שמחת עניים |

עזבו בורדו, לכו על לאנגדוק־רוסיון

המותגים הצרפתיים נותרו יקרים או התייקרו יותר, 
ולכן לאנגדוק־רוסיון הם יינות המחאה החברתית שלי.
 ויש כמה נהדרים ממש, שבהם תקבלו עודף ממאה

איתי גלייטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתי גלייטמן

בתקופה האחרונה עובר המסלול שלי בנבכי חנות היין דרך נקודות ציון קבועות, שיכולות בהחלט להצטרף למסלולים המובנים באפליקציית הניווט בנייד שלי. תחילה אני יורד למרתף (להצטנן קצת, בכל זאת קיץ) וניגש אל המדפים העמוסים ביינות בורדו. אני בוחר בקבוק מבציר 2011 - שבאופן תמוה שימר רמת מחיר גבוהה כשל שני הבצירים שקדמו לו, למרות נחיתותו הבולטת לעומתם - ואוחז בו. מלטף מעט, בוחן את הטירה המופיעה על התווית, מתכנן מיקום אפשרי במקרר־היין הביתי, ומחזיר למקום. משם אני ממשיך למחלקת יינות בורגון ותר אחר בקבוק של יצרן טוב משנת בציר שנחשבת פחות אטרקטיבית. אולי תתגלגל לפתחי איזו עסקה חלומית שנעלמה מעיני אחרים. אבל אין. אולי צפון הרון? מה כבר יכול להיות רע ביין סירה מקוט רוטי, הרמיטאז' או קורנאס? שום דבר, חוץ ממחיריהם שטיפסו לגבהים שאינם נוטים חסד למעמד הביניים.

מכאן, קצרה מאוד הדרך אל מדף יינות לאנגדוק־רוסיון 
(Languedoc-Roussillon), אלו שלא זוכים למקום של כבוד במרתף. ואם בעבר עשיתי זאת בתחושה מסוימת של אכזבה, הרי היום אני מוצא את עצמי לא פעם – בעיקר כשאני זקוק לסיפוק מיידי - מדלג על שלבי הביניים וניגש ישר למדף זה. כל שנותר הוא לבחור בקבוק, לשלם בקופה, לקבל עודף ממאה שקלים ולשתות עוד באותו ערב.

טירת קרקסון באזור לאנגדוק-רוסיוןצילום: Petitemontagnedujura

אם עדיין לא הבנתם, אז יינות לאנגדוק־רוסיון, צמד אזורי יין הגובלים בדרום עמק הרון, ששמם נאמר בנשימה אחת בשל סמיכותם הגאוגרפית, הם יינות המחאה החברתית שלי. ואם חשקה נפשכם ביין צרפתי טוב שלא יפגע בקשרים עם מנהל הבנק, הם עשויים להיות הפתרון המושלם.

לאנגדוק־רוסיון זכה למוניטין של מערב פרוע בעולם היין הצרפתי. המוני יצרנים, כמויות אדירות של יין (האזור הפורה בצרפת וכנראה בעולם כולו), התעלמות מופגנת מרגולציית היין הצרפתית (AOC), שונות קיצונית באיכות היינות המופקים וריבוי זנים וסגנונות. הניסיונות שנעשו בזנים כמו קברנה סוביניון, מרלו ופינו נואר - לא בדיוק זנים קלאסיים לאקלים של עמק הרון השכן - אף הקנו לאזור את הכינוי "קליפורניה של צרפת".

כיאה לאזור עם אקלים ים תיכוני, הזנים השולטים הם אלה שלא חוששים ממגע השמש. קריניאן, זן שיודע לספק יבול, צועד בראש מצעד הנטיעות ואחריו דולקים גרנאש וסירה בהתאמה. לאחרונה ניכר שיפור בולט גם בתחום היינות הלבנים, והטובים שבהם - אלו המפגינים סגנון וטעם טוב - הפכו למבוקשים אצל חובבי יין וסומליירים. ואם שמעתם אצלנו בשנים האחרונות דיבורים על ייננות ים־תיכונית, אז בלאנגדוק־רוסיון עושים זאת הלכה למעשה, ואולי כדאי לפזול קצת אל מעבר לים ולהבין במה מדובר. נכון, עדיין יש המון יינות באזור הזה שטוב יהיה אם לא נבזבז עליהם מלים, אך הכיוון הכללי הוא חיובי וחלק מהיצרנים - אלה שצמצמו יבולים והעדיפו איכות על כמות - מפיקים תוצרת שמתחרה בטובי היינות בעולם.

כמו שקורה באזורי יין אחרים, גם לאנגדוק־רוסיון נמצא בהתקדמות מתמדת. אין ברירה. צרכני היין בעולם מחדדים את אבחנתם ומחיר סביר לבדו כבר לא יכול להבטיח מכירה. ההתפתחות האזורית הזאת, שמתבטאת ביצירת אפלסיונים (AOC, אזורים ותת־אזורים שעומדים בתקן הגבוה ביותר) חדשים בשני העשורים האחרונים, הביאה יצרנים בכירים, לצד ייננים צעירים ושאפתנים, להשקיע את זמנם, ממונם ומרצם בטרואר המקומי.

היינות שנבדקו, לפי סדר סקירתם

דוגמאות לכך ניתן למצוא ביקב Bila Haut שהקים שאפוטייה ברוסיון, ובמיזם הנפלא של אן גרוֹ וז'אן פול טולו, צמד ייננים המזוהה לחלוטין עם בורגון, בתת־האזור מינרבואה (Minervois). אך למרות המעבר ההדרגתי לאפלסיונים, מרבית היינות עדיין משתייכים לקבוצת הדירוג האמצעית, "Vin de Pays d'oc", מה שמותיר ליצרן חופש פעולה להתנסויות ואף מאפשר לו לציין את שם הזן בקדמת התווית. מהמבחר הקיים בישראל, הנה כמה יינות מלאנגדוק־רוסיון שכדאי לנסות:

1. Les Jamelles, Carignan 2011

לה ז'אמלה, מותג שניתן לזהות על פי בקבוקי היין הגבוהים שלו, מפיק מגוון של יינות זניים תחת ידם של קתרין ולורן דלוניי. אלו יינות שחבל לדבר עליהם וכדאי לשתות אותם, גם בקיץ, לאחר קירור קל. כאן מדובר בחומד של קריניאן שמציע פרי טוב, מלא טעם, וחווית שתייה קלה ומהנה. (המגש שקד, 55 שקל)

2. Les Jamelles, Grenache 2012

הגרנאש גם הוא יין־קיץ נהדר. נוכחות טובה של פרי, מתיקות עדינה שנהנית מתיבול קל, והכל מבלי להכביד ולו במעט על החך הלוגם. (המגש שקד, 55 שקל)

3. Terres Falmet, Cinsault 2013

אורי כפתורי, יבואן המתמחה באזור לאנגדוק־רוסיון ומחפש בעיקר יצרנים קטנים ומעניינים, מביא לראשונה לארץ את יינות טר פאלמה מסן שיניאן. ואיזה יופי של יין הוא הסינסו הזה, שמפגין את כל איכויות הזן בצניעות ראויה לציון. ניחוחות פרי טהור עם קצוות פרחוניים, טריות, חמיצות נעימה ושתיות קלה שמאפשרת לסיים את הבקבוק מבלי להזיע. שווה. (IPVINUM, 70 שקל)

4. Terres Falmet, Carignan 2013

האף מזכיר קצת את הסינסו אך אדמתי יותר. גם כאן הדגש הוא על טעמי הפרי הטובים. הסגנון אף הוא דומה: חמיצות טובה, קלילות, טאניות נמוכה ושתיות גבוהה. (IPVINUM, 70 שקל)

5. Bila Haut, "Les vignes des Bila haut" 2012

יין הבסיס של שאפוטייה ברוסיון. ענבי סירה, גרנאש וקריניאן ללא זכר לעץ, הפיקו אף פראי ומרוכז של ניחוחות דובדבן־שחור ועישון, בעוד הפה עוצמתי, מלא, בשרני ומצליח לשמר טעמים רעננים ומינרליים שמבטאים את הזנים ואת הטרואר המקומי במלוא הדרם. חסר מתחרים ברמת המחיר הזאת. (הכרם, 60 שקל)

6. Domaine Clos Marie, "Manon" 2013

יין לבן של יקב קלו מארי הנהדר מאפלסיון Pic-st.-Loup, המופק בעיקר מענבי גרנאש בלאן וגרנאש גרי. היופי מסתכם ביכולת לשלב מורכבות, עושר ורעננות בלגימה אחת, כאשר החמיצות נותנת את עמוד השדרה ואילו מליחות ים קלה, שניחוחה נישא גם לכיוון האף, מקנה סיומת מינרלית לטעמי פרי ההדר שממלאים את החך. לבן מלאנגדוק? בהחלט! (IPVINUM, 135 שקל) ה

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ