טוב או רע? 2,061 שנה לרצח ששינה את ההיסטוריה

ב-15 במארס, שנת 44 לפני הספירה, נרצח יוליוס קיסר. לאורך השנים חזרו גדולי האמנים אל המאורע וניסו להבין האם זהו מעשה הבגידה הנורא מכל או רגע של אצילות אנושית

יגאל ליברנט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יגאל ליברנט

ב–15 במארס, שנת 44 לפני הספירה, נרצח גאיוס יוליוס קיסר וההיסטוריה קיבלה תפנית חדה. הכל הסכימו על כך שהרצח סימל את תחילתו של עידן חדש. עם זאת, מפתיע לגלות עד כמה הפרשנות של המאורע השתנתה לאורך השנים.

ההיסטוריונים של העת העתיקה — סווטוניוס, פלוטארכוס, קסיוס דיו, אפיאנוס, פלורוס ואחרים — נבדלים זה מזה בפרשנותם בהתאם לנטיותיהם הרפובליקאיות או המלוכניות, אבל מתארים את המאורע בצורה די זהה: קיסר הגדיש את הסאה בכך שנהפך לשליט יחיד ללא הגבלת זמן, בקבלת תשורות כבוד רבות ומופרזות מדי (כולל פולחן סמי־אלוהי) ובשאיפות ברורות מדי לתואר "מלך" — הטאבו הגדול ביותר ברפובליקה הרומית. כאשר התחילה להירקם הקנוניה להתנקש בחייו, הוא, נאמן לגדלות הרוח שלו, ביטל את הידיעות על כך כלאחר יד, משוכנע בהערצה הכללית כלפיו, ואפילו ויתר על שומרי הראש המתחייבים מתוקף תפקידיו הרשמיים. קבוצת הסנאטורים הרפובליקאים — שרבים מתוכם כבר נלחמו בעבר בקיסר, הובסו, וזכו למחילתו ולחסדיו — התנפלה עליו אגב ישיבת הסנאט והכריעוהו ב–23 דקירות חרב. תחילה, נראה היה כי תוכניתם הצליחה, שההמון ישלים עם הרצח, ושהמשטר הרפובליקאי, בהנהגת האצולה הרומית הרמה, יישאר על כנו. ואולם פעולות ההתססה של המקורבים לקיסר, ובראשם מרקוס אנטוניוס, מרקוס לפידוס ויורשו הרשמי של הקיסר, אוקטביוס (לימים אוגוסטוס), עוררו מהומות קשות והבריחו את הרוצחים מרומא. מלחמת האזרחים שפרצה לאחר מכן הביאה לשקיעתה הסופית של הרפובליקה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ