בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל ספר צריך פרסומת

"לרצות לעצב את טעם הקהל זו יומרה והתנשאות", קובע דב איכנולד, מנכ"ל הוצאת ידיעות אחרונות. הוא רוצה ש"יקנו הרבה ספרים ויקראו אותם". עד שימצא עורך ראשי להוצאה במקום עליזה ציגלר שעזבה, הוא מתגאה באלבומים מצליחים ובזיכרונות של פוליטיקאים ואלופים

תגובות

"רבותי, תביאו לי ספר שימכור", הוא מכריז לפעמים מול אנשי המערכת שלו. דב איכנולד, המנכ"ל של הוצאת ידיעות אחרונות, מצפה מהם לכבוש את טבלת רבי המכר. למכור למכור למכור, הוא אומר בלי הפסקה לנשימה. איכנולד, העומד זה עשר שנים בראש אחת ההוצאות הגדולות והמשפיעות בארץ, חי במציאות של מספרים, ונראה שנוח לו בתוכה.

הוא רוחש כבוד רב לסופרים ולמלה הכתובה, אבל חושיו השיווקיים חדים עוד יותר ?(רק עכשיו הוציא לאור ספר של תשבצי סודוקו, שנמכר מיד ב-4,000 עותקים?). אם יש מו"לים החושבים שהוצאת ספרים צריכה לעצב את טעם הקהל ולהשפיע עליו, ולעומתם כאלה הסבורים כי ההוצאה צריכה לזהות את טעם הקהל ולהתאים את עצמה אליו - איכנולד נמנה ללא ספק עם הקבוצה השנייה.

"לרצות לעצב את טעם הקהל זו יומרה והתנשאות", הוא יורה מיד. "אני גם לא מאמין שאנחנו יכולים להשפיע, אנחנו רק צריכים להיענות לצורכי הקהל ולכוון כמה שיותר מדויק - ככה מוכרים יותר. מה אני יודע יותר מהקהל? מי אני בדיוק?"

שאלתו של איכנולד מהדהדת כעת במיוחד, לא רק מפני שהוצאת ידיעות אחרונות היא אחת מחמש ההוצאות הגדולות המשפיעות על ענף הספרים בארץ, הוצאה שמוציאה לאור יותר מ-120 ספרים בשנה וקובעת את הקצב ואת האווירה בענף, אלא בעיקר מפני שההוצאה מחפשת עכשיו עורך ראשי. עליזה ציגלר, ששימשה בתפקיד בעשר השנים האחרונות, עזבה במאי האחרון את תפקידה.

קסמו של חוסר ניסיון

החולשה המרכזית של ההוצאה, כך נראה, למרות מאמציה הכנים של ציגלר, היא בתחום סופרי המקור. לא רק שההוצאה לא הצליחה להביא אליה סופרים מן השורה הראשונה, היא גם לא הצליחה לטפח סופרים משלה שיהיו מזוהים אתה.

"אני מקווה שסופרים שעליזה האמינה בהם, כמו יזהר הר-לב, דלית אורבך או אלדד כהן, יצליחו בעתיד", אומר איכנולד בזהירות. "דור הביניים של הסופרים שלנו דווקא כן הצליח - יוכי ברנדס, יהודית רותם, אייל מגד. גם הם היו תפוסים בהתחלה והיה קשה להעביר אותם אלינו. האם היתה לנו אמירה בתחום הפרוזה? אני חושב שאנחנו צריכים להשתפר".

זו אולי הסיבה לפרידה מציגלר?

"אחרי עשר שנים יש שחיקה ועייפות, עליזה רצתה כבר ללכת. אני לא מסתיר את זה שיש משהו מפתה ומאתגר בחידוש, אבל דרכינו נפרדות יפה. ההוצאה היא הבייבי שלה, היא בנתה אותה. היו ימים שרבנו והתווכחנו ולא חשבנו אותו דבר. למשל, בספר 'חרקירי' של רביב דרוקר, עליזה חשבה שהיתה צריכה להיות עריכה קפדנית יותר, ואני חשבתי שהעיתוי משמעותי יותר וחייבים להוציא את הספר כמו שהוא. בהיבט של המכירות צדקתי, אבל מההיבט הספרותי היא צדקה. אני מניח שגם באינטראקציה עם העורך הבא, אני ארצה את המסחרי והפופולרי והוא ירצה את האוונגרדי והספרותי".

יהיה בכלל עורך ראשי, או שתיקח את התפקיד עליך?

המשך בעמ' ד8

"ודאי שיהיה עורך ראשי, מישהו עם השקפת עולם ספרותית. אני נפגש עם מועמדים, לא ממהר להחליט. יש לנו מספיק ספרים בקנה וההוצאה עובדת".

מה בדיוק אתה מחפש? עורך בעל ניסיון במו"לות, או מישהו מתחום אחר לגמרי, כפי שעשו בכתר עם המינוי של צביקה מאיר ושמעון אדף?

"אני עוד לא יודע. זו הוצאה שחולשת על כל התחומים, לא פשוט לנווט ספינה כזאת בחוכמה. דווקא הניסיון בתחום הוא לרועץ לפעמים. יש משהו מרתק באנשים בלי ניסיון, כי מהם יכולה לבוא פריצת דרך, מחשבה חדשה, יוזמה חדשה. אני לא ממהר להחליט, זה יכול לקחת חודש וגם ארבעה חודשים".

ביקור אצל א"ב יהושע

במארס 1995 קיבל איכנולד את תפקיד מנכ"ל ההוצאה ממשפחת מוזס. הצעד הראשון שעשה היה למנות את עליזה ציגלר לעורכת ראשית ?(המלצה של יהודה מלצר, מו"ל ספרי עליית הגג והאיש שהביא להוצאה את "הארי פוטר"?). הצעד השני היה לנסוע יחד אתה לחיפה, לביתו של א"ב יהושע, כדי לשכנע אותו לעבור אליהם מהוצאת הקיבוץ המאוחד. יהושע לא הסכים. "שאלתי אותו באופן הכי נאיווי אם יש מחיר שיעבור אלינו. התשובה היתה לא. לא הוא ולא מאיר שלו לא רצו לעבור. לעמוס עוז לא פניתי כי ידעתי שהוא מחויב לכתר. כל אחד אמר שהוא קשור לעורך שלו והצעה כספית לא היתה רלוונטית בכלל. זה מאוד הרשים אותי".

זה לא פגע בך?

"ממש לא. פתאום הבנתי שצריך לבנות את ההוצאה מאל"ף, ושבתעשיית המו"לות לא מספיק רק כסף. צריך יותר מזה - זמן, אנשים טובים. אז התחלנו מהפוליטיקה כי הבנו ששם אנחנו יכולים ליצור עמדה. אחר כך הלכנו על ספרי תרגום עם יהודה מלצר והצלחנו".

איכנולד הספיק מאז להפוך את ההוצאה לגורם משמעותי בענף הספרים. סוד ההצלחה שלו פשוט: הוא מצטיין בהוצאת ספרים לאנשים שאינם מורגלים לקרוא: אלבומים, ספרי פנאי, לקסיקונים.

הוא גאה, למשל, באחד הספרים הראשונים שהוציא לאור כמנכ"ל ההוצאה - "אשר אהבת את יצחק" משנת 1995, שיצא לאור חודש לאחר רצח יצחק רבין ובו טקסטים של מיטב הכותבים בארץ על רבין. האלבום נמכר ב-100 אלף עותקים. עוד הוא משתבח באלבום "אלה שנות" שכתב נסים משעל במלאות 50 שנה למדינת ישראל, שנמכר עד היום ב-600 אלף עותקים. והוא גם גאה באוטוביוגרפיה של הרב ישראל מאיר לאו, "אל תשלח ידך אל הנער", שזוכה כעת להצלחה רבה, שהפתיעה גם את אנשי ההוצאה.

מבגין ועד ביילין

עם זאת, לא מעט ביקורת נמתחת על ההתנהגות המו"לית שלו. גורמים בענף מותחים ביקורת על העובדה שהוצאת ידיעות אחרונות לא נהפכה להוצאה חשובה ולא גיבשה אמירה מו"לית-ספרותית מובהקת; על כך שהרבה מספרי ההוצאה מתפרסמים משיקולים מסחריים ברורים ?(בכך היא אינה שונה משאר ההוצאות המסחריות?); על כך שההוצאה לא הצמיחה סופרים משלה ובמקום זאת נהפכה להוצאה המשרתת פוליטיקאים ואנשי ממסד, שמפרסמים בה את האוטוביוגרפיות שלהם.

"להוצאה של עיתון יש גם מחויבויות מסוימות", הוא מסביר. "אנחנו חייבים להיות הכי טובים בתחום הפוליטי ולתת ביטוי לכולם - מבני בגין ועד יוסי ביילין, מכרמי גילון ועד אורי שגיא. לא סתם אומרים היום שכשאלופים משתחררים מצה"ל אז טופס הטיולים שלהם בבקו"ם עובר דרך הוצאת ידיעות אחרונות - זו מחמאה בשבילי".

מחמאה? זה נראה לפעמים כאילו ההוצאה היא שופר של הממסד, ולא נעשה בה שום סינון ביקורתי.

"הספרים האלה הם התיעוד האמיתי של מה שמתרחש במדינה, והם יישארו כאן לתמיד. בעתיד, כשתלמידים של מדעי המדינה ירצו לבדוק מה קרה כאן בזמן תהליך השלום והסכם אוסלו, הם יחקרו את הספרים של איתמר רבינוביץ', אורי שגיא, יוסי ביילין, איתן בן-צור, אורי סביר - שמספרים על אותו אירוע מכמה נקודות מבט. אלה המסמכים הכי אותנטיים שנכתבו פה. למשל, הייתי רוצה מאוד שבוגי יעלון יכתוב לנו ספר. זו כמעט שליחות מבחינתנו".

הרבה מהספרים שיוצאים אצלכם מריחים משיקולים של פוטנציאל מכירה ופחות משיקולים של איכות ספרותית.

"מה זה אומר מסחרי, שקונים אותם? כן, אני רוצה שיקנו הרבה ספרים ושיקראו אותם. ספר טוב שיושב במחסן לא גורם לי נחת".

ספרה של רינה פרנק-מיטרני, "כל בית צריך מרפסת", הוא דוגמה מובהקת להצלחה נוסח הוצאת ידיעות אחרונות. הספר ראה אור בהוצאה, אבל לא בסדרת "פרוזה" היוקרתית. אנשי המערכת לא האמינו בו וכעת - הרבה בזכות עבודת שיווק בשטח - הוא זוכה להצלחה מסחרית. "בעיני היה בספר משהו פשוט ונכון, שדיבר בגובה העיניים ועשה משהו לאנשים", אומר איכנולד. "אני לא יודע מה זו ספרות גבוהה, עוד מעט 40 אלף איש קראו את הספר. בעיני, כמות קוראים גדולה הופכת לאיכות. מה זה איכות, 500 איש שיקראו ספר נפלא אבל אף אחד לא יידע עליו? לא כל ספר הוא 'סיפור על אהבה וחושך' של עמוס עוז, גם איכותי וגם מוכר. או 'חבלים' של חיים באר. בשמחה הייתי מוציא אצלי את צרויה שלו ועמוס עוז וחיים באר - הלוואי שהם היו באים אלי".

מוכר מדלת לדלת

איכנולד, בקרוב בן 50, הוא בן לניצולי שואה. הוא גדל בבני ברק בבית דתי-לאומי, למד בישיבה תיכונית ואחר כך בתיכון הרא"ה. הוא חובש כיפה. גבר גבוה ורזה, נשוי בשנית לטלי דביר, דוקטור למינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. יש לו שישה ילדים - שתיים מבנותיו לומדות באולפנה בכפר פינס. יש לו גם שלושה נכדים מבתו הבכורה.

מילדות מצוי איכנולד בעסקי ספרים: אביו היה מפיץ ואחר כך הקים הוצאת ספרים קטנה, ספרי חמד, שהוציאה לאור בעיקר ספרי קודש וספרי דת ואחר כך גם סדרות על מדע ועל אמנות. הם עברו מדלת לדלת ומכרו ספרים. איכנולד זוכר את עצמו כילד עומד נרגש מאחורי דוכני שבוע הספר ומוכר ספרים.

לפני כחצי שנה נפוצה בענף שמועה על משא ומתן שהתנהל בין ידיעות אחרונות לסטימצקי על רכישת רשת סטימצקי. בסופו של דבר הכחיש ערי סטימצקי את העניין, ושום עסקה לא יצאה לפועל. כמה חודשים לאחר מכן חתמה הוצאת כתר עסקה עם סטימצקי על הקמת הוצאת ספרים משותפת.

מה היתה מידת האמת בשמועה על המשא ומתן בין ידיעות לבין סטימצקי? "שום דבר. עזבי. עשן בלי אש", אומר איכנולד. האם היה מעוניין שלהוצאה תהיה גם רשת חנויות ספרים, בדומה לכנרת-זמורה ביתן שמחזיקה בצומת ספרים? "היתה לנו רשת חנויות ספרים שנקראה ליריק וסגרנו אותה לפני שמונה שנים", הוא אומר. "אנחנו גם לא מוכרים היום באינטרנט. תפקידנו לעשות ספרים טובים ולעזור בשיווק שלהם, והחנויות תפקידן למכור. אני לא חושב שהוצאת ידיעות אחרונות צריכה להיכנס כרגע למסחר".

איך קיבלת את הידיעה על האיחוד בין כתר לסטימצקי?

"להגיד ששמחתי? לא שמחתי על העסקה הזאת, הופתעתי שיפתח ?(דקל, מנכ"ל כתר?) לא סיפר לי על זה - העסקה הזאת התבשלה במשך שנה ולא ידעתי כלום. אבל בסופו של דבר ענף הספרים זה עסק סולידי, כולם מכירים את כולם ויש סוג של הגינות בענף. לדעתי, בגדול, העסקה הזאת לא תשפיע על השוק".

חלום על עם עובד

החלום הגדול של איכנולד הוא להתמזג עם הוצאת עם עובד, או לפחות למכור את ה"בק ליסט" שלה - כל הספרים שהוציאה לאור במשך השנים. לדעתו, הוא יכול לעשות זאת יותר טוב מהם. הוא כבר פנה אל עמיר פרץ, יו"ר ההסתדרות, המחזיקה בבעלות על ההוצאה, אבל שם מעדיפים להישאר עצמאיים. בעבר פנה להוצאות כמו כרמל, חרגול ואחוזת בית ורצה לשתף אתן פעולה בסגנון דומה לשיתוף העסקי בין ידיעות לספרי עליית הגג או בבל, אך אלה סירבו.

"רציתי שנשקיע יחד בספרים ונתחלק ברווחים", הוא אומר. "הם היו מקבלים אוטונומיה מוחלטת, ואנחנו היינו נותנים להם יתרונות בשיווק - ספרים יופצו טוב יותר, אנחנו עובדים עם ועדי עובדים, אנחנו נמצאים עכשיו ב-150 נקודות מכירה, בכל הקניונים, יש לנו מבצעים למנויי ידיעות אחרונות, קהל של 200 אלף מנויים, אנשים באים לדוכנים עם התלושים שלנו, יש לנו רשת סוכנים בכל מקום בארץ.

"הבק-ליסט של עם עובד זה הפנטסיה של חיי. הוצאנו עכשיו מחדש ביחד עם עם עובד את 'נוצות' של חיים באר; פניתי אליהם לפני חודשיים, התחננתי אליהם שאני רוצה להוציא את הספר הזה, אני מרגיש כבוד שספר של חיים באר יוצא בידיעות אחרונות. מכרנו ביחד 12 אלף עותקים. פנינו לכתר והוצאנו אתם מחדש את 'חיי אהבה' של צרויה שלו. מכרנו 26 אלף עותקים. עכשיו הספר הזה מופיע גם בקטלוג שלנו".

תשע שעות מתחת להריסות

בשנת 1982 שירת דב איכנולד במילואים במיפקדת מצ"ח בצור שבלבנון. היה זה בשנת לימודיו השלישית ?(הוא למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר אילן, אבל לא סיים את התואר?). איכנולד נכח באסון צור 1 וניצל בנס. תשע שעות שכב מתחת להריסות, סביבו נהרגו 76 אנשים. "הייתי אחד הבודדים שיצאו חיים מתוך הבניין, הייתי בקומה החמישית", הוא אומר.

איכנולד נמנה עם המחנה הדתי-לאומי. לא מזמן פירסם ב"ידיעות אחרונות" מאמר על ביקורו בגוש קטיף, ובו יצא נגד הדעה הרווחת במחנה שלו והביע תמיכה בתוכנית ההתנתקות.

"מתוך סקרנות נסעתי לגוש קטיף, רציתי לדעת איך באמת הם מתמודדים שם, מה מניע את האנשים", הוא אומר. "הילדים שלי מתחנכים חינוך דתי-לאומי, הילדות שלי לומדות באולפנה, אבל העמדות שלי הן לא שמאל ולא ימין, הן מרכז. תמיד הייתי אדם פרגמטי. הילדים שלי חושבים אחרת, הבנות שלי הולכות להפגנות ועונדות סרט כתום, אבל אני תמיד אומר להם להטיל ספק בכל דבר, להסתכל על כל הממדים של התמונה ולא ללכת שולל אחרי מה שאומרים".



דב איכנולד: "הייתי רוצה מאוד שבוגי יעלון יכתוב לנו ספר"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו