קריצה פמיניסטית ופופ על אסיד: אי אפשר להוריד את העיניים מהפרסומת של ספייק ג'ונז ל"קנזו"

עם תקציב נדיב ויד חופשית ממותג האופנה, יצר במאי הקולנוע מעין סרט קצר שנע בין "נמר, דרקון" ל"זהות כפולה" וחורג מתחום קידום המכירות. ברשת לא חסכו שבחים

איתי שטרן
איתי שטרן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתי שטרן
איתי שטרן

מרגרט קוואלי, השחקנית בעלת העיניים היפות בעולם (המוכרת בעיקר כג'יל גארווי מ"הנותרים"), מבלה בערב גאלה משמים, מאזינה בעל כורחה לדובר התורן שמקשקש מעל הפודיום. אנחנו לא רואים אותו, קולו רק נשמע ברקע. באקט של התרסה, יוצאת קוואלי את האולם ומוצאת עצמה במבואה, כששד פנימי משתלט עליה. היא מתחילה לזוז, למצמץ, דמעה נושרת. אלא שאז, הדיבוק, שעד לפני רגע היה נדמה כמו קללה, הופך אותה לאשה ביונית, כזו שיודעת להתפרק בריקוד אקסטטי, תוך שהיא מנתצת כדים עתיקים על ידי קרני אור ומתעופפת באולם מראות שכמו נלקח מהחלומות הפרועים של לואיס קרול.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ