בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

92 מדינות ב-4 שנים: האיש שחוצה את העולם בחיפוש אחרי יין

כשז'אן־באטיסט אנסלו החליט להיות הראשון שימפה את כל מדינות היין בעולם, הוא מצא די מהר ספונסרים ויצא לדרך. בביקור בישראל, הסיכה ה-59 במפה, הוא מספר מה גילה בנדודיו

4תגובות
ז'אן־באטיסט אנסלו
עם כוס יין ביד
Quentin HURIEZ

"ומה אם אזורי היין הטובים בעולם עדיין לא נחשפו במלואם?" זועקת כותרת בלוג היין של הצרפתי ז'אן־באטיסט אנסלו (Wine-explorers.net), אשר העמיס על כתפיו מיזם שאפתני וככל הנראה ראשון מסוגו: לבקר בכל המדינות שבהן מיוצר יין ולתעד את מסעותיו ביומן מרשתת רב־לשוני. במסגרת המיזם, שיצא לדרך ב-2014 וכבר חצה את קו האמצע, הגיע אנסלו לפני כשבועיים גם לישראל, הסיכה ה-59 שננעצת בגלובוס שבביתו שבפריז. מכאן המשיך לבית לחם שמעבר לקו הירוק לביקור ביקב מקומי קטן, בדרכו מזרחה לסקר את תעשיית היין הירדנית, שלמיטב ידיעתו מונה שני יקבים בלבד. ערב לפני שעזב את ישראל קבענו להיפגש בדירת ה–Airbnb ששכר במושב סמוך לבית שמש. כששאל אותי בטלפון אם לא עדיף שנקיים את הפגישה על כוס יין בבית שמש עצמה, הבנתי שבשלב התחקיר המקדים על האזור חלו כמה כשלים.

אנסלו, בן 32, החל את דרכו בעולם היין לפני כשמונה שנים. "לא באתי מרקע של יין", הוא מספר, "אבל בלילה אחד בעיר זרה, שאליה הגעתי בגלל קונצרט בכלל, שתיתי בבר – ביחד עם אחד הנגנים ועם בעל המקום – בקבוק ששינה את כל מה שחשבתי על יין. כשחזרתי למלון נכנסתי מיד לגוגל כדי לחפש עבודות בתחום היין". חיפושיו הובילו אותו בחלוף הזמן לבורדו, שם למד לתואר ראשון ושני בלימודי מסחר יין. לאחר שסיים את לימודיו, עבד במסחר ביין בהונג קונג ולאחר מכן היה, בין השאר, נציגו של יקב שפוטייה המפורסם מעמק הרון בניו יורק.

"כשהתחלתי ללמוד לא ידעתי מספיק על יין ולכן פניתי לספרות המקצועית", מספר אנסלו על הנסיבות שהובילו אותו למיזם הלא שגרתי. "קראתי ספרים של מנטורים כמו ג'נסיס רובינסון, אוז קלארק ויו ג'ונסון, אבל מה שמצאתי תיסכל אותי: הם כתבו גדולות ונצורות, אך רק על כ-25 מדינות. חשבתי לעצמי שלא ייתכן שבזה מתמצה כל עולם היין, שבטח יש עוד מדינות. התחלתי לחקור את הנושא וגיליתי שהיום קיימות 92 מדינות שבהן מייצרים יין בכמות כזו או אחרת. אין לנו מושג לגבי מה שמתרחש בהן בתחום הזה. ואולי יש טרוארים נוספים שכדאי להכיר ולגלות?"

אנסלוט בכרם באיטליה עם מנהלת היקב
Quentin HURIEZ

לא מופרך להניח שכל מי שמתוודע לראשונה להרפתקה של אנסלו תוהה בהקדם מהם מקורות המימון למימושה. "לאחר שהבנתי שהדרך היחידה ללמוד על כל המקומות שמיוצר בהם יין היא להגיע אליהם, לחוש את השטח ולדבר עם אנשי היין בהם, עשיתי חשבון והערכתי את משך הזמן של המיזם בכארבע שנים", הוא מסביר. "ידעתי שאני חייב למצוא דרך לממן את זה. עבדתי אז בבורדו וז'אן מואקס (מואקס היא ממשפחות היין החשובות בבורדו, א"ג) היה חבר טוב שלי. אמרתי לו שיש לי רעיון מטורף ושאני מעוניין שהוא יהיה הסנדק שלו. הוא שמע, קם מהשולחן, חיבק אותי, אמר לי שאני משוגע ושהוא מוכן לזרום איתי".

עם התמיכה של מואקס, המשיך אנסלו וגייס חסויות של כמה חברות מסחריות בתמורה לפרסום באתר שלו, וכך הלך ונבנה תקציב לארבע שנות נדודים. רווחים אין לו לעת עתה, אך את התשואה הוא משאיר לעתיד, אז הוא מתכנן לפרסם ספר וסרט דוקומנטרי שיתעדו את מסעו, וכן לשאת הרצאות בנושא. "אולי אפילו אפתח בר יין שיגיש יינות מכל העולם, מי יודע?" הוא אומר, "העסקים הם בשביל מחר. כרגע חשוב לי לפתח את המותג Wine Explorers, מאחר שנהיה הראשונים שיבקרו בכל תעשיות היין בעולם. זה לא אומר שנדע הכל, אבל יהיה לנו מבט גלובלי שלא היה לאף אחד לפנינו".

סקירה של הבלוג, שאליו מועלות תמונות מרהיבות מאת צלמים בתחילת דרכם שאנסלו מצרף לסיוריו, מלמדת כי לאחר ביקור בכל מדינה הוא מפרסם כתבה קצרה המתארת את תעשיית היין המקומית בקווים כלליים, תוך התייחסות פרטנית ליקבים שבהם ביקר. הכתיבה קלילה, כזו שאינה נכנסת לנבכי עולם היין, ומשתייכת לסוגה של עיתונות חיובית, שכן היא אינה עוסקת בביקורת יין אלא מתמקדת בהיבט החווייתי. "המטרה היא לתעד, ליצור בסיס מידע, ולא לכתוב ביקורת יין", הוא טוען. גם הפוליטיקה נשארת באורח פלא מחוץ לבלוג; כתבתו על ישראל טרם פורסמה, אך אפשר לשער שהמחלוקות הפנימיות הנוגעות בייצור יין בשטחי יהודה ושומרון ייוותרו מחוץ לסיפור.

הגישה של אנסלו בתכנון ביקוריו היא לדגום בכל יעד יקב אחד גדול, שיספק נקודת מבט עסקית, ועוד שלושה עד שישה יקבים קטנים. אלה, הוא מעדיף, יהיו פרושים באזורי היין של המדינה, או יעשו שימוש בזני ענבים מקומיים או בטכניקות מיוחדות. בביקורו בישראל הגיע ליקבי רקנאטי, צרעה וקדמא של הייננית לינה סלוצקין. "מה שעניין אותי בישראל הוא בעיקר ההתמודדות עם האקלים, הנופים היפהפיים והמגוונים והעיסוק הנוכחי והחדש בזנים מקומיים".

האם באמת ניתן לרכוש תובנות על תעשיית יין של מדינה בביקור חטוף שכולל שלושה יקבים בלבד? אני מאמין שלא, ואנסלו לא חולק על דעתי: "ברור שביקור אחד לא מספיק כדי להבין הכל. יש המון לגלות, אבל המטרה העיקרית היא לחשוף לפני הקוראים שלנו מדינות יין חדשות, להקנות להם ידע חדש שמוגש בגישה תיירותית. אחרי הכל, אני מנסה לייצר תוכן מאוזן ולרצות חובבי יין שמחפשים חידוש, אך גם קוראים שאין להם כל ידע ביין".

מבין המקומות שביקר בהם והם לא ממש מזוהים עם יין אנסלו מציין את אתיופיה, שם מיוצרים 11 מיליון בקבוקים בשנה מכרמים בגובה של 2,000-1,500 מטר מעל פני הים. "עם גבהים ואקלים כאלה, ושימוש בטכניקות נכונות, מיוצרים באתיופיה יינות מהנים – גם אם לא הטובים ביותר שטעמתי – והם נמכרים כולם לאוכלוסייה המקומית", הוא אומר. הפתעה נוספת ציפתה לו בבאלי שבאינדונזיה, שם, הודות לאקלים הטרופי, בציר הענבים נעשה שלוש פעמים בשנה. בשנים האחרונות, הוא מספר, בעקבות דרישה ליין מקומי שהגיעה מעסקי התיירות, הוקמו בבאלי כמה יקבים ביוזמות אירופיות. היינות, המיוצרים מזני ענבים כגון בלגיה – זן צרפתי זניח שנבחר בשל יכולתו להתמודד עם תנאי לחות קשים – הפתיעו אותו באיכותם, ואחד מהם אף הגיע למקום השני בטעימה תחרותית שערך בצרפת, ובה השתתפו יינות מ-14 מהמדינות שבהן ביקר. אפילו בשוודיה הקרה, מתברר, מייצרים היום יין, "אבל רק בדרום המדינה, היכן שיש מספיק שעות אור ושמש", מסביר אנסלו.

אתיופיה ושוודיה הן אמנם מדינות שמעניין ללמוד על תעשיית היין שלהן, אך לשאלה מה לדעתו עשוי להיות הדבר הבא בעולם היין מבחינת האיכות, אנסלו עונה שבוליביה היא ללא ספק מדינה שצריך להפנות לעברה זרקור: "דרום בוליביה הוא אזור שעשוי להיות העתיד של עולם היין", הוא מהמר. "הם מיתגו את עצמם יפה תחת השם 'וינוס דה אלטורה' (יינות הגבהים) ומייצרים יין בגובה של 2,000 מטר באזור בתולי עם אדמות ואקלים מתאימים. יש להם כל החלקים בפאזל כדי לייצר יין ברמה עולמית, אבל זה עדיין בגדר פוטנציאל כי התעשייה חדשה".

אם בבוליביה הוא מזהה פוטנציאל ראשוני שדורש סבלנות, את קרואטיה הוא כבר מכנה הדבר הגדול הבא. "וכשזה יקרה", הוא אומר, "אני אהיה המעריץ מספר אחת שלהם, בגלל הזנים המקומיים והטרוארים היפהפיים אבל בעיקר בגלל התמימות העוברית של הייננים שלהם. אלו לא ממש אנשי מכירות, אבל הם ייננים שיגרמו לך לבכות בזמן שתטעם את היין שלהם, ואני בכיתי".

אז יש סיכוי שבצרפת עוד יסבו לשולחן עם יין בוליביאני או קרואטי? "לא, לא, קשה לי להאמין שזה יקרה. לצאת מאזור הנוחות ולגלות סקרנות ואומץ זה לא קל. עם זאת, יש היום מספיק צעירים – סומליירים, עיתונאים ואנשי יין – שתפקידם להצביע על יינות העולם. אם הבלוג יהיה טיפה בים בתוך השינוי הזה, דיינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו