בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בבית של כהן

אלבום של אבישי כהן, שיופיע בקרוב בפסטיבל ישראל

תגובות

בעת הדפדוף בגיליון החדש של מגזין הג'ז "דאונביט" נתקלה העין שוב ושוב באבישי כהן. שמו של הקונטרבסיסט הישראלי הופיע כבר על שער המגזין, עדות למעמדו המכובד בזירת הג'ז האמריקאית. בתוך הגיליון הופיעו ראיון עמו, לרגל יציאת אלבומו החדש "At Home", וביקורת על האלבום (שלושה כוכבים מתוך חמישה, שמשמעותם ציון "טוב").

כהן אף זכה לכבוד מיוחד: קטע שלו נכלל ב"Blindfold Test", המדור המיתולוגי של "דאונביט" שבו משמיעים לבמוסיקאי יצירות של מוסיקאים אחרים בלי לגלות לו מהן ושל מי הן, ומבקשים ממנו לחוות עליהן דעה. הפעם הנשאל היה הקונטרבסיסט צ'רלי היידן, שלא התרשם מהקטע של כהן שהושמע לו - גרסה חדשה ל"Come Together" של הביטלס, מתוך תקליטו הקודם של כהן, "Lyla". "אני לא מרגיש שום חיבור למוסיקה הזאת", אמר היידן, "אין לי שום דבר חיובי או שלילי להגיד עליה".

כהן לא צריך להתרגש מהתגובה של הקונטרבסיסט הוותיק. להיידן יש דעות דוגמטיות על העולם ועל מוסיקה. הוא חושב, למשל, ש-99.9% מהפופ והרוק הם קשקוש נחות. ואמנם, אם להתרשם מהקריירה של כהן עד כה, סביר שהוא גיחך כשקרא את הדברים. לצד כישרונו הניכר, הדבר הכי בולט אצלו הוא הביטחון העצמי.

"At Home", אלבום הסולו השישי של כהן (לא כולל האלבום שהוציא עם ההרכב שהוא מנהיג, "International Vamp Band"), שונה מאוד ברוחו מ"Lyla". "לילה" היה אלבום שאפתני יחסית, שניסה להפגין שליטה בקצת יותר מדי סגנונות וכלל נגיעות לא מוצלחות של פופ ומוסיקה אלקטרונית. "At Home", כפי שמבהיר שמו, הוא אלבום הרבה יותר נינוח, הרבה פחות יומרני. הוא גם מחזיר את כהן אל חיקו הבלעדי של הבס לאחר שבאלבום הקודם ניגן בפסנתר בחלק גדול מהקטעים.

פתיחת האלבום מצוינת. שני הקטעים הראשונים, "Feediop" ו"Madrid", נושאים חותם צלילי שכבר מזוהה עם כהן - מקצבים אסימטריים, מלודיות פשוטות שניכרת בהן אהבה גדולה לזמר הישראלי של שנות ה-40 וה-50 (וגם לפופ המתקדם של יוני רכטר, מתי כספי ושלמה גרוניך), וסאונד שמפלרטט בצורה לא מחייבת עם פיוז'ן, מוסיקה לטינית, מוסיקה ערבית וג'ז. זה נשמע כמו תמהיל אקלקטי מדי, אבל כהן מצליח לגבש ממנו יצירות קוהרנטיות, סוחפות ובעלות נפח רגשי, הכוללות קטעי סולו מרשימים של החלילנית אן דרמונד, הסקסופוניסט יוסווני טרי ובמיוחד נגן הפלוגלהורן דייגו אורקולה. הדיאלוג בין אורקולה לדרמונד בסוף "Madrid" הוא בעיני הרגע היפה ביותר באלבום.

אלא שהאידיליה המוסיקלית לא נמשכת לאורך כל האלבום. היא מופרת בקטע הרביעי, "Remembering", שנשמע כמו עיטור מוסיקלי סוג ב' לסדרת טלוויזיה: קלישאי, על גבול הקיטש. אילו נעזר כהן בשירותיו של מפיק מוסיקלי ולא התעקש לחבוש גם את הכובע הזה, לא מן הנמנע שהקטע הזה היה נגנז. לפעמים עודפים של ביטחון עצמי הם חיסרון.

אחרי שתי הפסגות של הפתיחה והשפל של "Remembering", האלבום מתייצב במידת מה ונע בין קטעים טובים עד טובים מאוד לקטעים בינוניים. מהר מאוד מתברר שהקטעים שבהם מנגן האנסמבל המלא של כהן - חטיבת הקצב והנשפנים - משתייכים לקטגוריה הראשונה, המוצלחת, ואילו הקטעים המאכזבים הם אלה שבהם מנגנת רק חטיבת הקצב - כהן, הפסנתרן סם ברש והמתופף מארק ג'וליאנה.

מה הבעיה עם הטריו? ודאי שלא הנגינה הדינמית של כהן עצמו. גם ג'וליאנה עושה עבודה טובה. אבל ברש הוא בעיני פסנתרן חיוור מאוד: אין בנגינה שלו לא עוצמה ולא ליריות, לא עומק ולא רעננות. וטריו של פסנתרבסתופים קם ונופל על הפסנתרן שלו גם אם מנהיג ההרכב הוא הבסיסט. חבל שמחצית מהקטעים באלבום, בעיקר החטיבה האמצעית שלו, מנוגנים על ידי ההרכב המצומצם, שעמו יבוא כהן בקרוב להופעות בפסטיבל ישראל. אילו הסתמך יותר על האנסמבל המורחב, "At Home" היה יכול להיות דיסק מצוין לכל אורכו ולא אלבום שמתחיל נהדר, מסתיים טוב ובאמצע סובל מבטן רכה.

"At Home" - אבישי כהן. Raz Daz; יבוא: אםסיאי



אבישי כהן. חבל שמחצית מהקטעים באלבום מנוגנים על ידי הרכב מצומצם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו