6 ספרי שירה לברוח אליהם בתקופת הבידוד

החל מלאה גולדברג ותרצה אתר, דרך אגי משעול ויונה וולך, ועד ריטה קוגן ואלי אליהו - ספרי שירה מופלאים שישאבו אתכם בקלות אל תוך עולמות הנפש, ויספקו נחמה לימים המתוחים האלה

דנה שחף
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אגי משעול בגמלא
המשוררת אגי משעולצילום: ירון קמינסקי
דנה שחף

"במה להמתיק ימים אם לא בשירים" אמר פעם נתן זך וזיקק לכדי אמירת סטקטו את אחת מתכליותיה העיקריות של השירה, ומבלי לדעת, התאים אותה כמו כפפה ליד לתקופה הנוכחית, בה הימים משוועים לנו להמתיקם. לצד שבחה של השירה והערכה לאין שיעור למשוררות ומשוררים, לרבים מתלווה יראת כבוד לז'אנר הספרותי הזה, לפעמים אף כזו שגובלת בפחד. יש שנמלאים חששות וסימני שאלה - "האם אבין?", "האם אצליח לענות על השאלה המרגיזה, 'למה התכוון המשורר?'". עם השנים, אצלי לפחות, אותה יראת כבוד התמתנה ומצאתי בשירה קסם וריגוש. על הספרים הבאים אני ממליצה בחום ומפצירה בכן ובכם לקרוא, להתמסר, לתת בהם לעשות בכם כישופים שרק שירה יודעת לעשות (וכן, בכוונה לא תמצאו כאן שירה מתורגמת).

הצגות מלאות לצפייה ישירה ברשת
רדיו חזק: המדריך למאזין המבודד

איך בונים סדר יום לילדי הגן?
8 סרטי אנימציה קלאסיים לילדים
מה עושים בבית? המלצות אונליין עם הילדים

"מה לך נשמונת" / אגי משעול

את אגי משעול הכרתי באמת, דרך הספר הזה. באירוע ההשקה ל"מה לך נשמונת", מעבר לגילוי הפרסונה הכובשת של משעול, נכבשתי על ידי שיריה שליטפו נקודות בנפש שלא ידעתי שקיימות. בספרה שירים במשלב דיבורי ובלשון רעננה מאין כמוה, דרכם מביעה כאב תוך פיכחון, געגוע שלא חוטא בנוסטלגיות דביקה, ובעיקר כנות וישירות המתובלות לא פעם בהומור. אף יותר מזאת - רוב השירים בספר קומוניקטיבים באופן מופגן, כך או כך, התחושה היא שמשעול עצמה ממש מדברת אלייך את השירים, חוגגת את העצמי שלה ביחד איתך, וזו תחושה נפלאה. אחד מהשירים היפהפיים בספר נכתב לציירת נעמי סמילנסקי: "יקרה שלי / חריש פניך / האגמים החומים / הנקוים על גב כפותיך / קורותיך / המתאדים לאט מזכרונך / מולך אני / לומדת / לרכון לתוך באר / עד שמושלך / ההס."

"ימים לבנים (מבחר)" / לאה גולדברג

קצרה וכמעט מעליבה היריעה מלתאר את כתיבתה של לאה גולדברג. אין ספק שהמשיכה האישית אליה נובעת, גם, מהקסם של העבר בו היא חיה, או אותו היא מתארת. בעוד שגולדברג כתבה על ארץ אהבתה האביונה, ארץ שרובינו לא מכירים, לא בתצורתה זו, היא גם כתבה את נפשה, ונראה כי זו רלוונטית לחלוטין. כתיבתה נחשבת למודרניסטית, ובעוד שהיא הושפעה מהסימבוליזם הרוסי, היא לא מכבידה על שיריה עם מטאפורות מסובכות, אלא שומרת עליהם נהירים ואישיים. האישי אצל גולדברג הוא תמיד אוניברסלי, שכן היא מצליחה לתקשר לקוראיה נושאים אינטימיים כמו אהבות נכזבות, או את העובדה שלא הפכה לאם. אף כשכתבה על ארץ ישראל באהבה גדולה, גולדברג לא הייתה מגויסת לקידום המפעל הציוני, אלא כתבה את חווייתה שלה, ומדם ליבה. "ימים לבנים" יצא לאור לפני כשלוש שנים ומאגד מבחר משובח של שיריה, מהמוכרים יותר, ועד לפנינים שעד כה לא חלחלו למיינסטרים, ביניהן בולט "אלי", ממנו אצטט בית שאהבתי במיוחד: "השנים פרכסו את פני / בזכרון אהבות / וענדו לראשי חוטי כסף קלים / עד יפיתי מאד."

לאה גולדברג
לאה גולדברגצילום: אלדן דוד / לע"מ

"סוס בחצאית" / ריטה קוגן

ריטה קוגן היא אחד מהקולות היותר מסקרנים בספרות העברית כיום. קוגן עלתה מרוסיה לישראל כשהייתה בת 14, אך העברית שלה צחה, מצוחצחת וחותכת כסכין בבשר החי. שירתה מהלכת קסם על הקוראים, כאילו פועלת על חלקים בנו ובנפשנו שעד כה היו רדומים. שיריה של קוגן, שמלבד היותה משוררת ומתרגמת היא גם מהנדסת, הינם בעלי קצב ומבנה מסותת. הם חושניים, עוסקים בנשיות, ובקשרה של קוגן למולדת – למולדתה הישנה כמו גם לזו החדשה. המשוררת כותבת במשלב דיבורי, ובו הבלחות של שפה גבוהה ויפה, שמלבד להיותה קישוט, משרתת את השירים באפקט דרמטי, בו מילים מסוימות כמו מזנקות מבין השורות. בשיר הנושא את שם הספר, נכתב: "אשה / מרחיבה צעד בתוך חצאית צרה, / פרסה / פוסקת לדהור. / ברך / מותחת תפר עד קצה הכרה, / אשה / נהדפת לאחור."

סוס בחצאית | ריטה קוגןקרדיט: Rita Kogan

"צורות" / יונה וולך

הו, יונה וולך. הבעיטה שהיא נתנה לעולם התרבות הישראלי בפרט ולחברה הישראלית בכלל, לא תסולא בפז. בשנות ה-70 וה-80, שימוש באירוטיות ובלא מעט "שפת רחוב" בשיריה נחשבו למהלכים שערורייתיים, שהתכתבו היטב עם חייה האישיים רבי התהפוכות. שירתה של וולך עוסקת בשלושה נושאים עיקריים המשורגים זה בזה באופן מענג: הקיום – במובן הפילוסופי של המילה, המיניות – ספקטרום חוויותיה של וולך, החל באלה הטרנס-מיניות ועד לאל-מיניות, והנפש – בה התשוקה והדיכאון הולכות יד ביד. מעבר לאנטי-פואטיות של וולך, שדווקא מרגשת, ומצליחה איכשהו להיות פואטית לגמרי, שירתה מתריסה כנגד מוסכמות של מגדר, ועוסקת בלב מאפליות הנפש: בפחד, במוות, בשיגעון ובבדידות. את כל אלה עושה וולך באומץ גלוי. בספר "צורות" מאוגדים לא פחות מ-91 משיריה, ביניהם "שיר בלהות", בו נדמה כי מובאת על רגל אחת יפה הוויית שירתה כולה: "נראה שהגוף מוכן לכל / לכל מעשה שפלות מוכן / לכל מעשה שפל ומתועב / נפש תתמם עליו כאילו כלום."

יונה וולך מקריאה שירים. מתוך 7 הסלילים של יונה וולךקרדיט: yair qedar

"איגרת אל הילדים" / אלי אליהו

כמו רבים אחרים, התוודעתי באמת לאלי אליהו דרך אלבומו של דודו טסה הנושא גם הוא את השם הנוגע ללב "איגרת לילדים", במסגרתו הולחנו שמונה שירים מתוך הספר הנהדר הזה. אליהו הוא משורר הכותב באיפוק מסוים, ודרכו מביע צער וכאב קשים מנשוא כשהוא מדבר על אפליה דתית שחווה. שפתו פשוטה לכאורה, אך דרכה הוא מעביר ביקורת נוקבת על החברה הישראלית, ובספר הנ"ל במיוחד על מערכת החינוך. המסרים המורכבים בשיריו של אליהו בספר זה מובאים אלינו בטקסטים קצרים, שנורים כמו חצי קטיפה, ומצליחים לגרום ולמחנק בגרון ובו בזמן לכעס ולפיכחון. בשיר הנושא את שם הספר, אליהו כותב כך: "אני כותב אל המעתיקים. / אל הלוחשים בחשש זה אל זה. / אל החורטים את אהבתם על השולחנות. / אל המאחרים. אל אלה שבוהים / מבעד לחלונות. בשביל אלה ששוכחים / את המחברות. בשביל מי שנרדם על מושבו."

דודו טסה - צומת דרכיםקרדיט: DuduTassaOfficial

"כל השירים" / תרצה אתר

את תרצה אתר חלקנו הכרנו כילדים דרך הספר הנפלא "האריה שאהב תות". במהלך חייה פרסמה שלושה ספרי שירה בלבד, הביקורות קטלו את כתיבתה, כמו גם את תרגומיה למחזות שונים. נדמה כי רק שנים לאחר מותה אתר זוכה לכבוד לו היא ראויה. כל כך הרבה עצב עולה משירתה של תרצה אתר, ותחושת פספוס, שלה עצמה, ושלנו הקוראים על כמה עוד יכולה הייתה לתת לנו לולא היתה מתה בגיל 36 בלבד. שירתה, לוכדת ברכות משוועת את הרגשות הכי אנושיים, הפחד להיות שונה והפחד הסותר מלהיות רגילה, ויחד עם זאת מעין השלמה שכולנו בעצם אותו הדבר. לה מתנה גדולה שרק ספרות טובה דיה יכולה לתת – נחמה. ב"טור גיאומטרי", אחד מהשירים הגנוזים המופיע לראשונה באוסף זה, אתר כותבת: "טוב / שיש עוד הרבה כמותי – / זה מקל להפליא על הפחד, / לדעת שכל נמלה משונה היא אחת מהרבה נמלים משונות..."

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ