אינס אליאס
אינס אליאס

אני פוגשת את המשורר ועורך הדין קובי נסים (בן 67) בבית קפה בתל אביב. הוא מניח על הספה תיק מסמכים ומוציא ממנו ערימות של דפים מנויילנים ושניים מספריו. הוא בנה לעצמו תרשים לקראת הראיון שלנו, על מה נוכל לדבר שיעניין אותי. אני רוצה שיחה, אני אומרת לו, דיאלוג שיזרום. הוא מרים את הספר האחרון שלו, “קדיש נסים", שיצא לפני כמה חודשים בהוצאת עיתון 77. קראתי אותו, אני אומרת לו. אהבתי. השפה סיפורית ומעניינת, עדינה וחשופה. אין בספר יומרות. זה סיפור של בן שכותב על אביו. לאביו. את אביו. ודרך הסיפור הזה, נסים כותב גם את עצמו, כילד, כבן, כגבר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ