טאצ' פוד / הבלוג של מיכל רוזנבך

המטבח המקסיקני אהוב עליי במיוחד ולא פעם אני בוחרת באופציית אירוח בסגנון מקסיקני קליל כשבאים חברים: הרי אין צורך בהרבה מעבר לכמה מרגריטות, נאצ'וס, סלסה וגאוקמולי כדי שלכולם יימרח חיוך על הפרצוף.

השלב הבא הוא כמעט תמיד ערימת טורטיות חמות, כשלצידן שלל אופציות למילוי, כמו: צ'ילי קון קארנה, פרוסות בקר/דג מתובל או סלייסים של הפרגיות העסיסיות (כוכבות המתכון הנ"ל). כל זה לצד קערת שמנת חמוצה, גוואקמולי, סלסה, עשבי תיבול ופלפלים צלויים (שגם עליהם עוד נתעכב). הוסיפו לחגיגה גם קלחי תירס מתובלים בגבינה וצ'ילי ואתם בכלל מסודרים.

את ההשראה לסלט הפסטה עם עגבניות מיובשות קיבלתי בזמנו מאחד מספרי "Barefoot Contessa" המעולים של Ina Garten. אינה הנפלאה מספרת שהסלט הזה היה תמיד בין הפופולריים ביותר במסעדה ובמעדנייה המפורסמות שלה, מה שמיד משך את תשומת ליבי והביא אותי לנסות אותו לראשונה. חייבת להודות שמרפרוף מהיר במתכון הוא לא נראה לי שונה במיוחד מסלט הפסטה שנהגתי להכין עד אז.

לאורך שנים, סלט הפסטה הקבוע שלי היה שילוב של פסטה עם עגבניות, בזיליקום, עגבניות מיובשות, זיתים ופטה/מוצרלה (מודה שלא הכנתי יותר מדי היות ומשהו בצירוף המילים של "סלט" ו-"פסטה" אף פעם לא ממש הסתדר לי, למרות ועל אף הטעם המוצלח שלו). אם כן, סלט הפסטה הישן שלי לא שונה מאד מהמרכיבים שכבר יוזכרו במתכון, אך כאן בכל זאת יש משהו נוסף שהופך את הסלט למעניין, מורכב ומשובח יותר והוא הרוטב, שניתן להכין מראש.

אם תחפשו במילון העוגות, אם יש אחד כזה, את הערך "עוגה של פעם", תגלו את הזאת. עוגה של סבתות (במקרה הזה של סבתא אסתר של מאיה חברתי) עם עדכונים קטנים להיום (חמאה במקום מרגרינה, תמצית וניל אמיתית במקום כאילו). מכינים אותה בשתי דקות והתוצאה מנחמת, טעימה, חמימה והכי מתאימה.

לפני כמה שבתות אירחתי זוג חברים עם הילדים אחר הצהריים, התחלתי להכין את העוגה עם כניסתם דרך דלת הכניסה והיא הייתה כבר בתנור עם נשיקות השלום. החלטתי לצרף לעוגה פלחי אפרסקים שבמקרה היו לי במקרר, שאפשר להמיר בשזיפים, נקטרינות או כמובן משמשים כשבעונה (כמו בעוגת הפירות הבחושה של אמי). האמת, עוד הרבה פירות יתאימו לעוגה בעיניי – תאנים, תפוחים ואפילו תותים בעונתם.

את הרעיון למנה הזו קיבלתי כאשר דפדפתי במגזין הבריטי bbcgoodfood במדור שעסק כולו בתוספות לברביקיו קיצי. לפני שתגחכו על הסתירה המובנית שבין קיץ לבריטניה (למרות שדווקא הקיץ הבריטים קיבלו את החום שציפו לו בעשורים האחרונים), לקחתי את הגרסה הבריטית והמעט מנומנמת ונתתי לה נגיעה של קיץ אמיתי משלנו.

התוצאה - תוספת קלה להכנה, בריאה וטעימה עד מאוד. מנה שזועקת קיץ לכל עבר ושכיף לחזור אליה שוב ושוב.

את מנת הדג שאני עומדת לספר לכם עליה היום הכנתי לראשונה עם חברי ניר בארוחה המשותפת שבישלנו יחד בחג שבועות האחרון. בנינו תפריט משותף, מורכב ממנות שונות של שנינו, ויחד הכנו ארוחה מפוארת במיוחד. את המתכון לסלמון הזה ניר שלף מערימת מתכונים ששומר בין אוסף ספרי הבישול המרשים שלו. היום אציג בפניכם גרסה מעט שונה בשילוב רוטב הפסטו הקבוע שלי שמהווה חלק מהציפוי של הדג.

אצלי בבית, רוטב פסטו הוא מצרך שימושי ביותר, בעיקר כרוטב לפסטה, מנה שילדיי זוללים לארוחת הצהריים כמעט פעם בשבוע, "פסטה ירוקה" הם קוראים לה והיא תמיד מתקבלת בשמחה על ידי כולם. לכן, כמעט תמיד אפשר למצוא קופסה מהרוטב במקרר שלי, ואם לא את הרוטב המוכן אז בוודאי שאת כל מרכיביו. ברשותכם, אגלוש קצרה למתכון הפסטו שלי תוך כדי מתכון הסלמון.

את הקינוח הקיצי, הקליל והמוצלח הזה אני מתכננת להכין כבר שנה שלמה. חיכיתי לבואו של המנגו, פרי שאני כל כך אוהבת – אותו הכוכב של סלט החסה הזה או השידוך הנכון ביותר עבור הטפיוקה האהובה עליי למשל, והסתערתי. אכלתי מנה דומה לזו בתאילנד והחלטתי שלבטח יהיה קל עד מאד לשחזר אותה.

בדרך, אימצתי טיפ חשוב מבלוג הודי מקסים בעניין קרם הקוקוס: על מנת שהקינוח לא ייצא דליל מדי, חשוב מאד לקרר את קרם הקוקוס כמה שעות טובות לפני השימוש, אפילו לילה שלם, כך הקרם המוצק יופרד מנוזל הקוקוס, ונוכל להשתמש אך ורק בו. אם כן, נזדקק לשתי פחיות של קרם קוקוס (לא נוזל, חלב או מי קוקוס) עבור הכנת המוס, בכדי לקבל 6 כוסות טעימות במיוחד. את שארית נוזל הקוקוס שיישאר, נשמור במקרר לשימוש אחר.

יום אחד במהלך החודש שעבר, החלפתי את דודתי במשמרת הצהרים שלה בבית האבות של סבי, והגעתי להאכיל אותו במקומה. אחרי החיבוקים, הנשיקות וצעקות החיבה (בנוסף לאלצהיימר, סבי גם לא ממש שומע..), הלבשתי לו את הסינר, בירכתי את שאר יושבי השולחן ופצחנו בארוחה. בין ביס ג'לי לכף מרק, שוחחתי עם ליאורה המקסימה, אותה כבר הכרתי בביקורים קודמים, כשהאכילה את אמה שיושבת מול סבי.

בשיחת חולין קצרה, בה גלשנו בין נושאים רבים, כרגיל, גם אוכל עלה על הפרק. סיפרתי לה שבדיוק באותו הבוקר הכנתי לבנה נפלאה על ידי סינון יוגורט בחיתול בד, ובתגובה ליאורה שיתפה אותי במתכון אותנטי של ציזיקי שקיבלה מהשף אלכסנדרוס בביקורה האחרון ביוון, לאחר שהתענגה עליו יום-יום במהלך החופשה.

את מנת העוף במלח אמי מכינה כבר שנים, אבל בצעירותי, לא ממש אהבתי עוף. אפשר לומר שהוא פשוט שיעמם אותי. אם הייתה אפשרות אחרת בתפריט או על השולחן, היא כמעט תמיד קרצה יותר. באותו אופן, במשך תקופה ארוכה, התעלמתי ממנת העוף הזו, במיוחד לאור העובדה שאין כאן איזה רוטב עשיר ומגרה או תוספת מעניינת.. חשבתי שזה "סתם" עוף, לא מושך במיוחד. כמה טעיתי.

לפני מספר שנים, כשהגעתי יום אחד גוועת לארוחה ספונטנית בבית הוריי ו-"עוף במלח" הוגש לשולחן. נעתרתי לאכול אותו, למרות חוסר התלהבותי. לא הבנתי איך לא אמרו לי קודם שזה כל כך טעים?! הרי מדובר בעוף שנראה הכי משעמם וחסר תיבול, אז איך הוא כל כך עסיסי, רך ומלא בטעם?

אוהבי קינוחי הקוקוס התקבצו נא סביב, היום התמזל מזלכם: עוגת הקוקוס המפורסמת של לין הגיעה למדור. לין, קונדיטורית פיליפינית, שמוכרת לקהילה הפיליפינית הענפה בארץ תופינים מדהימים לימי הולדת, חתונות וחגיגות שונות, חלקה איתי את מתכונה לאחת העוגות הכי נמכרות שלה. דווקא אותה, דרך אגב, העובדים הפיליפינים רוכשים לרוב עבור ישראלים, היות והיא יותר מיינסטרימית ואהובה על ידי החך המקומי.

בהרבה חגיגות משפחתיות "העוגה של לין" זוהרת בשולחן הקינוחים בגאון. אפשר לומר שבמשפחתי, ממש פיתחו מומחיות ביישורה. חוץ מהיותה טעימה, עסיסית ביותר ובעלת טעם קוקוסי מופלא (שמגיע גם בבלילה, גם בציפוי וגם בפתיתי הקוקוס), מדובר בעוגה חגיגית ויפה במיוחד.

את הרעיון למתכון הקליל הזה קיבלתי מרינה, פיליפינית בשלנית ויצירתית, בעלת ידע וסקרנות רבה לאוכל. היא סיפרה לי על סלט רב שנים שתמיד קוצר מחמאות. לבקשתי, שרבטה את המתכון הקצרצר על פיסת נייר קטנה. ברגע שהבנתי כי מנגו הוא מרכיב עיקרי בסלט (גם טרי וגם תרכיז) הסתקרנתי ותוך יום הסלט הוגש בערב חברים ספונטני. כפי שהובטח על ידי רינה, הוא נזלל עד תום.

לא יאחרו להגיע המגיבים שיאמרו כי זהו לא פחות קינוח מסלט.. אז נכון, הוא מתקתק – יש פה גם תרכיז מנגו וגם מנגו אך הוא גם טעים, כיפי ורענן. בעיניי, מנגו טוב ובשל הוא אחד המאכלים הטעימים שיש, כך שמבחינתי הסלט הזה נפלא במיוחד.

מכירים את הסיטואציה בה בלי הכנה מוקדמת כל הנוכחים בבית, בדיוק באותו הרגע, גוועים מרעב וחושקים במנה טובה ומלאת טעם, כמו למשל ספגטי ששואבים עם רעש לתוך הפה? אז בינגו.

מגזין בון אפטיט, קרא למתכון הזה בשם "פסטת מזווה" (Pantry Pasta), וזאת משום שאת רוב מרכיביה גם ככה יש לכם במטבח. למרות שחלקכם בוודאי מעקמים פרצוף בתואנה שאנשובי ממש אינו דייר קבע במטבח ובטח לא במזווה. בסדר, תזרמו איתי (לעומת אחרים שנשבעים שאנשובי משבח כל מנה מפיצה ועד סלט). כפי שכתבתי במתכון של סלט הקיסר, אני אישית לא מתענגת על אנשובי כך ישר מהצנצנת, כמו רבים מחבריי, אך כחלק מרוטב, הוא בהחלט מוסיף ומשדרג בעיניי. במקרה של הפסטה הזו, האנשובי מתמוסס לתוך הרוטב ומעניק לו טעם עמוק, מלוח ונפלא (כפי שהוא עושה ברוטב קיסר). בכלל, השילוב של פרמזן ואנשובי הוא אחד המוצלחים לדעתי – טעם אומאמי במיטבו.

כדורי "סופר דופר" הם שילוב נהדר בין בריאות (סופרפוד מישהו?) וטעם. פתרון מצוין לרגעים שכל מה שצריך בהם זה ביס קטן ומתוק, אבל לא מושחת וקצת יותר בריא לצד הקפה, או לחלופין פצצת אנרגיה לפני האימון.

את ההשראה למתכון קיבלתי בקובנט גארדן שבלונדון, שם נכנסתי במקרה למזנון קטן שמוכרים בו רק מאכלים ומשקאות "בריאים". בתפריט המצומצם שנכתב על לוח קיר מאחורי הקופאית ניתן למצוא בעיקר קערות בריאות מעניינות, מתוקות ומלוחות, ושייקים מגוונים. לצד הקופה, עמדה קערה מלאה בכדורים שמנמנים שתפסה לי את העין. הוספתי ברגע האחרון שני כדורים לקנייה ויצאתי לדרכי. שני ביסים לתוך כדור האנרגיה הזה, עשיתי אחורה פנה וחזרתי לבקש את המתכון או לפחות רשימת מרכיבים. חזרתי ארצה ופצחתי בסשן ניסויים ולבסוף הגרסה הזו הכריעה את הכף: סופר בריאה וסופר טעימה, על כן שמם "כדורי סופר דופר".

לפני מספר חודשים, סביב חג השבועות, קיבלתי מתנה במייל מערן ששלח לי מתכון של כדורי גבינה רומניים שעובר בירושה במשפחתה של אשתו כבר שנים רבות. ערן לא ידע שעם קריאת המתכון, הוא נגע לי בנקודה רגישה של געגוע לסבתא ריקה שלי ז"ל (את עוגת התפוחים שלה אתם זוכרים?), שגם נהגה להכין כדורי גבינה דומים. היא, בשונה מהוורסיה במתכון שנשלח, הייתה מכינה מילוי של משמש או שזיף חצוי עם מעט סוכר ואם זה לא הספיק, אז היא הוסיפה בהגשה עוד קצת סוכר ושמנת חמוצה, או לחילופין היתה מטגנת אותם בחמאה, פירורי לחם וסוכר.

ובכל זאת, על אף כל הסוכר שהוזכר, הכדורים עצמם לא מתוקים במיוחד, ובשביל מתיקות נוספת (למי שרוצה) נוסיף בהגשה סוכר או אבקת סוכר, ריבה טובה או דבש, מייפל או סילאן. נראה לי שתסתדרו. בעיני, אפשר גם לבזוק מעט קינמון עם הסוכר, שמשתלב נפלא (כמו בעוגת הגבינה והקינמון המעולה).

אני מתביישת לספר שהפעם הראשונה בה התנסיתי בהרכבת סלט מתירס טרי שנחתך מהקלח, היתה עם המתכון הזה. אני שואלת את עצמי איך, איך יכול להיות שלא עשיתי זאת קודם?

כמובן שעל התירס להיות המוצלח שבמוצלחים, כזה שכל גרעין שלו מתפצח בפה ומשחרר עסיס מתוק ונפלא. יש עכשיו תירסים מעולים אצל הירקנים, כאלה שאפשר לאכול בכיף ללא בישול, ככה שאני ממליצה לכם להכין את הסלט בהקדם האפשרי, כל עוד הם איתנו. כמובן שהקיץ מביא עימו גם את העגבניות המשובחות ביותר, כך שהחגיגה מרובה. הרגישו חופשי לשלב את העגבניות האהובות עליכם ולהמיר בעגבניות שרי.

אל המתכון של גליה לכנפיים, החתומה על סלט הסלרי ומנת העוף ואורז בתנור, הגעתי כבדרך אגב. היה זה אחרי ששמעתי, במקרה, את בתה מספרת לחברה על מנה שהותירה את כל הסועדים פעורי פה, הבנתי שעוד להיט מוצלח בדרכו אליי. כמה ימים אחר כך, מגש ריחני של כנפיים ברוטב חמוץ מתוק יצא מתנורי. לפי מצב השאריות וההתרוקנות המיידית של המגש, איני יכולה שלא להסכים עם השמועה הראשונית.

על מנת להגיע לתוצאות המיוחלות במתכון, נדרשת השריה ארוכה במיוחד, ועל כן אמליץ להשרות למשך הלילה. אני השריתי את הכנפיים לכמעט 24 שעות ויצא מעולה. חוץ מזה, אל תשכחו לבקש מהקצב שלכם כנפיים נקיות מנוצות ושיערות כמה שאפשר, אך את העור השאירו במקומו.

אני גאה להציג בפניכם את החצילים השגורים במטבחה של אמי בשנים האחרונות. מדובר בטוויסט שאמי רקחה לחצילים בתנור, תוך שילוב כמה מצרכים שונים שבמקרה היו לה במקרר. התקבל ממרח לבן-כתמתם אותו מרחה על החצילים האפויים, וכך נולד שילוב טעמים נפלא במיוחד, אליו היא חוזרת פעם אחר פעם.

בשנים האחרונות, כמו רבים מאיתנו, אמי מנסה להמעיט כמה שיותר בטיגון בשמן עמוק, לכן, במקום החצילים המטוגנים שנהגה להכין באופן תדיר בעבר היום אלו החצילים האפויים שמככבים במטבחה. מאז שהיא עלתה על הרוטב הטעים הזה, שכבר אפרט בדיוק ממה הוא מורכב, היא נוהגת להכין מעת לעת כמות כפולה שלהם ולשמור בקופסה סגורה במקרר. אם כן, בדומה לפלפלים בתחמיץ, גם החצילים האלה נמצאים אצלה במקרר באופן כמעט קבוע, כך שכל ארוחה מיד משתדרגת פלאים, בין אם מדובר בחביתה וסלט או ב"על האש" מפנק. אני נהנית לאכול את החצילים הללו גם על פרוסה עבה של לחם שחור מרוח בגבינת עזים טובה. מדובר בשילוב נהדר.

לדעתי, גבינת חלומי צלויה היא אחד הנשנושים הטעימים ביותר לצד איזה משקה משובב נפש. בימי הקיץ החמים, כמעט תמיד תוכלו למצוא חבילת חלומי מחכה לתורה אצלי במקרר לקפיצה ספונטנית של חברים, לצד פיצוחים וזיתים טובים, או סתם לפינוק ביתי, כשדרוג לסלט הירקות או לצד החביתה בארוחת ערב של הילדים.

מן הסתם, אין מה להציג לכם מתכון לחלומי על מחבת פסים, אז היום דווקא נלך על מתכונצ'יק אחר אך דומה, אליו נחשפתי בספר היפהפה והמקסים "Feasts"  של Sabrina Ghayour. אם כן, נשלב את גבינת החלומי יחד עם תבלין הזעתר, האהוב על ילדיי, בעיקר על טוסטים עם שמן זית בתנור בארוחות ערב.

הקוקטייל הקליל הנ"ל יכול בקלות להתחרות בתחרות "המרענן הרשמי של הקיץ". הרי אבטיח קפוא עם יין רוזה קר שנפגשים יחדיו בבלנדר, נשמעים כמו סיפור הצלחה ודאי, לא?

בביקורי האחרון בניו יורק גיליתי את ה- Frosé הטרנדי (frozen rose), והיום ננסה לשחזר גרסה ביתית של אותו משקה, בתוספת הפרי האולטימטיבי של הקיץ הישראלי.

העוגה הזו כבר ממש מפורסמת אצלנו בשכונה. יובלי, החתומה גם על פרפה התות הנפלא, היא שהכניסה אותה לחיינו לאחר שקראה מתכון דומה לפני מספר שנים (והילדה רק בת 15). בחלוף הזמן והניסיונות, שינתה והתאימה אותו כבר כמה פעמים עד שהגיעה לגרסה הזו, שלפי מה שהיא מספרת, יחסית למקור – ממש שפויה.

אם כן, יובלי החסירה מרשימת המצרכים מכל שמנת מתוקה וגבינת שמנת והמירה אותם בגבינה לבנה נוספת, שיחד עם שאר חומרי הבלילה ממש עושה את העבודה. אני מצדי נתתי קווץ' נוסף בכיוון הזה והורדתי רבע חבילת עוגיות מהבסיס ו-100 גרם שוקולד לבן מהקרם, והעוגה עדיין יוצאת עשירה ונפלאה.

לפני שטעמתי את הצ'יפס המזויפים של טוואנה מבוטסוואנה, מעולם לא קניתי את צמד המילים "צ'יפס בתנור". הרגשתי כי מדובר בעבודה בעיניים וצ'יפס הם צ'יפס רק אם מדובר בדבר האמיתי, המטוגן, המושחת והכל כך טעים. עד המקרה הנוכחי. אפילו בתי האמצעית, שלא נוגעת בתפוח אדמה בשום אופן, למעט בצורת צ'יפס מטוגן קלאסי ופשוט, נפלה בפח של תפוחי האדמה האלה כבר כמה פעמים.

הטריק של טוואנה הוא בישול קצרצר של הצ'יפס במים רותחים, משם היא מעבירה לשטיפה טובה במים קרים, מייבשת לחלוטין, עוטפת במעט שמן זית ומלח והיישר לזמן איכות בתנור. צודקים, זהו לא מתכון של זבנג וגמרנו, אבל הוא לגמרי אפשרי, לא מסובך ובעיקר מאד שווה את התוצאה.

קרם הקרמל הוא אחד מהקינוחים המזוהים ביותר עם גילה (אותה אחת שהעבירה לי גם את המתכון של הסמיפרדו אוראו המושחת). מניסיון, הקינוח הזה הוא ממש "ללכת על בטוח": לא משנה מי הסועדים, תמיד יהיו קונים שיתענגו על מרקמו וילקקו את שאריות הקרמל הנוזלי מהצלחת. למנה גם ערך מוסף נפלא שניתן (ואף רצוי) להכינה כמה ימים לפני הגשתה, מה שמוריד לחץ מיום האירוח, שתמיד עמוס.

אחרי הפעם הראשונה שהגשתי את קרם הקרמל לחבריי, הבנתי כי כל אחד זיהה אותו בשם אחר: פלאן, פודינג דה לצ'ה או קרם קרמל. בין אם תבחרו בשם הדרום אמריקאי, הספרדי או האירופאי  של הקינוח, הכלה היא אותה כלה, והיא אטרקטיבית במיוחד.

יש לי פינה חמה בלב למלפפונים חמוצים שמלווה בתחושה גדולה של פספוס והחמצה (תרתי משמע). סבי האהוב, היה מלך המלפפונים החמוצים (לפחות של משפחתי) ולאורך שנים רבות, מילא מאות צנצנות גדושות במלפפונים החמוצים המפורסמים שלו, אותם היה בורר אחד אחד. את התיבול והשיטה הסודית לא שיתף עם אף אחד (אני יודעת לומר שהיה שם המון שום) ולצערי הרב כאשר נזכרנו לקחת ממנו את המתכון, היה כבר מאוחר מדי, היות ומחלת האלצהיימר כבר נתנה את אותותיה. נותרנו עם זיכרון של טעם, מתובל בהמון שום, שמיר ואהבה. החיסרון הגדול של כל זה? את המלפפונים של סבי ניתן היה לאכול רק כמה ימים טובים לאחר הכנתם.

את המתכונצ'יק הבא ניסיתי לראשונה אחרי כתבה גדולה על בישול קוריאני שפורסמה במגזין אוכל אמריקאי אי שם בשנת 2010. מדובר במלפפונים כבושים קלות, עם בעיטה חריפה שמהווה אלטרנטיבה כיפית לחמוצים הסטנדרטיים אליהם אנחנו רגילים. ביס ממלפפון אחד ממלא את הפה בחגיגה של טעמים: מתוק, מלוח, חמוץ וחריף, שאופייניים למטבח הקוריאני. הגישו קערה של המלפפונים הללו לצד קערה של בקר קוריאני על אורז והרי לכם ארוחה קלה ונפלאה.

בכל חגיגת יום הולדת של אחד מהילדים של ענת, חמותה חבצלת מביאה פיירקס ענק וריחני של פשטידת תירס, שמתחסלת במהירות. אין אחד שמסרב לקובייה מושחתת ומתוקה בטעם של ילדות.

אז נכון שזהו לא עוד מתכון שבו מערבבים הכל בקערה וזבנג לתנור. אפילו יש כאן רביכה (לא מבהילה בכלל), אך עדיין בסך הכל יש כאן מעט עבודה שכל אחד יכול לצלוח אותה.

על המרק הצונן והמרענן הזה סיפרה לי שרה'לה, אותה אחת החתומה על סלט אטריות השעועית הקליל והנפלא, אליו אני נהנית לחזור פעם אחר פעם. חיכיתי לבואם של הימים החמים, שהגיעו גם הגיעו, לנסות אותו בעצמי. לרוב, כשאני חושבת על מרק קיצי מיד עולה לראשי הגספצ'ו האהוב עליי, שדוחק הצידה כל אלטרנטיבה אחרת. אך לאחר הסופרלטיביים ששמעתי על המרק הזה, לא היה בי ספק שעליי לנסותו, ואכן מדובר בפתיח נפלא למגוון רחב של ארוחות ואירועים מיוזעים הבאים עלינו לטובה.

שימו לב שהמתכון דורש גביע יוגורט, לכו על המועדף עליכם: בקר, כבשים, עיזים, הכל מתאים. אני השתמשתי כבר ביוגורט בקר 4.5% וגם ביוגורט כבשים 5% ובשני המקרים יצא נפלא. מעבר לזה, הרגישו חופשי להמיר את הזוקיני הכהים בקישואים בהירים רגילים.

איך אתם עם עוגה שוקולדית נפלאה? נדמה לי שאין עונה שהיא לא מתאימה לאיזו עוגה טובה. את המתכון לעוגת השוקולד האהובה הזאת העבירה לי רוית (אותה אחת שחתומה על פילה העוף בצ'ילי מתוק הקליל והטעים). מדובר בעוגה קלה להכנה עם טריק וגימיק נחמד: אחד המרכיבים המרכזיים של העוגה הוא מעדן שוקולד ובעצם כמה. כן, אותם מעדנים שנמצאים במגירת המקרר ומחכים לכפית (אצלי בבית בעיקר של ילדיי).

במקור, המתכון מתבסס על שלושה מעדני שוקולד, אך גם אם יש לכם מעדנים אחרים במקרר – העוגה יוצאת נפלאה. יצא לנו בעבר לשרבב לרשימת המעדנים גם מעדני שוקולד עם קצפת ואפילו מעדן וניל אחד, ועדיין התקבלה עוגת שוקולד חלומית. אז בואו נסכים שאפשר להמיר אחד מהשלישייה במעדן שונה, אך על השניים הנותרים להיות מעדני שוקולד.

באחד מסופי השבוע האחרונים הגיעה אליי חברה לארוחת צהרים ספונטנית עם תבנית מלאה באורז שחום וריחני. נשביתי בקסמו הטמון לא רק בגלל טעמו העשיר, אלא גם בקלות הרבה שבהכנתו: פשוט מכניסים את כל המרכיבים יחד לתבנית, מערבבים ושולחים לתנור. כעבור שעה מתקבלת תוספת טבעונית שווה במיוחד, כזו שתשדרג כל שולחן.

את המתכון המקורי שיניתי מעט. נפרדתי לשלום מאבקת מרק העוף שהיתה שם במקור ובמקומה הוספתי מלח, פלפל ושום. הורדתי משמעותית בכמות השמן וגם קצת מהסילאן ועבדתי על תוצאה קצת יותר מאוזנת. האורז יקבל מעטה פריך מלמעלה ורך ומלא בטעם מבפנים, בדומה לאורז הנפלא ממתכון העוף ואורז בתנור.

כולנו מכירים את סלט הטבולה המבוסס על בורגול והמון ירוקים קצוצים, היום נכין את בן הדוד שלו. הפעם, במקום הבורגול, בסיס הסלט יהיה הקוסקוס האהוב והמוכר, שיתרחק קצת מתפקידו המקובל לצד המרק או המפרום ויתפוס תפקיד אחר על השולחן.

את השילוב של קוסקוס עם ירקות קצוצים הכירה לי לראשונה בתי הבכורה בקיץ שעבר, כשסיפרה לי כי כך הכינו בקייטנת הבישול שלה. אהבתי את הרעיון ואימצתי אותו, כל פעם בוורסיה אחרת, בהתאם למה שזמין במגירת הירקות שלי באותו הרגע. מדובר בסלט ורסטילי מאד, שמשתנה בהתאם לירקות שתבחרו להוסיף.

אצלי בבית, כמו בהרבה בתים אחרים, מאד אוהבים עוף. אפוי, מטוגן, צלוי. שוקיים, חזה. הכל הולך. לא משנה כמה מתכוני עוף קבועים רצים אצלי במטבח (ורצים מתכונים כמו עוף במבה, נאגטס בתנור, עוף בלימון וטימין ועוד), תמיד אני בחיפוש אחר השלאגר הבא.

כמו במקרה של חבילת חזה העוף בתנור, גם היום נלך דווקא על חזה העוף השלם: אותו נתח עבה וגדול שהקצב פורס לנו לשניצלים. לנתח זה יצא שם רע של החלק היבש, המשעמם והפחות אטרקטיבי בעוף, אך כעת נגלה את הפוטנציאל שלו להיות עסיסי מתמיד. השיטה, אם כן, מורכבת משתי פעולות פשוטות: צלייה קצרה במחבת ומעבר לזמן איכות (גם לא ארוך מדי) בתנור.

את המתכון לעוגיות הללו ממש העליתי מהאוב. כשביקשתי אותו מחברתי שלומית בניסיון האחרון שלנו להיפגש, היא הייתה בהלם שבכלל זכרתי אותן. בכל זאת עברו לפחות שמונה שנים מאז שהגישה לי אותן לצד קפה בפעם האחרונה. מה אגיד לכם? כשאני אוכלת משהו טעים, הוא אוטומטית מקוטלג ומתויק, כך אני בנויה.

הזיכרון של העוגייה הנמסה בפה לא אכזב ועמד במבחן הזמן והטעם. זוהי עוגייה טעימה להפליא ועצם העובדה שהיא ממש קלה להכנה רק מוסיף לדירוגה במדד הכדאיות. בנוסף, מסתבר שהעוגייה מתאימה גם למי שלא חובב טחינה במצבה הסטנדרטי. מתקבלת עוגייה מלוחה-מתוקה, שממש מבקשת לצלול לתוך כוס קפה או תה.

בערב חמים ונעים, בסיומו של הקיץ אשתקד, הוזמנו ספונטנית לחברים לארוחת ערב. הצעתי להביא סלט כלשהו, לפי המוזה ומה שיש המטבח. כשפתחתי את המקרר, גיליתי שנרדמתי בשמירה ולא היה הרבה ממה להפיק. לאור ההיצע הקטן באמתחתי, בררתי את הנקטרינות הרכות מדי מהמוצקות ואת אותה סלקציה העברתי גם על מעט העגבניות שנותרו. יחד עם קצת נענע מהגינה, חומץ תפוחים (כי גם לימון לא היה בנמצא), שמן זית, מלח, פלפל ומעט פטה כבשים מפוררת נרקם לו סלט שבאופן מפתיע הפך לכוכב השולחן. סלט רענן וקיצי שנולד מאילוץ אך היה שווה שחזור.

כרגיל, עם הזמן באו השדרוגים והמשחקים: כמה סוגי שרי, כמובן שגם עגבניות טובות רגילות יעשו את העבודה או קומבינציה של גם וגם. כדי להוסיף משחק אפשר להמיר את הנקטרינות באפרסקים. אחרון חביב – אני הלכתי על פטה כבשים 5% שאהובה עלי, אך כמובן שאפשר לבחור בגבינת פטה או בולגרית אחרת או בכלל לפורר גבינת עזים שתשתלב נפלא.