ממזרח למערב: מסע בין כיסונים - עדות ועולם - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממזרח למערב: מסע בין כיסונים

לכתבה
מתן כץ

בכל מטבח בעולם כמעט ניתן למצוא מנת כיסונים שמשקפת את הטעם המקומי. מטוגנים, מאודים או מוגשים במרק, הם מכילים כמעט הכל. השף ישראל שר במסע עולמי אחר מקורות הכיסון

5תגובות

מסורת הכנת כיסונים היא בת מאות בשנים. כמעט בכל מטבח בעולם ניתן למצוא מנת כיסונים שמשקפת את הטעם המקומי ואת חומרי הגלם האזוריים. בין אם אלו בצקים מקמח חיטה, אורז או אפילו חומוס, שמגיעים בשלל טכניקות בישול: מבושלים או מאודים, מטוגנים ואף לעיתים אפויים, בעלי מעטפת דקיקה או בשרנית. את הכיסונים נמצא במילויי ירקות, בשר או בעלי חיים מן הים, קצוצים גס או טחונים דק-דק. מוגשים במרק או כך סתם לבדם. הם יכילו כל דבר שנרצה ובעיקר, נחמה. כך או אחרת, ישנה איזושהי נוחות ואלגנטיות מענגת באכילת כיסון, בחדירה אל תוך מעטפת רכה ודקה של מילוי חמים בביס אחד עסיסי.

היעד, מחוז 'גואנגדונג', סין

אם האר-גאו, שומאי ושיאו לונג באו נשמעים לכם כמו סינית, אתם צודקים. הם אכן מגיעים הישר מהמטבח הקנטונזי שבמחוז 'גואנגדונג' שבדרום מזרח סין, אחד מבין 22 מחוזותיה של המדינה הגדולה. המחוז הנחשב לדרומי ביותר וכשער הים להונג-קונג, הוא זה שבו התפתחו מרבית מנות הכיסונים במטבח הקנטונזי, והן נאכלות תחת סגנון הארוחה ששמה בתרגום חופשי 'נגיעות קטנות בלב', דהיינו – דים סאם. הארוחה המסורתית נאכלת בין הבוקר לצהריים בליווי תה מקומי וכוללת מגוון רחב של כיסונים, מרביתם מאודים שמוגשים לשולחן בסלסלות במבוק. חלק אחר, אגב, מטוגנים. בארוחה מוגשות גם מנות חפות מבצק דוגמת ירקות וכדורי בשר מאודים, אורז דביק במעטפת עלי פרח הלוטוס וקונג'י - דייסת אורז סינית.

ההאר גאו הוא כיסון שרימפס ייחודי שמתובל בג'ינג'ר ובשמן שומשום, מוכר בזכות מעטפתו הדקיקה והשקופה עד לכדי שניתן לראות דרכה את המילוי. העטיפה הדקה עשויה שלושה סוגי עמילנים שונים (חיטה, טפיוקה ותפוח אדמה) שמקנים לה גמישות במלאכת הקיפול.

דים סם
מתן כץ

את השומאי, קל לזהות לפי צורת הפרח המיוחדת שלו ומפני שהוא הכיסון היחיד הפתוח בקטגוריה. השומאי הססגוני ממולא לראווה בבשר חזיר, שרימפס, ג'ינג'ר, ערמוני מים ועירית סינית, כולם קצוצים יחד.

הכיסון השלישי הוא השיאו לונג באו, (שהושאל לשם הארוחה מהמטבח השנגחינזי), הלוא הוא כיסון המרק המפורסם, הפך באופן לא מפתיע לאחד מכוכבי סצנת אוכל הרחוב בשנגחאי. בצקו דק ומוצק והוא אוצר בחובו ציר בשר קרוש המתמוסס חזרה למרק בתהליך האידוי. כחלק מחוויית האכילה תחילה בוצעים את עורו בעדינות, שולקים את הנוזל הניגר ורק אז אוכלים. אם במטבח השנגחינזי עסקינן, ישנו גם הכיסון המפורסם ובעל השם דומה (מאחר שהנ"ל ממשפחת כיסוני ה'באו' או ה'באוזה' אם רוצים לדייק) ה'שאן ג'יאן באו', שתוכנו, בשר לבן טחון המתובל בשום, ג׳ינג׳ר, סויה ותועפות בצל ירוק. דרך הכנת הכיסון היא ייחודית: תחילה נצרב בעדינות במחבת ברזל, עד לקבלת קרום שחום ופריך משני צידיו, ורק לאחר מכן, באותה המחבת, מכסים באדים עד לכשמוכן. גם לכיסון הנ"ל סדר אכילה מובנה: קודם נוגסים, אחר כך יונקים, ובסוף אוכלים.

וון טון
מתן כץ

גם לוון טון מקום של כבוד ברשימה המכובדת, שכן אף הוא יליד סין ונפוץ בכל מחוזותיה. בדומה לבצקי כיסונים רבים, גם בן דודו הרחוק של הטורטליני האיטלקי, עשוי ארבעה רכיבים בלבד; קמח, מים, ביצה ומלח. עד כה נשמע צנוע למדי, אך לא כך. תוכנו וצורת קיפולו (החל ממשולש פשוט ועד לקיפול ה"זהב הסיני" – המזכיר מעט בצורתו טורטליני) משתנים בין המחוזות השונים: במחוז הקנטונזי יהיה במילוי שרימפס ובשר לבן קצוצים, והכיסונים יוגשו בתוך ציר מהביל של עצמות חזיר וקליפות שרימפס, בסצ׳ואן שבמרכז המדינה, הם יוגשו בגרסתם היבשה בתיבול של שמן צ׳ילי ומחית שומשום. בגרסה השנגחנזית, הם ממולאים בתערובת בשר חזיר ובאק צ׳וי- כרוב סיני, המוגשים בציר עוף מתובל בג׳ינג׳ר, פטריות שיטאקי בצל ירוק.

לא רק "דים סאם"

אף על פי השיוך המחוזי לארוחה הקנטונזית ולמטבח הסיני כולו, קשה להצביע על מטבח אסייתי כלשהו שאין בו מנת כיסונים כזו או אחרת. אם מציצים מעט מערבה מסין, אפשר למצוא את המאנדו הקוריאניים במילויים של מיני ירקות ובשרים, תערובות אופייניות של בשר וקימצ'י חריפים, ובשלל טכניקות: מבושלים, מאודים או מטוגנים. מערבה משם, בולטת הגיוזה היפנית הפופולארית, קרובת משפחתו של הגיאוזי הסיני (כיסון זהה באותה הצורה) ששיטת ההכנה המסורתית והייחודית שלה, כוללת טיגון ואידוי ברביכת קמח אורז דלילה, שיוצרת שכבה מרושתת של "תחרת" בצק דקה, שחומה ופריכה.

גיוזה
מתן כץ

אם פונים אל תת היבשת ההודית מוצאים שם לא מעט כיסונים, כמו גם את המומו הנפאלי, שמקורו ככל הנראה אצל השכנה- טיבט. המומו הוא כיסון מאודה שמעטפתו עשויה בצק קמח לבן, ומילויו מגוונים ונעים בין בשרים שונים, ירקות ואף גבינות, דוגמת גבינת פאניר טרייה או צ'הורפי, גבינה מוצקה מקומית שצבע המעטפת החום שלה מגיע מתהליך ייבושה מעל מדורה והיא עשויה חלב המופק מבהמת היאק.

בהודו מוכרת הסמוסה, שקרבתה הגנטית של המילה עלולה להזכיר לכם (ובצדק) את ה'סמבוסה' האפגנית, או ה'סמבוסק', שתפוצתו באגן הים התיכון, והם כולם מאכלי כיסונים דומים בצורתם ומגוונים בסוגיהם. הסמוסה ההודית, אוכל רחוב נפוץ עד מאוד, מטוגנת ופריכה, שגרסתה הפופולרית ביותר מגיעה מחבל הפנג'אב שבצפון מערב המדינה, מותקנת מבצל מטוגן, תפוחי אדמה ואפונה מתובלים בעוצמה שיוצרת יחד הרמוניה נהדרת. בצקה המקורי של הסמוסה, יש לציין, נעשה בשיטת הכנה עתיקה של קיפול עלי בצק, בין תערובת קמח לבן וחומוס שמקנה לו פריכות ייחודית, אך זו מלאכה השמורה למיטבי לכת.

דים סם
מתן כץ

בפנייה חדה למרכז אסיה, אל חבל הקווקז, מוצאים את המאנטו הבוכריים הממולאים בבשר ובשומן כבש קצוץ ומתובלים בתועפות בצל לבן קצוץ וזרעי כמון טחונים. הגבול היורו-אסייתי מפורסם בשל צורת הכיסון הייחודית כמו החינקלי הגרוזיני. זהו כיסון מרק שתוכנו ניגר וגם לו , כמו בכיסון המרק הסיני, הוראות הפעלה מפורטות: תחילה נוצרים את פקק הבצק, (שהמחמירים במסורת אינם אוכלים אלא משליכים) לאחר מכן לוגמים את הציר העסיסי, ולבסוף אוכלים  את שארית הכיסון, שחלילה אף לא טיפת נוזל תאבד לצלחת.

ולבסוף, לא נפסח על המדינה הגדולה ביבשת אסיה – רוסיה. במטבח  הרוסי ניתן למצוא את הפילימני, כיסוני בצק ממולאים בבשר או ירקות, בין אם בסגנון סיבירי או מוסקבטי, שהשוני ביניהם טמון בתיבול הבשר. הכיסונים המסורתיים טומנים בתוכם בשר לבן ובצל, תפוחי אדמה או כרוב, ואף במלית רכה של דובדבנים חמוצים, הנאכלים בליווי שמנת חמוצה. הפילימני מעלים שוב ושוב ויכוח קולינרי סוער ומפולפל באשר לדרך הגשתם - האם עם מעט חומץ ופלפל שחור או לחלופין עם שמנת חמוצה? התשובה: תלוי מאיפה באתם.

עברנו חצי עולם עם כיסונים ועדיין לא הכרנו את הפירוגי הפולנים, הוורניקי האוקראינים או הדושפרה הקווקזים שמוגשים בציר מהביל ומפולפל, בטעמי בצל מקורמל, בקר וכבש, עליו מפוזרים כוסברה ועשבים טריים. מנה שהיא בת כלאיים מובהקת של מטבחי מזרח ומערב. כולם אגב הם קרובי משפחה של ה"קרעפלך" (מיידיש) שפירוש שמו "כיסון".

בולט בייחודיותו הוא כיסון הלאומי של ליטא - ה'ציפלני'. בצקו מותקן מתפוחי אדמה מבושלים ועמילן שעוטפים תערובת בשר טחונה וצורתם כספינת האוויר המפורסמת שפותחה על ידי הגרמנים בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אלה נאכלים מבושלים בגרסת "אותו היום", או חצויים ומטוגנים בחמאה בגרסת "היום שאחרי".

אחרונה חביבה לה שמור מקום של כבוד היא מלכת הכיסונים המערבית – איטליה. בארץ המגף, אפשר למצוא בלפחות שלושה ממחוזות כיסון אופייני שלא נאכל באף אזור אחר.  כולם מכירים את הרביולי ככיסון האיטלקי הידוע ביותר, אך מוצאים עוד ואריאציות רבות לכיסונים, כמו האניולטי הפיימונטזי (שפירושו 'כובע הנזיר' בגלל בצורתו), הקאפלטי והטורטליני הבולונזי, שמקורם במחוז 'אמיליה רומאניה'.

גם באזור אגן הים התיכון מספר מנות שראויות להיכנס לפנתיאון הכיסונים העולמי. למשל ה'פטאייר', מהמטבח הערבי- שאמי- נצרתי, כיסון בצק שמרים אפוי ממולא בתערובת חמצמצה של עלי סבאנח (תרד- בר) בצל וסומאק, ובגרסה אחרת עם ג'יבנה ועלי זעתר טריים. גם הקובה (שפירוש שמו מערבית- 'כדור') עונה על ההגדרה של כיסון ובגרסתו המטוגנת הוא נפוץ מאוד בכל הקשת שבין עיראק ללבנון. הקובה מותקן ממעטפת דקה של בורגול מתובל וממולא בבשר בקר או כבש, טחונים דק, מטוגנים יחד עם בצל ומתובלים בבהרט.

דים סם
מתן כץ

כיסון נוסף ששמור לו מקום של כבוד הוא השישברק. מקור הכיסונים האלגנטיים האלה הוא במטבח הלבנוני, אך מוצאים להם ואריאציות נוספות במטבח החלבי, הירדני והעיראקי (או בקיצור השאמי). אלו כיסונים בעלי בצק בשרני שעוטפים בשר טלה ובהרט, ומבושלים ביוגורט צאן חם. זוהי מנה שמשחקת על ניגודיות טעמים (בין הבשר המפולפל ליוגורט החמצמץ) ושילוב מרקמים שאין דומה לה.

אפילו גרסה מתוקה יש לכיסונים הים תיכוניים. למשל ה'קטאייף' שנאכל בעיקר בצום הרמאדן, והוא למעשה חביתית בשרנית שמכינים מרביכה של בצק שמרים שאוצרת בתוכה גבינה, פיסטוקים או מיני אגוזים. את החביתית מטגנים ולאחר מכן טובלים באמבט סירופ סוכר מתובל.

אוריגמי בבצק

לא פעם, בשלנים בינתיים המעוניינים להכין בבית כיסון עוברים בהצלחה את הכנת הבצק והמילוי, אך כושלים ומתייאשים בשלב הקיפול ולא חוזרים לנסות זאת בעתיד. ובכן, בכל הקשור לקיפול חשוב לשמור על מספר עקרונות פשוטים:

ראשית, המלית, צריכה להיות יציבה ככל האפשר. במקרה של מילויי בשר, רצוי לקרר את התערובת טרם העבודה. במקרה של ירקות שאודו ומפרישים נוזלים (דוגמת כרוב, תרד) חשוב לסנן ולצנן באופן מוחלט את התערובת, שכן אי אפשר לקפל תערובת נוזלית או חמה לתוך כיס הבצק.

דים סם
מתן כץ

עקרון שני, והחשוב מבין כולם, הוא מילוי הכיסון באופן מקסימלי ואיטומו מבלי להשאיר בתוכו בועות אוויר (באטימה היעזרו במעט מים או חומר מדביק כלשהו כמו ביצה, ולעיתים תערובת של קמח ומים). היזהרו ממילוי יתר שכן הכיסון עלול להיפתח בתהליך הבישול ובמקרה של טיגון בשמן עמוק האטימה היא קריטית (ראו מתכון סמוסה בהמשך).

עקרון שלישי ואחרון: בשלו בטמפרטורה נכונה כפי שנדרש במתכון. בשמן עמוק מומלץ לטגן בטמפרטורה של 180-190 מעלות על מנת להימנע מספיגת שומן מיותר של הבצק, ובה בעת להגיע לצבע שחום ומילוי מוכן. את טמפרטורת השמן ניתן למדוד באמצעות מדחום מיוחד, שנפוץ בחנויות המתמחות. בחליטה בציר או במים מומלץ שלא לחלוט את הכיסונים כשהנוזל רותח ומבעבע באגרסיביות, כיוון שזה עלול לבקוע את עורם במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב לבשל את הכיסון יתר על המידה למרקם סמרטוטי. בשלו את הכיסונים בנוזל רותח עד לציפה, הוציאו אחד, חיתכו ובדקו האם תוכנו מוכן.

לאלה שטרם עסקו במלאכת קיפול הבצק, המשתאים בפליאה מאצבעות דקיקות שלוקחות פיסת בצק, ממלאות, מצמידות, מקמטות ומדביקות, דעו לכם שזוהי מיומנות נרכשת ולשם כך הבאנו שלושה מתכוני כיסונים בדרגות קושי משתנות.

מתכון לפנג'בי סמוסה הודית (כ-15 יחידות)

סמוסה
מתן כץ

לבצק:

2 וחצי כוסות קמח לבן

חצי כוס קמח חומוס

כפית מלח

רבע כפית זרעי אג'ואן (לא חובה)

5 כפות שמן

חצי כוס מים פושרים (250 מ"ל)

למילוי:

2 בצלים גדולים קצוצים לקוביות

4 תפוחי אדמה מבושלים

כוס אפונה ירוקה עדינה

1 כף שום מגורר

1 כף ג'ינג'ר מגורר

1 כפית פלפל ירוק חריף קצוץ

צרור כוסברה קצוצה

1 כפית גראם מסאלה

1 כפית כמון טחון

1 כפית פפריקה מתוקה/חריפה

1 כפית זרעי כוסברה טחונים

1/2 כפית כורכום

מיץ מחצי לימון

ההכנה:

מכינים את הבצק:

מנפים לקערה גדולה את שני סוגי הקמח והמלח. מוסיפים את השמן ומערבבים לקבלת פירורים. מוסיפים את המים ולשים עד לקבלת בצק אחיד, רך ונעים למגע, מכסים בניילון נצמד כדי למנוע התייבשות.

מכינים את המילוי:

מבשלים את תפוחי האדמה עד לריכוך מלא. בינתיים קוצצים את הבצלים לקוביות קטנות ומטגנים על להבה בינונית במחבת רחבה ומשומנת היטב. כשהבצל הופך שקוף, מוסיפים את השום, הג'ינג'ר והצ'ילי הירוק ומערבבים. ממתינים כחצי דקה ומוסיפים את כל התבלינים היבשים. קוצצים את תפוחי האדמה הרכים לקוביות ומוסיפים למחבת, מערבבים היטב ומוסיפים את האפונה, הכוסברה הקצוצה ומיץ הלימון. טועמים ומתקנים תיבול במלח.

התקנת הכיסונים:

מרדדים את הבצק לגליל ארוך. קורצים ממנו גלילים במשקל של כ-80 גרם. מרדדים כל גליל לאליפסה וחוצים אותו במרכז האורך שלו. כל אליפסה תספק שני כיסונים. יוצרים צורת קונוס על ידי קיפול החלק החתוך, ממלאים וסוגרים, מניחים בצד.

דים סם
מתן כץ
דים סם
מתן כץ
דים סם
מתן כץ

הטיגון:

מחממים סיר שמן עמוק לטמפרטורה לכ-190 מעלות. מטגנים את הסמוסות עד להזהבה ומעבירים לנייר סופג לספיגת עודפי השמן. מגישים עם צ'אטני מנגו חריף.

מתכון  ללחמניות 'באו' ממולאות ומאודות (כ-20 יחידות)

דים סם
מתן כץ

לבצק:

250 גרם קמח לבן

1 כפית שמרים יבשים

1 כפית סוכר

1 כפית מלח דק

140 מ"ל מים חמימים

כפית שמן

למילוי:

250 גרם בשר צלעות בקר טחון / נתח בשר לבן עם שומן (מחלקי הבטן)

3 בצלים ירוקים שלמים

2 שיני שום מגוררות

1 כף ג'ינג'ר מגורר

2 כפות רוטב סויה

1 כף שאושינג (יין אורז סיני)

1 כפית שמן סומסום

כף תערובת 5 התבלינים הסיניים (פייב ספייסס)

כפית מלח

כפית פלפל שחור גרוס

4 כפות מים

ההכנה:

הכנת הבצק:

בקערה גדולה מערבבים קמח ומלח. בקערה נוספת מערבבים את השמרים היבשים והסוכר יחד עם המים החמימים וממתינים כ-10 דקות להתחלת תסיסת השמרים. עם התסיסה מוסיפים תערובת השמרים לקמח תוך כדי בחישה מתמדת. לאחר הוספת כל הנוזלים מתחילים בלישת הבצק, כ- 10 דקות עד לקבלת בצק קשה, אחיד ואלסטי. מכסים את הבצק בניילון נצמד ומתפיחים במקום חמים כשעה בקערה משומנת.

מכינים המילוי:

קוצצים את הבצל הירוק ומערבבים בקערה את כל מרכיבי המילוי, מלבד המים. לאחר ערבוב המרכיבים מתחילים בהוספת מים כף אחר כף. מאחדים את המילוי עם המים לפני הוספת הכף הבאה.

התקנת הכיסונים:

לשים את הבצק כ-5 דקות לאחר ההתפחה, על מנת להוציא ממנו את כל בועות האוויר.

מגלגלים את הבצק על משטח עבודה מקומח מעט, ליצירת גליל (נקניק) בצק ארוך וצר יחסית.

קורצים מהגליל כ-20 דסקיות במשקל 45 גרם לערך.

דים סם
מתן כץ

מניחים את הדסקיות תחת מגבת מטבח על מנת למנוע התייבשות הבצק.

דוחסים כל דסקית בעזרת שורש כף היד ומרדדים לעיגול דק יחסית (כ-חצי מ"מ) מניחים במרכז כל עיגול בצק כף מהמילוי, משאירים שוליים של כ- 1 ס"מ.

דים סם
מתן כץ

תופסים את שולי הבצק על המילוי, מדביקים לסגירה ומסובבים לקבלת צורת שושנה.

הכנת גיוזה
מתן כץ

מניחים בצד על משטח מקומח עד לסיום התקנת כל הכיסונים.

טיגון- אידוי:

במחבת רחבה מחממים כ-4 כפות שמן צמחי (לריפוד המחבת בלבד). כשהשמן חם מסדרים את הכיסונים כאשר הסגירה מופנית כלפי מטה. ממתינים עד להזהבת הצד הסגור, משזה הוזהב, שופכים מצדי המחבת ומבלי להרטיב את הכיסונים כ-1/3 כוס מים פושרים, מכסים מיד במכסה וממתינים כ- 10 דקות, או עד היעלמות הנוזלים ומגישים.

גיוזה במילוי פרגית (כ-50 יחידות)

דים סם
מתן כץ

לבצק:

1/2 ק"ג קמח לבן

1/2 1 כפיות מלח דק

3 ביצים

1 כוס מים פושרים

עמילן חיטה לעיבוד הבצק (כמה שצריך)

למלית:

500 גרם פרגית טחונה

שמן לטיגון הבצל

2 בצל לבן

2 ראשי באק צ'וי שלמים קצוצים

2 שיני שום מגוררות

2 כפות ג'ינג'ר מגורר

3 בצלים ירוקים קצוצים

2 כפות רוטב סויה

1 כפית שמן סומסום

1 כפית שטוחה עמילן חיטה

1 כפית שטוחה מלח

ההכנה:

הכנת המלית:

קוצצים את הבצלים לקוביות דקות ומטגנים על להבה נמוכה בשמן, בגובה חצי ס"מ מהמחבת. נזהרים שלא לטגן את הבצל יתר על המידה, אלא רק לרכך ולתת לו להתקרמל מעט. מסננים את הבצל המטוגן מעודפי השמן במסננת ומצננים. בקערה מערבבים את יתר חומרי המלית יחד עם הבצל המטוגן ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה. מאחסנים בקירור.

הכנת דפי הגיוזה:

מנפים לקערה גדולה את הקמח והמלח. בקערה נפרדת מערבבים את הביצים והשמן. מחברים את הנוזלים לתערובת הקמח תוך כדי ערבוב לבצק דביק. מקמחים משטח עבודה בעמילן החיטה ולשים את הבצק. מרגע שמגיעים לכדור בצק מאוחד, מניחים למנוחה בקערה מכוסה בניילון נצמד כחצי שעה. לאחר המנוחה, ממשיכים ללוש את הבצק עד למרקם אלסטי ולא דביק. מניחים לשעת מנוחה נוספת. חותכים את הבצק ל-2 חלקים שווים ומתחילים ברידוד של הבצק על משטח מקומח בעמילן חיטה (עמילן החיטה יעזור לרידוד ולחיתוך). בעזרת מערוך מקומח, מרדדים את הבצק לעובי של כ- חצי מ"מ. דרך טובה לבדוק האם הבצק דק היא להרימו מעט, ולבדוק את מידת השקיפות שלו. קורצים מהבצק עיגולים בקוטר 8 ס"מ, ומניחים תחת מגבת לחה. (ניתן לדלג על שלב זה ולקנות דפי גיוזה מוכנים בחנויות למוצרי מזון אסיאתיים)

התקנת הכיסונים:

מכינים קערה קטנה של מים פושרים להדבקת הכיסונים. פורסים את עיגולי הבצק על משטח מקומח. מניחים במרכז כל עלה כפית מהמלית. טובלים את האצבע במעט מים ומברישים את השוליים. מקפלים את העיגול לחצי על פני המלית ומתחילים לצבוט בצורה עדינה תוך הוצאת כל האוויר. מניחים בצד.

דים סם
מתן כץ
דים סם
מתן כץ
דים סם
מתן כץ

הרכבת המנה:

על להבה בינונית מחממים מחבת רחבה ובה 3 כפות שמן נייטרלי. מרגע שהשמן חם, מניחים את הכיסונים בזריזות סביב שוליי המחבת כשהם חופפים האחד לשני, ממלאים את המחבת כולה. מטגנים את הכיסונים במשך כ- 30 שניות עד לקבלת תחתית בצק שחומה ופריכה. מרגע שהשחימו הכיסונים, מוזגים למחבת 150 מ"ל מים פושרים ומכסים מיד. מנמיכים את האש וממשיכים באידוי של כ-10 דק. לאחר 10 דקות או כשהנוזלים במחבת התאדו לגמרי, מכבים את הלהבה. (במידה וישנם עדיין נוזלים במחבת, מסירים את המכסה וממתינים עד לאידוי מלא של הנוזלים). מזלפים כמה טיפות שמן שומשום ומגישים.

הרשמה לניוזלטר

מחפשים מתכון לערב שבת? עדכוני אוכל ויין בדרך אליכם. הירשמו עכשיו

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות