הפשע כלפי מזרחים שמדינת ישראל עוד לא נתנה עליו את הדין

עשרות אלפי ילדים מצפון אפריקה קיבלו הקרנות רבות־עוצמה נגד גזזת מחלת עור קלה, שחלקם אף כלל לא לקו בה. מדינת ישראל אמנם הודתה שההקרנות הללו גרמו סרטן ומחלות קטלניות אחרות, אבל הציעה פיצוי זעום בלבד, והתיקים הרפואיים וחומרים נוספים הקשורים בפרשה עודם חסויים. קמפיין חדש מבקש לחשוף את כל האמת ולעשות צדק עם הנפגעים

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אינס אליאס

"השנה 1952. שעת בוקר מוקדמת... מנהל בית הספר בליווי שני אנשים זרים נכנסו לכיתה והמנהל הצביע עלי ועל עוד מספר ילדים לצאת החוצה... נלווינו אל שני האנשים הזרים למקום בלתי ידוע... מהרגע שנכנסנו לתוך הבניין הופרדו הילדים אלה מאלה וכל אחד נלקח לחדר חשוך במקצת... רעדתי מפחד... לאחר דקות שנראו לי כנצח נכנסה אחות עם חלוק לבן... האחות הפעילה קוצץ שיער כשהרופא אוחז בידי מאחור והיא מכלה את זעמה בשערות ראשי. תוך דקות מספר... איבדתי את שערותי... בעודני שרוי בהלם הצטרפו שתי אחיות נוספות, קשרו את ידי אל הכיסא והתחלתי להשתולל ולבעוט ברגליים ולצרוח ולא הפסקתי לבכות, מתחנן שירפו ממני ויעזבוני לנפשי... האחות פתחה את אחד הבקבוקים שהיה בו חומר חיטוי בצבע צהוב קוניאק ועם ספוגית של צמר גפן... מרחה אותו על ראשי כשהוא מבעיר לי את הגזע של המוח... ואחת ניגשה אלי מאחור והחלה לשפוך מלוא הקערה חומר רותח דמוי זפת שגלש על פדחתי... וכל זה כשהצרחות שלי מגיעות עד לשמים. אני לא זוכר אם התעלפתי או איבדתי את ההכרה... תלשו את שארית שרידי השורשים של שערותי. עטפו את ראשי בתחבושות... ושלחו אותי לנפשי ללא ליווי בחזרה לבית הספר... המנהל הסביר לנו שזה טיפול חשוב, המקומות מאיפה שאנו באים יש בהם מחלות מדבקות ולכן צריך להמשיך לעשות את הטיפולים עד הסוף, המשכנו ללכת לטיפולים, כאשר הם היו... מלווים בכאב ובבושה... כשמדי פעם מכניסים אותי לחדר חשוך ומסירים את התחבושות וככה עברתי הקרנות רנטגן תקופה די רצינית... האמת היא שמעולם לא הייתי חולה, לא בראש, לא בעיניים ולא בגפיים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ