הפנתר השחור הוא הצבר החדש

מיעקב שבתאי דרך סעדיה מרציאנו ועד מחאת האתיופים של ימינו: האם הגבריות המזרחית תפסה את מקום הדימוי של יליד הארץ האשכנזי יפה־הבלורית־והתואר?

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אינס אליאס

45 שנים מלאו השבוע לאחת ההפגנות החשובות ביותר בהיסטוריה של המאבק המזרחי. ב-18 במאי 1971 הפגינו סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, ראובן אברג'יל, כוכבי שמש ועוד כ-7,000 פעילות ופעילים, שחסמו צירי תנועה מרכזיים והתעמתו עם כוחות המשטרה ברחובות ירושלים. רבים מהם חטפו מכות רצח משוטרים. התקשורת הראתה בעיקר אלימות מצד המפגינים וחסכה מהצופים את המסרים שנשאו עמם. ובכל זאת, הם הצליחו להציף אל פני השטח את האפליה והגזענות כלפי מזרחים בישראל והובילו לשינוי תודעתי בקרב הציבור המזרחי, שאף התבטא במהפך האלקטורלי של 77'. סעדיה מרציאנו, בפאות הלחיים הארוכות, השיער הארוך השחור והמבט החודר והלוחמני, שכונה "הפנים של הפנתרים השחורים", נהפך אז לאחד הדימויים המרכזיים של גבריות מזרחית. מה נשאר היום מהדימוי הגברי של הפנתר השחור? ובאיזה אופן הוא שינה את דמותו של הצבר?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ