טאצ' פוד / הבלוג של מיכל רוזנבך

המנה שנעה על הסקאלה שבין פשטידה מתוקה לקינוח, היא קלאסית לבראנץ' מפנק ומשתלבת מעולה בסלסלת לחמים מגוונת ומעניינת שכיף להגיש בבופה בוקר.

המתכון הוא של סבתא שלי מרים שתחיה (אותה אחת החתומה על הוורינקס המפורסמים), ואצלנו במשפחה קוראים למנה "מלאי" (Malaii), מעין גרסה עוגתית – פשטידתית לממליגה הרומנית. סבתי הייתה מגישה את המלאי (היום פחות מבעבר) גם בארוחות ערב ולצד הקפה של אחר הצהרים.

לא מזמן, באחד מימי שישי כשהסתובבתי בין הירקות אצל הירקן השכונתי, נתקלתי במקרה במוטי, שכנם הוותיק של הוריי, שמכיר אותי מימי ילדותי. קשקשנו והתעדכנו על הא ודא ובין היתר שמחתי לשמוע ולגלות שהוא חובב מטבח ואוכל מושבע. החלפנו חוויות על מיני תבשילים ואז מוטי שיתף אותי, כבדרך אגב, בקסם הבא.

מוטי סיפר כי לבנו הבכור יש חבר בשלן, ששיתף אותו באופן בישול שהופך את הכרישה, שמוכרת לנו בעיקר כאחד השורשים הנפלאים שמוסיפים לתבשילים, קדירות ומרקים, לכוכבת אמיתית. בסך הכל מדובר בצורת בישול פשוטה, בסופה הכרישה ממש נמסה בפה, כמו חמאה. מעין קונפי כרישה, אם תרצו, רק בלי כמויות שמן. מדובר במעדן, ועוד כזה שממש ממש קל להכין, גם "על הדרך" במקביל לבישולים נוספים. מיד בתום סיפורו של מוטי, העמסתי כמה כרישות לעגלה ובאותו ערב הוגשה לשולחן צלחת כרישות שגררה לא מעט עניין.

את הסיפור של הקינוח הזה אפשר לתמצת בשורה אחת: ממתק ביתי, כמו אותם מפורסמים שקורצים לנו ליד הקופה בסופר, רק קצת יותר משובח. ולחדשות בהרחבה: מכינים תבנית של שכבות מענגות של בייגלה, פקאנים, קרמל ושוקולד, מצננים וחותכים לריבועים קטנים של עונג. כשמגיע הדחף לפינוק מתוק, אין מדויק מזה.

הקינוח שמשלב את הטעמים והניגודים האהובים של מלוח ומתוק ופריך-נימוח. כל הטקסטורות והטעמים בביס אחד נפלא. הפתעתי את המשפחה באחת הארוחות האחרונות עם הריבועים האלה כקינוח (הגשתי ישירות על קרש החיתוך – מומלץ!) והבנתי מיד שאני לא בדעת מיעוט, הם באמת עד כדי כך טובים.

כשאני רוצה להכין ארוחה בטוחה ומהירה והחשק לטעמים אסייתיים משתלט, המנה הזאת, בגרסה כזאת או אחרת, היא אחת השגורות במטבחי.

אני תמיד מחזיקה במזווה פחיות של חלב קוקוס ומחיות קארי שונות (אותן ניתן למצוא היום באגף האסייתי של כמעט כל סופר/מכולת). כך שכל פעם שמתחשק, אפשר במהירות הבזק להרים איזו מנת קארי כיפית לצד אורז שיספוג אליו את הטעמים האהובים.

מאז שאני זוכרת את עצמי אני יודעת שהקינוח האהוב על אבא שלי הוא סברינה או בשמו הנוסף: באבא או רום. בכל פעם שאני עוברת במקרה (או לא במקרה) ליד קונדיטוריה טובה עם ויטרינה מלאת גירויים, אני לא מתאפקת וקונה לו קופסת הפתעות.

לאחרונה, נזכרתי בעוגת סברינה שמירי, חברתם של הוריי, הייתה מכינה, אותה אבי נהנה ליישר וליישר. מדובר בטייק אוף על הסברינה המקורית, מעין גרסה ביתית ופשוטה בהרבה - "סברינה מהירה" אני קוראת לה (אך גם "סברינה בלוף" תופס). בגרסה של מירי, ממירים את עוגת השמרים בבסיס הקינוח, בעוגה בחושה יבשה שמכינים חיש מהר בקערה אחת בלי מיקסר ופעלולים נוספים. לאחר מכן, מרטיבים את העוגה בכמה נאגלות, גם כאשר בטוחים שהעוגה כבר לא יכולה לספוג עוד נוזלים.

לפני מספר שבועות רוני חברתי סיפרה לי על סלט טבולה כרובית מעולה שאכלה במסעדה בצפון הארץ. לא עבר זמן רב מחזרתה הביתה עד שהתחילו ניסיונותיה לשחזר אותו. כבר בניסיון השני התקבל סלט משובח במיוחד, מלא בטעם, שכולם ביקשו את המתכון שלו (לטעמי, ה-מדד להצלחתה של מנה).

בשונה מסלט פירורי כרובית שהכנתי בעבר, במקרה הנוכחי חולטים את הכרובית לפני טחינתה לפירורים. בהמשך, מקפידים על יחס פירורי כרובית לירוקים בדומה לסלט טבולה אותנטי. כזכור פירורי הכרובית תופסים את מקומו של הבורגול המסורתי (בדומה לסלט בו הקוסקוס תופס את מקומו של הבורגול). נוסיף לחגיגה גם צנוברים קלויים, חמוציות ללא סוכר והמון מיץ לימון, ונקבל סלט עשיר, מרענן ונחמד במיוחד.

את הקינוח הבא טעמתי לראשונה במפגש חברתי בתחילת הקיץ, בו כל משפחה דאגה לתוספת טעימה לשולחן. כרגיל, עדי חברתי (שזכורה מעוגת הממרחים ומעוגת התפוחים) לא אכזבה והציגה קינוח יפהפה ומגרה במיוחד: שתי שכבות עשירות של שוקולד וקרם גבינה, שדרים יחדיו בשתי קומות מרשימות בכלי גדול ומרובע, שיש לחפור בו עם כף גדולה על מנת להנות כמו שצריך מהטעמים והטקסטורות שבמנה.

שלא תבינו לא נכון, ממש אין צורך בכלי מרובע בשביל המנה, אך כל כך אהבתי אותו שביקשתי מעדי להלוות לי אותו גם לצילומים. יצא לי כבר להכין את הקינוח בפיירקס מרובע פשוט וגם כך יצא מעולה (הוא היה 25*25). בכל מצב, חשוב שיהיה לכלי שלכם מספיק עומק. מה שכן, בפיירקס ה-"פשוט" אפיתי כבר את עוגת הבראוניז, חיכיתי שתצטנן, והוספתי מעל את שכבת קצפת הגבינה. במקרה של הכלי המרובע והיפה שלא נכנס לתנור, אפיתי בכלי אחר את הבראוניז והעברתי אותו לכלי המרובע, אפשר כגוש שמסדרים אחר כך עם הידיים, או לחתוך קוביות ולשבץ, זה לא כל כך משנה, העיקר שתיווצר שכבה תחתונה שמעליה תגיע שכבת הקרם.

כשנגסתי לראשונה במעטה הפריך והשחום של הקציצה הזאת, שנייה לאחר שיצאה מהמחבת, הופתעתי לגלות עד כמה היא טעימה. השילוב שבין המעטה הפריך של פירורי הגריסיני שעוטף את פנים הקציצה המאוד רך וירוק שלה, בזכות בלילה נוזלית במיוחד ושפע ירוקים, הופך את הקציצות הללו למיוחדות ביותר.

הכי נחמד, שלמרות שהן מיוחדות, הן ממש לא מורכבות להכנה: מכינים את הבלילה חיש מהר, נותנים לה קצת זמן איכות במקרר, מעבירים לטבילה בבריכת פירורי הגריסיני ומשם למחבת.

על המנה הבאה קראתי באתר של הניו יורק טיימס ותוך שניות ידעתי מה אני מכינה לארוחת הערב. רוח תאילנדית הגיעה לביקור בביתי עם ניחוחות הבישול של מנה זו. בישלתי אורז, שיספוג לתוכו את הרוטב/מרק הקוקוס הנפלא והארומטי בו הדג מתבשל (מעין חריימה קוקוס תאילנדי אם תרצו, כאשר האורז תופס את תפקידה של החלה המסורתית). הוספתי לתפריט סלט אסייתי קליל ומוס מנגו וקוקוס לקינוח, מה אומר לכם? היה פשוט נפלא.

זהו מתכון קל להכנה המניב מנה עדינה ואלגנטית, שבאותה העת מזכירה את ריח סמטאות קו סמוי עם חלב הקוקוס בשילוב הג'ינג'ר, הצ'ילי, השום ורוטב הדגים (אותו אחד מסלט הקולורבי האהוב עליי). בפעם הראשונה שהכנתי את הדג הייתי נאמנה למתכון ויצא נפלא, הפעם הוספתי לציר הקוקוס גם קצת למון גראס – אם יש לכם, מה טוב, אם לא, עדיין ייצא מצוין.

מייפל אמיתי וטוב הוא מצרך פופולרי אצלי בבית, ולא רק על הפנקייקים הקבועים של שבת בבוקר. המייפל מוסיף ומשדרג רטבים, תבשילים, עוגות ומשקאות רבים וכבר כיכב בכמה מתכונים שעלו פה כמו - הפרגיות בחרדל ומייפל, סלט הגזר המקורמל, סלט אטריות השעועית ועוד.

המתכון של היום הוא אחת ממנות העוף השגורות בביתי (בנוסף לעוף במבה והנאגטס האפויים) הלוא היא מנת ה"עוף במייפל". אני מזהירה מראש, זו אינה מנה יפה, אך טעמה בהחלט מכפר על המראה הקצת "טשולנטי" שלה. נסו ולא תתחרטו.

למרות שפשטידת הפסטה והבשר אינה מנה לקטנטנים, הכרתי אותה לראשונה דרך בנה הקטן של חברתי רוני, בררן אוכל מדופלם. דווקא את פשטידת הפסטה ובשר המתובלת של סבתא רבתא שלו הוא מוכן לאכול תמיד. אם כן, אותה סבתא מצרית שהביאה לנו את המג'דרה, היא שאחראית גם על פשטידה נפלאה זו.

האמת היא שלאחר שאפיתי אותה לראשונה, גם ילדיי זללו קוביות של פשטידת פסטה. עם זאת, שני הקטנים שלי התלוננו מדי פעם שקצת חריף להם. אם אתם רוצים מראש למתן את מד החריפות, אני ממליצה להמיר את כפית הפפריקה החריפה בחצי כפית פפריקה מתוקה וחצי כפית פפריקה חריפה ואולי גם להוריד מעט מהפלפל השחור. בעיניי, הפשטידה נפלאה בדיוק כך.

את המתכון הבא שלח לי קורא מקסים בשם יואב, ששיתף אותי במנה מיוחדת במינה שהפכה לקבועה בביתו. על המנה, "עוגת עגבניות מלוחה", קרא לראשונה במגזין הניו יורקר הנחשב בכתבה של הלן רוזנר.

רוזנר שיתפה, בנוסף למתכון עצמו, את ניסיונותיה לאפות עוגת פירות בחושה. עד כה הכל טוב ויפה, אבל פרי פחות שגרתי תופס את מקומו של השזיף ודומיו בעוגת הפירות הבחושה הסטנדרטית (כמו בעוגת הפירות הבחושה הזו למשל). כמובן שאני מדברת על העגבנייה.

סלט הגזר של דודתי כל כך עסיסי ורענן שחשבתי שממש כדאי שתכירו אותו. מדובר בסלט גזר מלא בטעם של ירק ולימון, עם בעיטה נפלאה של פלפל חריף קצוץ קטן וגם קצת שום כמובן. חשוב להיות עם יד נדיבה בתיבול של השמן, הלימון, המלח והפלפל ובשונה מסלטים אחרים, שעדיף להגיש אותם מיד, דווקא כדאי לתת לסלט זה לשבת כמה שעות טובות במקרר לפני ההגשה. כך הוא יהיה רטוב ועסיסי וגם יהיה ניתן לסמן וי עליו כמה שעות לפני הארוחה, וכל שנותר הוא בשעת הארוחה להוציאו מהמקרר, להוריד את הניילון ולהגיש.

שימו לב כי ברשימת החומרים יש אפשרות להוסיף כוסברה או פטרוזיליה, בהתאם להעדפותיכם. דודתי מכינה את הסלט אך ורק עם פטרוזיליה, אני דווקא מעדיפה אותו על טהרת הכוסברה. כמובן שאפשר לשלב גם וגם.

לאחרונה יוצא לי לאכול יותר ויותר קינואה. למרות שהיא פופלרית במטבח הביתי כבר שנים רבות כמנה או תוספת בריאה ביותר (חלבון מלא, חומצות אמינו בשפע, סיבים תזונתיים ועוד), רק בשנים האחרונות הפכה לקבועה במטבחי, אם בסלטים, תוספות, לביבות, כמילוי לפלפלים ובמנות רבות נוספות.

המתכון הפעם הוא פשוט, אך שימושי ביותר בעיקר כתוספת מוצלחת וקלה שכיף לחזור אליה פעם אחר פעם. הפעם צירפתי לקינואה פטריות (הכי נחמד לשלב בין כמה סוגים, אך בהחלט אפשר להסתפק רק בשמפיניון טריות), בצל ושום. מי שלא אוהב פטריות, מוזמן להמירן באיזה ירק שזמין וטעים לו, אותו אנחנו נטגן לחוד ובסוף נערבב יחד עם הקינואה (קוביות פלפלים בשלל צבעים/קוביות בטטה/זוקיני/גזר מגורר/כרובית/שילוב של כמה.. השמיים הם הגבול מבחינת האפשרויות והשילובים). אפשר גם פשוט להישאר בגזרת הבצל ושום, עם תוספת של כרישה ובצל ירוק, אם בכל זאת רוצים קצת לגוון.

ימי חופש עם שלושה ילדים קטנים בבית מזמנים הרבה רגעי קסם שאפשר לכנותם "משעמם לי", שמהר מאוד מתפתחים לחוסר הסכמה משווע לכל הצעה שעולה על הפרק. אחת לעולם לא תסכים עם השנייה והשלישי כאילו זורק קובייה לפני כל תשובה. אך ראו איזה פלא?! שלושתם הסכימו לאפות עוגיות. מעכשיו לעכשיו, לפני שאאבד את המומנטום, פתחנו את המזווה והמקרר והוצאנו מרכיבים.

נזכרתי במתכון שצילמתי לפני מספר שבועות מקלסר המתכונים של נועה חברתי (אותה אחת שהעבירה לי בזמנו את המתכון לעוגת גבינת וקינמון הנפלאה) של עוגיות סהרוני שקדים. עוגיות שהיו עד כדי כך טובות שגרמו למשרד שלם לבקש את המתכון. כאלה בדיוק אני רוצה לאפות.

המטבח המקסיקני אהוב עליי במיוחד ולא פעם אני בוחרת באופציית אירוח בסגנון מקסיקני קליל כשבאים חברים: הרי אין צורך בהרבה מעבר לכמה מרגריטות, נאצ'וס, סלסה וגאוקמולי כדי שלכולם יימרח חיוך על הפרצוף.

השלב הבא הוא כמעט תמיד ערימת טורטיות חמות, כשלצידן שלל אופציות למילוי, כמו: צ'ילי קון קארנה, פרוסות בקר/דג מתובל או סלייסים של הפרגיות העסיסיות (כוכבות המתכון הנ"ל). כל זה לצד קערת שמנת חמוצה, גוואקמולי, סלסה, עשבי תיבול ופלפלים צלויים (שגם עליהם עוד נתעכב). הוסיפו לחגיגה גם קלחי תירס מתובלים בגבינה וצ'ילי ואתם בכלל מסודרים.

את ההשראה לסלט הפסטה עם עגבניות מיובשות קיבלתי בזמנו מאחד מספרי "Barefoot Contessa" המעולים של Ina Garten. אינה הנפלאה מספרת שהסלט הזה היה תמיד בין הפופולריים ביותר במסעדה ובמעדנייה המפורסמות שלה, מה שמיד משך את תשומת ליבי והביא אותי לנסות אותו לראשונה. חייבת להודות שמרפרוף מהיר במתכון הוא לא נראה לי שונה במיוחד מסלט הפסטה שנהגתי להכין עד אז.

לאורך שנים, סלט הפסטה הקבוע שלי היה שילוב של פסטה עם עגבניות, בזיליקום, עגבניות מיובשות, זיתים ופטה/מוצרלה (מודה שלא הכנתי יותר מדי היות ומשהו בצירוף המילים של "סלט" ו-"פסטה" אף פעם לא ממש הסתדר לי, למרות ועל אף הטעם המוצלח שלו). אם כן, סלט הפסטה הישן שלי לא שונה מאד מהמרכיבים שכבר יוזכרו במתכון, אך כאן בכל זאת יש משהו נוסף שהופך את הסלט למעניין, מורכב ומשובח יותר והוא הרוטב, שניתן להכין מראש.

אם תחפשו במילון העוגות, אם יש אחד כזה, את הערך "עוגה של פעם", תגלו את הזאת. עוגה של סבתות (במקרה הזה של סבתא אסתר של מאיה חברתי) עם עדכונים קטנים להיום (חמאה במקום מרגרינה, תמצית וניל אמיתית במקום כאילו). מכינים אותה בשתי דקות והתוצאה מנחמת, טעימה, חמימה והכי מתאימה.

לפני כמה שבתות אירחתי זוג חברים עם הילדים אחר הצהריים, התחלתי להכין את העוגה עם כניסתם דרך דלת הכניסה והיא הייתה כבר בתנור עם נשיקות השלום. החלטתי לצרף לעוגה פלחי אפרסקים שבמקרה היו לי במקרר, שאפשר להמיר בשזיפים, נקטרינות או כמובן משמשים כשבעונה (כמו בעוגת הפירות הבחושה של אמי). האמת, עוד הרבה פירות יתאימו לעוגה בעיניי – תאנים, תפוחים ואפילו תותים בעונתם.

את הרעיון למנה הזו קיבלתי כאשר דפדפתי במגזין הבריטי bbcgoodfood במדור שעסק כולו בתוספות לברביקיו קיצי. לפני שתגחכו על הסתירה המובנית שבין קיץ לבריטניה (למרות שדווקא הקיץ הבריטים קיבלו את החום שציפו לו בעשורים האחרונים), לקחתי את הגרסה הבריטית והמעט מנומנמת ונתתי לה נגיעה של קיץ אמיתי משלנו.

התוצאה - תוספת קלה להכנה, בריאה וטעימה עד מאוד. מנה שזועקת קיץ לכל עבר ושכיף לחזור אליה שוב ושוב.

את מנת הדג שאני עומדת לספר לכם עליה היום הכנתי לראשונה עם חברי ניר בארוחה המשותפת שבישלנו יחד בחג שבועות האחרון. בנינו תפריט משותף, מורכב ממנות שונות של שנינו, ויחד הכנו ארוחה מפוארת במיוחד. את המתכון לסלמון הזה ניר שלף מערימת מתכונים ששומר בין אוסף ספרי הבישול המרשים שלו. היום אציג בפניכם גרסה מעט שונה בשילוב רוטב הפסטו הקבוע שלי שמהווה חלק מהציפוי של הדג.

אצלי בבית, רוטב פסטו הוא מצרך שימושי ביותר, בעיקר כרוטב לפסטה, מנה שילדיי זוללים לארוחת הצהריים כמעט פעם בשבוע, "פסטה ירוקה" הם קוראים לה והיא תמיד מתקבלת בשמחה על ידי כולם. לכן, כמעט תמיד אפשר למצוא קופסה מהרוטב במקרר שלי, ואם לא את הרוטב המוכן אז בוודאי שאת כל מרכיביו. ברשותכם, אגלוש קצרה למתכון הפסטו שלי תוך כדי מתכון הסלמון.

את הקינוח הקיצי, הקליל והמוצלח הזה אני מתכננת להכין כבר שנה שלמה. חיכיתי לבואו של המנגו, פרי שאני כל כך אוהבת – אותו הכוכב של סלט החסה הזה או השידוך הנכון ביותר עבור הטפיוקה האהובה עליי למשל, והסתערתי. אכלתי מנה דומה לזו בתאילנד והחלטתי שלבטח יהיה קל עד מאד לשחזר אותה.

בדרך, אימצתי טיפ חשוב מבלוג הודי מקסים בעניין קרם הקוקוס: על מנת שהקינוח לא ייצא דליל מדי, חשוב מאד לקרר את קרם הקוקוס כמה שעות טובות לפני השימוש, אפילו לילה שלם, כך הקרם המוצק יופרד מנוזל הקוקוס, ונוכל להשתמש אך ורק בו. אם כן, נזדקק לשתי פחיות של קרם קוקוס (לא נוזל, חלב או מי קוקוס) עבור הכנת המוס, בכדי לקבל 6 כוסות טעימות במיוחד. את שארית נוזל הקוקוס שיישאר, נשמור במקרר לשימוש אחר.

יום אחד במהלך החודש שעבר, החלפתי את דודתי במשמרת הצהרים שלה בבית האבות של סבי, והגעתי להאכיל אותו במקומה. אחרי החיבוקים, הנשיקות וצעקות החיבה (בנוסף לאלצהיימר, סבי גם לא ממש שומע..), הלבשתי לו את הסינר, בירכתי את שאר יושבי השולחן ופצחנו בארוחה. בין ביס ג'לי לכף מרק, שוחחתי עם ליאורה המקסימה, אותה כבר הכרתי בביקורים קודמים, כשהאכילה את אמה שיושבת מול סבי.

בשיחת חולין קצרה, בה גלשנו בין נושאים רבים, כרגיל, גם אוכל עלה על הפרק. סיפרתי לה שבדיוק באותו הבוקר הכנתי לבנה נפלאה על ידי סינון יוגורט בחיתול בד, ובתגובה ליאורה שיתפה אותי במתכון אותנטי של ציזיקי שקיבלה מהשף אלכסנדרוס בביקורה האחרון ביוון, לאחר שהתענגה עליו יום-יום במהלך החופשה.

את מנת העוף במלח אמי מכינה כבר שנים, אבל בצעירותי, לא ממש אהבתי עוף. אפשר לומר שהוא פשוט שיעמם אותי. אם הייתה אפשרות אחרת בתפריט או על השולחן, היא כמעט תמיד קרצה יותר. באותו אופן, במשך תקופה ארוכה, התעלמתי ממנת העוף הזו, במיוחד לאור העובדה שאין כאן איזה רוטב עשיר ומגרה או תוספת מעניינת.. חשבתי שזה "סתם" עוף, לא מושך במיוחד. כמה טעיתי.

לפני מספר שנים, כשהגעתי יום אחד גוועת לארוחה ספונטנית בבית הוריי ו-"עוף במלח" הוגש לשולחן. נעתרתי לאכול אותו, למרות חוסר התלהבותי. לא הבנתי איך לא אמרו לי קודם שזה כל כך טעים?! הרי מדובר בעוף שנראה הכי משעמם וחסר תיבול, אז איך הוא כל כך עסיסי, רך ומלא בטעם?

אוהבי קינוחי הקוקוס התקבצו נא סביב, היום התמזל מזלכם: עוגת הקוקוס המפורסמת של לין הגיעה למדור. לין, קונדיטורית פיליפינית, שמוכרת לקהילה הפיליפינית הענפה בארץ תופינים מדהימים לימי הולדת, חתונות וחגיגות שונות, חלקה איתי את מתכונה לאחת העוגות הכי נמכרות שלה. דווקא אותה, דרך אגב, העובדים הפיליפינים רוכשים לרוב עבור ישראלים, היות והיא יותר מיינסטרימית ואהובה על ידי החך המקומי.

בהרבה חגיגות משפחתיות "העוגה של לין" זוהרת בשולחן הקינוחים בגאון. אפשר לומר שבמשפחתי, ממש פיתחו מומחיות ביישורה. חוץ מהיותה טעימה, עסיסית ביותר ובעלת טעם קוקוסי מופלא (שמגיע גם בבלילה, גם בציפוי וגם בפתיתי הקוקוס), מדובר בעוגה חגיגית ויפה במיוחד.

את הרעיון למתכון הקליל הזה קיבלתי מרינה, פיליפינית בשלנית ויצירתית, בעלת ידע וסקרנות רבה לאוכל. היא סיפרה לי על סלט רב שנים שתמיד קוצר מחמאות. לבקשתי, שרבטה את המתכון הקצרצר על פיסת נייר קטנה. ברגע שהבנתי כי מנגו הוא מרכיב עיקרי בסלט (גם טרי וגם תרכיז) הסתקרנתי ותוך יום הסלט הוגש בערב חברים ספונטני. כפי שהובטח על ידי רינה, הוא נזלל עד תום.

לא יאחרו להגיע המגיבים שיאמרו כי זהו לא פחות קינוח מסלט.. אז נכון, הוא מתקתק – יש פה גם תרכיז מנגו וגם מנגו אך הוא גם טעים, כיפי ורענן. בעיניי, מנגו טוב ובשל הוא אחד המאכלים הטעימים שיש, כך שמבחינתי הסלט הזה נפלא במיוחד.

מכירים את הסיטואציה בה בלי הכנה מוקדמת כל הנוכחים בבית, בדיוק באותו הרגע, גוועים מרעב וחושקים במנה טובה ומלאת טעם, כמו למשל ספגטי ששואבים עם רעש לתוך הפה? אז בינגו.

מגזין בון אפטיט, קרא למתכון הזה בשם "פסטת מזווה" (Pantry Pasta), וזאת משום שאת רוב מרכיביה גם ככה יש לכם במטבח. למרות שחלקכם בוודאי מעקמים פרצוף בתואנה שאנשובי ממש אינו דייר קבע במטבח ובטח לא במזווה. בסדר, תזרמו איתי (לעומת אחרים שנשבעים שאנשובי משבח כל מנה מפיצה ועד סלט). כפי שכתבתי במתכון של סלט הקיסר, אני אישית לא מתענגת על אנשובי כך ישר מהצנצנת, כמו רבים מחבריי, אך כחלק מרוטב, הוא בהחלט מוסיף ומשדרג בעיניי. במקרה של הפסטה הזו, האנשובי מתמוסס לתוך הרוטב ומעניק לו טעם עמוק, מלוח ונפלא (כפי שהוא עושה ברוטב קיסר). בכלל, השילוב של פרמזן ואנשובי הוא אחד המוצלחים לדעתי – טעם אומאמי במיטבו.

כדורי "סופר דופר" הם שילוב נהדר בין בריאות (סופרפוד מישהו?) וטעם. פתרון מצוין לרגעים שכל מה שצריך בהם זה ביס קטן ומתוק, אבל לא מושחת וקצת יותר בריא לצד הקפה, או לחלופין פצצת אנרגיה לפני האימון.

את ההשראה למתכון קיבלתי בקובנט גארדן שבלונדון, שם נכנסתי במקרה למזנון קטן שמוכרים בו רק מאכלים ומשקאות "בריאים". בתפריט המצומצם שנכתב על לוח קיר מאחורי הקופאית ניתן למצוא בעיקר קערות בריאות מעניינות, מתוקות ומלוחות, ושייקים מגוונים. לצד הקופה, עמדה קערה מלאה בכדורים שמנמנים שתפסה לי את העין. הוספתי ברגע האחרון שני כדורים לקנייה ויצאתי לדרכי. שני ביסים לתוך כדור האנרגיה הזה, עשיתי אחורה פנה וחזרתי לבקש את המתכון או לפחות רשימת מרכיבים. חזרתי ארצה ופצחתי בסשן ניסויים ולבסוף הגרסה הזו הכריעה את הכף: סופר בריאה וסופר טעימה, על כן שמם "כדורי סופר דופר".

לפני מספר חודשים, סביב חג השבועות, קיבלתי מתנה במייל מערן ששלח לי מתכון של כדורי גבינה רומניים שעובר בירושה במשפחתה של אשתו כבר שנים רבות. ערן לא ידע שעם קריאת המתכון, הוא נגע לי בנקודה רגישה של געגוע לסבתא ריקה שלי ז"ל (את עוגת התפוחים שלה אתם זוכרים?), שגם נהגה להכין כדורי גבינה דומים. היא, בשונה מהוורסיה במתכון שנשלח, הייתה מכינה מילוי של משמש או שזיף חצוי עם מעט סוכר ואם זה לא הספיק, אז היא הוסיפה בהגשה עוד קצת סוכר ושמנת חמוצה, או לחילופין היתה מטגנת אותם בחמאה, פירורי לחם וסוכר.

ובכל זאת, על אף כל הסוכר שהוזכר, הכדורים עצמם לא מתוקים במיוחד, ובשביל מתיקות נוספת (למי שרוצה) נוסיף בהגשה סוכר או אבקת סוכר, ריבה טובה או דבש, מייפל או סילאן. נראה לי שתסתדרו. בעיני, אפשר גם לבזוק מעט קינמון עם הסוכר, שמשתלב נפלא (כמו בעוגת הגבינה והקינמון המעולה).

אני מתביישת לספר שהפעם הראשונה בה התנסיתי בהרכבת סלט מתירס טרי שנחתך מהקלח, היתה עם המתכון הזה. אני שואלת את עצמי איך, איך יכול להיות שלא עשיתי זאת קודם?

כמובן שעל התירס להיות המוצלח שבמוצלחים, כזה שכל גרעין שלו מתפצח בפה ומשחרר עסיס מתוק ונפלא. יש עכשיו תירסים מעולים אצל הירקנים, כאלה שאפשר לאכול בכיף ללא בישול, ככה שאני ממליצה לכם להכין את הסלט בהקדם האפשרי, כל עוד הם איתנו. כמובן שהקיץ מביא עימו גם את העגבניות המשובחות ביותר, כך שהחגיגה מרובה. הרגישו חופשי לשלב את העגבניות האהובות עליכם ולהמיר בעגבניות שרי.

אל המתכון של גליה לכנפיים, החתומה על סלט הסלרי ומנת העוף ואורז בתנור, הגעתי כבדרך אגב. היה זה אחרי ששמעתי, במקרה, את בתה מספרת לחברה על מנה שהותירה את כל הסועדים פעורי פה, הבנתי שעוד להיט מוצלח בדרכו אליי. כמה ימים אחר כך, מגש ריחני של כנפיים ברוטב חמוץ מתוק יצא מתנורי. לפי מצב השאריות וההתרוקנות המיידית של המגש, איני יכולה שלא להסכים עם השמועה הראשונית.

על מנת להגיע לתוצאות המיוחלות במתכון, נדרשת השריה ארוכה במיוחד, ועל כן אמליץ להשרות למשך הלילה. אני השריתי את הכנפיים לכמעט 24 שעות ויצא מעולה. חוץ מזה, אל תשכחו לבקש מהקצב שלכם כנפיים נקיות מנוצות ושיערות כמה שאפשר, אך את העור השאירו במקומו.