איפה התנור? מורן שריר יצא לבדוק איך שוק שריפת הגופות בישראל מתחמם

אביבית שגיא, מפעילת חוגים בגני ילדים, לא תיכננה לשרוף גופות למחייתה. אבל אז היא ובעלה שרון זיהו הזדמנות עסקית, והקימו חברה בתחום. מורן שריר דיבר איתם על שוק מתחמם במדינה שמאמינה בקבורה קרה, בדק אם הנושא עדיין בוער בעצמותיהם של החרדים, ביקר בטקס עם ארון, ובירר מי בישראל מעדיף להפוך לאפר בכד. בין לבין, נשרף מסקרנות, הוא גם ניסה למצוא היכן בעצם מוסתר התנור

מורן שריר
מורן שריר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים72
אביבית שגיא על רקע הארובות של קיסריה
אביבית. אולי היא עוד תחזור לקטנטנים בכיףצילום: איליה מלניקוב

הגופה הראשונה שרדפתי אחריה היתה של אורי אבנרי. זה היה מרדף קצר. אבנרי, ממזר בחייו ובמותו, ניער אותי מעליו די במהירות. ידעתי מראש שהסיכויים להשיג אותו לא גבוהים אבל זו היתה הדרך היחידה להגיע לתנור. התנור הוא הקרמטוריום של "עלי שלכת", חברת שריפת הגופות הוותיקה והמוכרת בישראל. במהלך עבודה על כתבה בנושא, צללתי לעולם הרחב של אלטרנטיבות בתחום האבל, הנצחה וטקסי פרידה בישראל. למדתי על המקום של הדת בחיים שלנו, על החשיבות של טקסיות, על תפישות שגויות ואמונות תפלות. אבל מהר מאוד הבנתי שהדבר היחיד שמעניין אותי זה התנור. יצאתי מראיון עם הבעלים של "עלי שלכת" והתנור שלהם לא יצא לי מהראש. הזמן עבר, הכתבה התקדמה אבל התנור לא עזב אותי. רציתי להתקרב אליו ככל הניתן. לראות אותו מבחוץ ומבפנים, לגעת בו, להריח אותו. לדבר עם המפעיל, להבין את המכניקה, איזה מתג מחובר לאיזה צינור, מאיפה מתחילים, מה נשאר בסוף, איזה צליל יוצא משם, איך מנקים. סיקרן אותי לראות אם יש גצים, אם עשן עולה מהארובות, אם השכנים יודעים. יותר מכל רציתי לשכב בתוך התנור. להבין איך גופה היתה מרגישה אם היתה יכולה להרגיש – רגע לפני שמדליקים את הגז.

תגובות