לא צריך לחכות לחנוכה: הכינו צ'ורוס

בספרי ההיסטוריה עדיין מתווכחים מי המציא את הצ'ורוס, אך בינתיים אצלנו הסופגניות הספרדיות הן כבר מזמן לא קינוח המוגש רק בטאפאס בר. בימים אלה של תחילת הסתיו הן עשויות להיות קינוח מחמם וממכר. כך תכינו אותן בעצמכם

רותם מימון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותם מימון

כשמדברים על בצק מטוגן, אוטומטית חושבים על חנוכה, אבל בתקופה האחרונה אפשר פתאום למצוא בלא מעט מקומות צ'ורוס (וביחיד צ'ורו). הצ'ורוס הם בעצם התשובה הספרדית הארוכה והדקיקה לסופגניות, או בקיצור - עוד דרך לאכול בצק מטוגן.

בספרי הבישול ההיסטוריים עוד מתווכחים למי שמורה הבכורה ויש הטוענים כי הצ'ורוס הם למעשה קינוח ספרדי מסורתי המבוסס על בצק מטוגן שמתכונו הראשון פותח לפני מאות שנים על ידי רועים ספרדיים. אי שם בהרים, מאפים טריים היו בלתי אפשריים להשגה, לכן אותם הרועים בפשטותם הגאונית פיתחו מעין עוגה גלילית מוארכת שמתבססת על מים, קמח ושמן, וכשהיא לא מאוד טרייה אפשר בסופו של דבר לטבול אותה בקפה עם חלב והיא מתעוררת לחיים, אבל יתרונה המרכזי הוא כמובן בהכנה הקלה שלה במחבת על אש גלויה.

גרסה אחרת טוענת כי היו אלה דווקא סוחרי פורטוגל שהביאו את טכניקת הכנת הבצק הייחודית ממסע הכיבוש שלהם במזרח אסיה (בעיקר מסין), אחרי שאכלו רצועות בצק מלוח מטוגנות לארוחת בוקר. כשהגיעו חזרה לאירופה המירו את המלח בסוכר ומשם נפוצו הצ'ורוס אל השכנה ספרד והתקבעו שם בתודעה. בין אם באו מפורטוגל או שבאו מספרד, הצ'ורוס התפשטו גם אל צפון אפריקה ואל צרפת השכנה וקיבלו שם גרסאות משל עצמם. מעבר לכך נדדו הצ'ורוס הרחק אל אמריקה הלטינית ולמדינות דוברות הספרדית, וכיום אפשר עדיין למצוא גם ברחבי אמריקה את אותן אצבעות משוננות מטוגנות, כשהן מכוסות באבקת סוכר. כמובן שזה היה עניין של זמן עד שהצ'ורוס הגיעו לאמריקה הצפונית והיו לתשובה המעודנת לדונאטס.

לא חייבים לחכות לחנוכהצילום: אילן עמיחי

כשנוצרו הצ'ורוס הראשונים גודלם היה כשל כיכר לחם, ולרוב אכלו אותם כשהם במצבם הטבעי (כלומר מטוגן וללא תוספות) ובמקרה הנפוץ יותר כשהם מגולגלים בסוכר וקינמון. הגלגול של הצ'ורו לא פסק עם התפשטותו בעולם הספרדי ומחוצה לו וכך נולדו גרסאות חלולות ודקיקות וגרסאות שמנמנות ועבות, ממולאות בשוקולד, או בריבת חלב, או שאלו מגיעים דווקא בצד במצב צבירה נוזלי וחם. בספרד ובמקסיקו הצ'ורוס עדיין מאוד פופולריים גם כאוכל רחוב ודוכניהם הפכו לסימן היכר, כשתושבי המדינות הללו ניזונים מהצ'ורוס כמנה מתוקה בארוחת הבוקר, כחטיף קליל בערב או כקינוח.

הברזילאים מעדיפים אותם במילוי שוקולד, הקובנים אוהבים עם מלית של גויאבה, מקסיקנים עם ריבת חלב או וניל. באורוגוואי, משולבים הצ'ורוס עם מלח כנהוג בדרום ספרד וממולאים בגבינה. לצ'ורוס, אז כן עכשיו, סימן זיהוי שנולד מהעברת הבצק במזרק עם פיה בצורה כוכב שהפכה אותו למשונן (בגרסת קטלוניה ומרכז ספרד) וספירלי (באנדלוסיה).

עכשיו יותר מתמיד יש הזדמנויות רבות בהן ניתן לספק את התשוקה לצ'ורוס, כי כמו שקורה לא פעם בעולם המסעדנות – אחרי שצברו פופולאריות רבה במסעדות טאפאס למיניהן זלגו הצ'ורוס לשאר המסעדות וכיום זהו לא עניין נדיר למדי למצוא אותם כקינוחים, לא רק בחנוכה.

מתכון לצ'ורוס (באדיבות השף איציק הראל ממסעדת דגים 206)

חומרים:

120 מ"ל (חצי כוס) חלב

120 מ"ל (חצי כוס) מים

110 גרם חמאה

6 גרם (חצי כף) סוכר

4 גרם (קורט) מלח

150 גרם (כוס ועוד כף) קמח לבן

אבקת סוכר

קינמון

ההכנה:

מערבבים בסיר את החלב, המים, החמאה, הקמח, הסוכר והמלח ומבשלים על אש נמוכה, תוך כדי ערבוב עד שהמסה נפרדת מהשוליים.

מעבירים לשקית זילוף ויוצרים גלילים באורך 10 ס"מ ומטגנים אותם בשמן עמוק עד להזהבה.

מוציאים, מעבירים לנייר סופג, מפזרים מעל אבקת סוכר וקינמון ומגישים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ