אינס אליאס
אינס אליאס

את אורלי לוי־אבקסיס היו מי שכינו "פרחה", מירי רגב סופגת כינויים כמו "בהמה" ו"דאחקה", אבל בוז, התנשאות, סקסיזם וגזענות הם מנת חלקן של פוליטיקאיות מזרחיות לא מהיום ולא מאתמול: בשנות השמונים הוצגה חברת הכנסת שושנה ארבלי־אלמוזלינו כדמות נלעגת בשל המבטא העיראקי שלה. גאולה כהן תויגה כמתלהמת, כונתה "מטורפת" והוגחכה בחיקויים שהדגישו את שערה הפרוע ושאריות מבטאה התימני. בשנות התשעים היתה זאת דליה איציק שהוצגה כוולגרית ודורסנית וכמי ששואפת גבוה מדי. בעשור הראשון של שנות ה-2000 ספגה רוחמה אברהם־בלילא קיתונות של בוז ולגלוג.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ