מזרחית מדוברת |

איך מצא עצמו הבמאי שאדי סרור על הכוונת של BDS

"אוויר קדוש", סרטו הארוך הראשון של שאדי סרור מנצרת, חדשני ביחס שלו כלפי החברה הפלסטינית בישראל. עם צאתו מסביר הבמאי איפה טועים פעילי ה־BDS שקוראים להחרים אותו

אינס אליאס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אינס אליאס

בבית הקולנוע בנצרת הוקרן לפני כשבוע הסרט "אוויר קדוש" (ישראל, 2017), סרטו של הבמאי בן העיר שאדי סרור, שמרביתו צולם בעיר. האולם היה מלא עד כדי כך שבו ברגע קבעו היוצרים הקרנה נוספת באותו ערב עבור אלה שהגיעו ולא הצליחו להיכנס. אף על פי שלא היה לאנשי העיר קל לצפות בסצינות עירום ובדיבור פתוח על מין - כולל סצינת דילדו - וברגעים שבהם מוצגים אנשי הדת הנוצרים בגרוטסקיות, הם אהבו את הסרט מאוד והקרנות נוספות תוכננו בבית הקולנוע בעיר. אלא שכעת ההקרנות הנוספות בנצרת מוטלות בספק בעקבות לחץ של פעילי BDS מקומיים. הפעילות והפעילים טוענים כי ההשתתפות של סרור בפסטיבל "סרט" (שיתקיים בין 26־12 במאי 2019) מהווה שיתוף פעולה עם גופים ציוניים, הקשורים לממסד הישראלי. אך האם יוצר פלסטיני, או לצורך העניין כל פלסטיני ופלסטינית שחיים בישראל, באמת יכולים להתקיים בלי לשתף פעולה עם גופים הקשורים לממסד המקומי?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ