בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתה השחקנית האוסטרית מריה של

תגובות

שחקנית הקולנוע והתיאטרון האוסטרית מריה ששל מתה בשבוע שעבר בגיל 79. כמעט יותר מכל שחקנית אחרת ידעה של כיצד לחייך ולדמוע, לבכות ולצחוק, בעת ובעונה אחת. היכולת הזאת היתה לאחד מסימני ההיכר המובהקים שלה, והעניקה לה בשנות ה-50 וה-60 תפקידים בסדרה של סרטים אירופיים ואמריקאיים יוקרתיים, שבהם נדרשה קודם כל להפגין את השבריריות והעדינות של נשמתה הפגועה.

של נולדה בווינה ב-15 בינואר 1926. היא היתה בתם של המשורר האוסטרי פרדיננד הרמן של ושל השחקנית מרגרתה נואה. ב-1942, בגיל 16, הופיעה לראשונה על הבמה, אך נהפכה לכוכבת בינלאומית ב-1954, בעקבות הופעתה בסרטו של הלמוט קאוטנר, "הגשר האחרון". זהו אחד הסרטים הגרמניים הראשונים שניסו להתמודד עם זיכרון מלחמת העולם השנייה. של גילמה בסרט רופאה גרמנייה נוקשה, שמתוודעת בהדרגה לזוועות המלחמה; על תפקידה זכתה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן.

מעמדה כאחת מכוכבות הקולנוע הבולטות של התקופה התחזק עוד יותר בעקבות הופעתה ב-1956 בתפקיד הכובסת האומללה בסרטו של רנה קלמאן, "ז'רווז" (שהתבסס על הרומן מאת אמיל זולא; התפקיד זיכה אותה בפרס השחקנית בפסטיבל ונציה); וגם בעקבות הופעותיה ב-1957 בסרטו של לוקינו ויסקונטי, "לילות לבנים" (על פי דוסטויבסקי) וב-1958 ב"חיים" של אלכסנדר אסטרוק, שהתבסס על סיפור מאת גי דה מופאסן.

הוליווד קראה לשל, כפי שקראה לרוב הכוכבות האירופיות הגדולות באותה תקופה, ובמשך כמה שנים ניסו שם, ללא הצלחה יתרה, לחבב אותה על הציבור האמריקאי הרחב. היא אמנם כיכבה בכמה סרטים יוקרתיים ("האחים קרמזוב" של ריצ'רד ברוקס ב-1957, שבו הופיעה לצדו של יול ברינר; "עץ התלייה", מערבונו הקודר של דלמר דייוויס ב-1959, שבו שיחקה לצדו של גרי קופר; ו"סימרון" בבימויו של אנתוני מאן ב-1960, גרסה קולנועית נוספת לרב המכר של עדנה פרוור, שבה גילמה את אשתו הנאמנה של גלן פורד), אך הסרטים לא נחלו הצלחה והיא חזרה לאירופה.

מאז שובה לאירופה הופיעה לרוב בתיאטרון בגרמניה ואוסטריה; בנוסף, שיחקה בתפקידי משנה בסרטים כמו "תיק אודסה" של רונלד נים ב-1974, "מסע הארורים" של סטיוארט רוזנברג ב-1976 ואף בסרט "סופרמן" של ריצ'רד דונר מ-1978. הפאתוס שאךפיין את דמותה ניכר פעם נוספת, והפעם בצורה שוברת לב באמת, בסרט התיעודי "אחותי מריה", שביים ב-2002 אחיה, השחקן והבמאי מקסימיליאן של. הסרט שירטט את דיוקנה של השחקנית כאשה קשישה וחולה, שמתרפקת על זיכרונות העבר שלה. היה משהו נצלני ומרתיע בסרט, שלכל אורכו אי אפשר היה לדעת אם של, שסבלה ממחלת ניוון מוחי, מודעת לסרט שאחיה עושה עליה או משתפת עמו פעולה מבלי דעת; בכל מקרה, קשה היה שלא להתעצב.



מריה של בצילומי הסרט "Change" מ-1974. ידעה כיצד לבכות ולצחוק בעת ובעונה אחת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו