרו, תיאלצו לשלם כ-15-10 אחוז יותר ממה שגובים עבור מנות דומות ברחבי העיר. זה מעין חוק לא רשמי במקומות שכאלה, אבל מן הראוי שייכתב כאן על מנת למנוע הפתעות ואכזבות.

המקדונלדס של הפלאפל

התחלנו בבורקס. השעה היתה מוקדמת, חלק מהדוכנים עוד לא התעוררו, ומ"בורקס פוני" נצצו אלינו בורקסים מסוגים שונים (כן, אני יודע, המילה בורקס עצמה היא לשון רבים, אבל נזרום עם השימוש הפופולרי). האג'נדה האישית שלי בעניין היא לוותר על בורקס גדולים, שנוטים ליפול בתמהיל לא נכון של פריכות מול מילוי, ולכן בחרנו ממגוון הבורקסים הקטנים (3 שקלים ליחידה) - גבינה, תרד, גבינה ותרד ביחד, פטריות ותפוח אדמה. האידיאולוגיה הוכיחה את עצמה: הבורקסים, עשויים מבצק עלים, היו כיפיים לנשנוש, פריכים מאוד, עם מילויים טובים בכמות ובטעם, שלא נתנו תחושה תעשייתית אלא של עבודת יד; במיוחד הצטיין הבורקס עם הגבינה והתרד, שהיה מלוח באופן עדין ועסיסי.

מירי ביטון

לצד הבורקס, בקצהו המזרחי של השוק, ממוקמים יחדיו הדוכנים היותר "עממיים". הם לא מציעים אוכל "מגניב" בשום צורה, אבל מספקים פתרון הגיוני למי שלא מסתדר עם כל הבלגן הקונספטואלי שקורה הלאה משם. אחד מהם הוא "בית החצ'פורי", סניף חמישי לרשת המסעדות הגרוזינית, שבו הזמנו חינקלי בשר וחינקלי תפוח אדמה (39 שקל). הכיסונים המאודים, שישה במנה, היו סבירים בגודלם והגיעו עם רוטב חמצמץ וטיפה חריף. הראשונים – בצק עבה אך לא מדי, מאודה היטב, עם בשר שתובל טוב ובמתינות, וששחה בציר עדין. חבל שאי אפשר לומר את זה על מילוי תפוח האדמה, שדמה באופן נוראי לפירה של "מנה חמה", כולל עשבי התיבול, חתיכות של פטריות והמרקם הקמחי. צמוד לשם פועל סניף של "פלאפל ג'ינה"; זה לא פלאפל רע, גם לא טוב במיוחד, בעל טעם ממוסחר ובעלות לא הגיונית של 19 שקל למנה לא גדולה בפיתה. המקדונלדס של הפלאפל המקומי, אם תרצו. וזה "אם" גדול.

בישול להמונים שמתחפש ל"קונספט"

דוכני האוכל הגדולים פועלים באמצע השוק, מה שיוצר בליל של ריחות ומראות מזמינים, לפחות ברוב הזמן. דווקא באחד הצדדים, היכן שממוקמות רוב החנויות, השתרך לו תור מול הוויטרינה של "Via Rustico by Alice", דוכן פיצות שהוא שיתוף פעולה בין מסעדות רוסטיקו ובין בעלי רשת הפיצריות האיטלקית אליצ'ה. הסיפור פשוט ומוכר למדי מפיצריות אחרות בעיר – פיצות מלבניות הנמכרות לפי משקל (10 שקלים ל-100 גרם) – אלא שבדוכן הזה אפשר לזהות ניסיון לחרוג מהבנאליה; כך, לצד המרגריטה הסטנדרטית, מוצעות גם פיצות עם תוספות מעט יותר מקוריות כמו תפוח אדמה, רוטב פטרוזיליה, גבינת סטרקינו וגבינה כחולה, פרחי קישואים ועוד. דגמנו פיצה עם סלמי (איכותי) ופלפלים חריפים, שהיתה טעימה ונהנתה מחיבור טוב בין הבצק, הרוטב, הגבינה והתוספות שעליה. פיצת תפוחי האדמה דווקא איכזבה, כיוון שאלו נחתכו לקוביות במקום לפרוסות דקיקות, לא ממש תיקשרו עם הבצק והגבינה וסתם השאירו טעם של תפוחי אדמה מבושלים עם עירית.

רוסטיקו אינה המסעדה היחידה בשרונה עם שלוחה פאסט-פודית. בלב השוק פועל דוכן "ביירן מרקט", אחיה הקטן של מסעדת "ביירן" התל אביבית, ובו גרסאות בוואריות מהירות יותר של נקניקיות, פרעצלים ושניצלים. הזמנו נקניקיית בראטוורסט שעשויה מבשר חזיר (27 שקל) ונקניקיית שוויצר שמשלבת בין בשר עגל וגבינת אמנטל (32 שקל). הנקניקיות, שהגיעו בלחמנייה מאורכת שקיבלה קלייה קצרה, היו גדולות ודשנות, בעלות יכולת להשביע כל אדם סביר. הבראטוורסט תובלה כהלכה והיתה פיקנטית, עם חלק חיצוני מתפצח כראוי, ואילו המפגש בין הבשר לגבינה בשוויצר היה מצוין ועסיסי. הזמנו גם צ'יפס מתובל (17 שקל) שהיה למעשה טוגנים רגילים שרק זכו לאבקה חריפה קלות של פפריקה, שום וצ'ילי.

שי בן אפרים

המיזם הבולט – שלא לומר מגלומני - ביותר בשוק שייך לשף שגב משה, שמפעיל לא פחות משלושה דוכני אוכל שונים תחת השם "שגב קונספט". באחד נמכרים קינוחים בכוסות, בשני שווארמה ובשלישי כיסונים ממולאים, אבל בכל הטריו הזה שולט ביד רמה "הקונספט" – כל דוכן מציע לכאורה כמה מנות, אך למעשה אלו הן ורסיות של אותו אובייקט עיקרי, המשתנות בסך הכל לפי התוספות המשודכות לו. אני מבין את הרציונל הפרקטי מאחורי העניין, שמאפשר הצגת תפריט רחב יחסית להמונים ואפשרות תפעול זריזה יותר של הדוכנים שצריכים לספק המונים. אבל קולינריה היא לא רק פרקטיקה, מה שיוצר סיטואציות מעט מוזרות. בדוכן השווארמה, למשל, לחמי הפרנה מוכנים מראש עם רטבים וירקות שיוצרים מנות "עולמיות" (קארי וכוסברה ל"קונספט הודי", בזיליקום ופסטו ל"קונספט איטלקי" וכן הלאה). מרכיב אחד בתוך המנה לא מסתדר לכם? אין מה לעשות ואין שינויים, כי הכל כבר מוכן ורק ממתין לשווארמה. הכי רחוק משווארמיות רחוב בסיסיות, עם הדינמיקה המסורתית של "שים לי מזה, וקצת מזה, וזה לא, והרבה כזה מעל".

אנטולי מיכאלו

פנינו אל דוכן הכיסונים של שגב, שעובד בצורה דומה, ומתוכו בחרנו את ה"קונספט הנפאלי" (כיסונים במילוי בשר בקר, רוטב לימון קארי-חריף, בוטנים גרוסים, כוסברה, נענע, צ'ילי, בצל ירוק צנון וגזר; 37 שקל). החיבור בין סלט ירקות רענן ובין כיסונים חמים, בין אם מאודים, מבושלים או מטוגנים, יכול להיות לא מוצלח בעליל. זה דווקא לא היה המקרה הפעם. בתוך הקערה נחו להם שישה כיסונים מאודים, עם מילוי חביב של בשר ועם רוטב מפתיע לטובה בחמיצות ובחריפות שלו; הירקות שמעליהם שמרו על פריכות ורעננות, וכשעורבבו גם הם עם הרוטב נוצרה מעין מנה מוקפצת ומעניינת לחיך. זהו בישול להמונים, חסר ייחוד למרות "הקונספט" שמנסה להסתיר זאת, אבל לא רע לכשעצמו.

"משחק הכיסאות" בתור לאהרוני

בשלב הזה נשארה לנו רק מטרה אחת, המסקרנת והמדוברת ביותר כנראה בשרונה מרקט: "הירו ראמן בר",  הדוכן של השף ישראל אהרוני. אפשר לשמוע את הרחש הזה בכל פינה בשוק – אנשים מדברים עליו, אנשים מחפשים אותו, אנשים ממתינים כדי לאכול בו. ובאמת נדרשות כאן כמה מילים על ההמתנה. בניגוד לשאר הדוכנים בשוק, בהם אפשר להזמין, לקחת את המנה ולחפש מקום פנוי בתוך השוק או מחוצה לו (באזורי הדשא של שרונה), בראמן בר מגישים את המנות אך ורק ליושבים מסביב לדוכן. התוצאה: עליכם לגייס את כל חוסר המבוכה האפשרי שלכם, ולהמתין מאחורי גבם של הסועדים, עד שיקומו. כל אותו הזמן, תיאלצו לשמור על ריכוז פן מישהו אחר זומם לתפוס את המקום שלו אתם אורבים, כמו היה זה מאש-אפ טראגי-קומי בין "משחק הכיסאות" ו"משחקי הרעב". העמידה הזו, בייחוד בזמן שהשוק עמוס וצפוף, היא לא נעימה פיזית וגם לא ממש מגבירה את החשק.

מרק ראמן
חיים יוסף

בסוף השתחלנו לתוך כיסא בר פנוי, ומתוך התפריט נפלה הבחירה הקלה על גולת הכותרת של הדוכן – מרק "דן דן ראמן" (בשר טחון, אטריות, פאק צ'וי, פטריות שיטאקה, דייקון כבוש, נבטים, בצל ירוק וביצת סויה; 56 שקל). המרקים ב"הירו", המוכנים במרכזו להנאת היושבים ולמריטת עצביהם של הממתינים, מורכבים בשיטת סרט נע מרתקת – מישהו מסדר את הירקות, מישהי מבשלת ומוסיפה את הנודלס, מעל יוצקים את הציר וכו'. זה עדיין בישול להמונים כמו בשאר הדוכנים, אבל שמבוצע בדיוק ובתשומת לב שנותנת לך הרגשה שאתה במסעדה של ממש, על אחת כמה וכמה בשעות שבהן אהרוני עצמו מבשל בפנים. ואיך המרק עצמו? טעים, אפילו מאוד. הוא עשיר מאוד בתוכן, עמוס בטעמים ובתבלינים הנחים בקרקעיתו (ושאותם יש לערבב היטב), וניתן אף להקצין אותו עם פלח לימון וטבעות צ'ילי המוגשות בצד. הבשר הטחון סופג את טעמי המרק מחד ומאידך גם משחרר לנוזל את מיציו שלו, ויחד עם האטריות, הביצה המקורית, הדייקון והשיטאקה, יוצר מנה מהבילה ומשביעה, שעובדת באופן מפתיע גם בלחות של ספטמבר ותהיה מצוינת יותר גם בחורף.

רגע לפני שהתפנינו גם לדוכנים המתוקים – בראשם, מן הסתם, תוצרי קונדיטוריית "פושון" המפורסמת – קרס החשמל במקום. שלוש פעמים הוא חזר, רק כדי ליפול שוב, להשבית הכל ובכך לגרום לקריאות אכזבה קולקטיביות בחלל השוק. ניאלץ לקנח בפעם אחרת.

שרונה מרקט. קלמן מגן 3, תל אביב. טל' 03-6242424. פתוח: א'-ה' 22:00-9:00; ו' 8:00 עד שעה לפני כניסת השבת; שבת 23:00-9:00.

אוכל בעמידה - כל הביקורות

הרשמה לניוזלטר

מחפשים מתכון לערב שבת? עדכוני אוכל ויין בדרך אליכם. הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות