טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך הפסקתי להתבייש ולמדתי לדווש

הטראומה שסחבתי מילדות, שיטות ההתחמקות מרכיבה שפיתחתי מאז, ומה יש לי להגיד על שבילי האופניים בתל אביב אחרי שלמדתי להתגלגל

תגובות
הכותבת על אופניה בכיכר רבין בתל אביב
תומר אפלבאום

כילדה קרייתית, החג השנוא עלי בלוח השנה העברי היה יום כיפור. מדוע חג זה ולא פסח על מאכליו התפלים? כי עד לפני ארבעה חודשים לא ידעתי לרכוב על אופניים. מדי שנה הקריות, כמו שאר מקומות בארץ, מתמלאות ברוכבים. אבל אם בחיפה או בירושלים ההרריות זו אינה בושה לא לדעת לרכוב, הרי בקריות השטוחות זה משהו שעדיף להסתיר. במהלך השנה היה קל להסתיר, ביום כיפור היה מסובך. כל הילדים והנוער היו מתקבצים ב"מזרקה" בקרית מוצקין שהיתה מתמלאת באלפי רוכבים, חלקם המשיכו משם על אופניהם לכיוון עכו או לצומת הצ'ק פוסט, ואני הייתי...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות