בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרבות רעה

ניסן שור מגלה איך הבין שלנצח יישאר לבן פריווילגי וויתר על המוזיקה השחורה

למה ברחתי מה"קלינקה, קלינקה, קלינקה שלי" להיפ הופ בנעורי, רק כדי לחזור לפיל קולינס בבגרותי. כן, נו, הוא

13תגובות
פיל קולינס
ניר כפרי

בדמיונות נעורי המאוחרים ובגרותי המוקדמת, הייתי שחור. ולא סתם שחור. הייתי "כושי". נהוג לשים את המלה הזאת במרכאות. אני הייתי כושי בלי מרכאות. כלומר, רציתי להיות. כל כך רציתי. חלמתי להסיר מעצמי את עורי באבחת איזמל התרבות של המוזיקה השחורה. הייתי כלוא בתוך גוף של אדם לבן, אירופי, יהודי, ישראלי, ממושקף, חננה. קניתי תקליטים ודיסקים מתוך תקווה שהם יצילו אותי מגורלי העגום. מאות מהם ואלפים ספורים. סול משנות השישים, האוס וטכנו מדטרויט ושיקגו, אפרו-Fאנק ניגרי, אר־נ׳־בי של שנות התשעים וכמובן המון־המון היפ...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו