פיתולי עלילה, גיבורות וארכי-נבל: גזר הדין של אלון קסטיאל כפי שלא קראתם מעולם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון קסטיאל
אלון קסטיאל
מיכל בן-נפתלי
מיכל בן-נפתלי

מה שבולט לעין בגזר הדין "מדינת ישראל נגד קסטיאל", שנכתב על ידי השופט גלעד נויטל בשם עמיתיו בבית המשפט המחוזי בתל אביב־יפו, הוא קודם כל קוצר היריעה שלו. כל הדרמה הזאת, על ממדי הזמן שלה – הזמן שבו התרחשו האירועים הפליליים, זמן הבילוי במועדונים, זמן הטראומה שלא פגה שבו שרויות הנפגעות, עדיין, זמנם של התקדימים המשפטיים, הזמן שעבר מאז התפוצצות הפרשה ועד להסדר הטיעון וכתיבת טקסט ההרשעה – כל נפח הדרמה הזאת קופל ל-23 עמודים, לשעת קריאה אחת. זהו טקסט קטן, מצומצם, מהיר, תזזיתי, תמציתי, מינורי, כמעט מוצנע ואפילו, במובן מסוים, דל. מעין גזר דין זוטא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ