אחרי הצבא, הפוליטיקה והתקשורת, האם הדתיים-הלאומיים ייתנו את הטון גם באמנות?

הם זוכים להשפעה גוברת והולכת בחיים הציבוריים. מדוע דווקא בתחומי התרבות והאמנות, נדמה שאנשי הציונות הדתית נותרו מאחור? אריאל הורוביץ צילום: תומר אפלבאום

גברים בכיסוי מראש לבן. אנסמבל כל עצמותי תאמרנה
אנסמבל "כל עצמותי תאמרנה"צילום: תומר אפלבאום
אריאל הורוביץ
אריאל הורוביץ
אריאל הורוביץ
אריאל הורוביץ

על ההר שעליו בנוי המאחז הלא־חוקי עמונה התרכזו בשבועות האחרונים, לקראת הפינוי הצפוי, צעירים בני הציונות הדתית: תלמידי ישיבות תיכוניות, תלמידות אולפנה. האנרגיות של הצעירים הללו, שבתקופת ההתנתקות מרצועת עזה היו עוד ילדים, כוונו אל מניעת הפינוי ושמירה על שלמות המאחז. באותה שעה ממש, רחוק משם, על הר הצופים בירושלים, התחוללה סערה אחרת לגמרי: שם ניצבה במרכז תשומת הלב הכרזה שנתלתה במסדרונות בצלאל ועליה ציור של בנימין נתניהו עם חבל תלייה. המהומה שנוצרה בעקבות הכרזה הזאת, שהעלתה לדיון שאלות של הסתה, חופש ביטוי וחופש האמנות, לא עשתה רושם רב במאחז העומד להיהרס: היו אלו שתי שיחות שונות לגמרי, שכלל לא נפגשות זו עם זו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ