האם אורלי לוי־אבקסיס תפרוץ את תקרת הזכוכית של הפוליטיקאיות המזרחיות?

משושנה ארבלי־אלמוזלינו ועד מירי רגב — פוליטיקאיות מזרחיות הן מאז ומעולם יעד להגחכה, התנשאות, סקסיזם וגזענות בישראל. מה בכל זאת השתנה במשך השנים?

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אינס אליאס

את אורלי לוי־אבקסיס היו מי שכינו "פרחה", מירי רגב סופגת כינויים כמו "בהמה" ו"דאחקה", אבל בוז, התנשאות, סקסיזם וגזענות הם מנת חלקן של פוליטיקאיות מזרחיות לא מהיום ולא מאתמול: בשנות השמונים הוצגה חברת הכנסת שושנה ארבלי־אלמוזלינו כדמות נלעגת בשל המבטא העיראקי שלה. גאולה כהן תויגה כמתלהמת, כונתה "מטורפת" והוגחכה בחיקויים שהדגישו את שערה הפרוע ושאריות מבטאה התימני. בשנות התשעים היתה זאת דליה איציק שהוצגה כוולגרית ודורסנית וכמי ששואפת גבוה מדי. בעשור הראשון של שנות ה-2000 ספגה רוחמה אברהם־בלילא קיתונות של בוז ולגלוג.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ