החתול השחור של הפרופסור למאגיה

הד"ר אברהם אלקיים הזמין את הקהל למדיטציה וקרא לעמיתיו המורים להצמיח נביאים מבין תלמידיהם. הפרופ' איתמר גרינוולד הקביל את החוויה המיסטית להתאהבות ותהה: "האם אפשר ללמוד איך להתאהב?" בקונגרס למדעי היהדות התקיים השבוע דיון סוער על הדרך ללמד מיסטיקה באקדמיה

שירי לב-ארי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שירי לב-ארי

המפגש המרתק בין הפרקטיקה לתיאוריה החל עוד הרבה לפני המתוכנן: מחוץ לאודיטוריום בבניין רבין באוניברסיטה העברית עמדו מניין גברים והתפללו תפילת מנחה. כשסיימו את הצד הפרקטי של אמונתם, נכנסו לאולם כדי לשמוע דיון תיאורטי - או לפחות כזה היה אמור הדיון להיות - סביב השאלה "כיצד מלמדים מיסטיקה באקדמיה".

המתח הנצחי הזה - שבין האקדמיה למיסטיקה, בין הרצון לדעת והחתירה אל האמת לבין הידיעה הפנימית שאינה תלויה בדבר, בין המלים והקטגוריות לבין החוויה הגופנית והמנטלית שבה נעלמות המלים - המתח הזה עמד ביום שני השבוע במרכזו של מושב בקונגרס העולמי ה-14 למדעי היהדות, שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים האחרונות, ככל שסטודנטים למדעי הרוח מגלים יותר ויותר לא רק את העולם הרוחני של היהדות ושל דתות המזרח אלא את תרבויות העידן החדש בכלל, כך גובר הצורך במענה אקדמי לשינוי הזה. רבים מן הסטודנטים, כך נראה, מבקשים לא רק לחקור טקסטים דתיים העוסקים בחוויה המיסטית, אלא גם לחקור ולהבין את החוויה עצמה, את הפרקטיקה שמאחורי הרעיונות.

בדיון השתתפו חוקרים מתחום לימודי המיסטיקה בישראל ובעיקר לימודי הקבלה. מה שהתרחש באולם המחיש במדויק את המתח בין שני העולמות - העולם האקדמי, המחויב לחשיבה רציונלית לוגית ולכללי מחקר ברורים, והעולם הרוחני, החווייתי, המיסטי. באולם התנהל דיון סוער - לפחות במונחים אקדמיים - שעורר רגשות רבים בקרב המשתתפים.

להיות משולש

את יריית הפתיחה ירה הד"ר אברהם אלקיים מאוניברסיטת בר-אילן, שעשה מעשה יוצא דופן - יש שיאמרו פרובוקטיווי - ובחר להתחיל את הרצאתו במדיטציה מודרכת "לטוהר המחשבה" על פי קבלת האר"י. הוא זימן לבמה את תלמידתו אורנה רחל וינר, שביקשה מן היושבים באולם (חובשי כיפה, חילונים, סטודנטים, מרצים באקדמיה) לעצום את עיניהם, להתרווח בכיסאותיהם ולהתרכז באותיות שקראה בקול רם, בצלילים מיוחדים, במשך כמה דקות.

כשפקחו המשתתפים את העיניים החל אלקיים בהרצאה, שקראה למהפך של ממש בלימודי המיסטיקה באקדמיה ועוררה אי נחת בקרב חלק מהנוכחים בקהל. אלקיים קרא לגבש כיוונים חדשים של הוראת הקבלה באקדמיה - כיוונים של עשייה. "בספרי הארי פוטר הרכבת שלוקחת את התלמידים לבית הספר לכישוף נמצאת ברציף 9 ושלושה רבעים; כדי להגיע למחוזות הקסם צריך חשיבה לא קונוונציונלית", אמר.

לדבריו, האקדמיה הישראלית בנויה לפי אמות המידה של האקדמיה הגרמנית של המאה ה-19. כשהקימו בירושלים את המכון ללימודי יהדות ב-1924, לימדו שם קבלה באותן שיטות שמלמדים אותה היום: יש חוקר ויש מקובל, והם נפרדים זה מזה. אלקיים קורא לטשטש את הדיכוטומיה בין החוקר למקובל. "אני מצדד באסכולה הפאריסאית, שבה החוקר מחויב למושא המחקר שלו, מזדהה אתו, אין ניכור ביניהם", אמר.

לדבריו, אין כל סתירה בין החשיבה הלוגית ובין החוויה המיסטית; חוקר יכול לינוק משתיהן. "שואלים אותי תמיד, אם פרופסור לבוטניקה חייב להיות צמח כדי לחקור צמחים, ואם פרופסור לגיאומטריה חייב להיות משולש כדי להבין מהו משולש. בעיני זו שאלה מערבית. החשיבה המזרחית אומרת: כן. עליו להיות צמח כדי להבין צמח. כשצייר סיני רוצה לצייר הר הוא הולך אל ההר, מתבונן בו, הוא נעשה הר, ורק אחר כך הוא חוזר ומצייר הר".

להכשיר מיסטיקונים

התרבות השתנתה, אמר אלקיים, הזמנים השתנו, הסטודנטים למדעי הרוח כבר נסעו להודו, התנסו בחוויות שונות, השתמשו בסמים, הצרכים שלהם השתנו. "המיסטיקה בשבילם אינה רק טקסט אלא חוויה של הגוף ושל הנפש", הוא אמר.

בעיניו, הדרך הטובה ביותר ללמד מיסטיקה היא באמצעות המרחב שנוצר בין החוקר למקובל - מעין דרך ביניים שתשלב את הלימוד והידע עם ההתנסות והחוויה. "החוקר צריך להימצא בתוך החוויה ומחוצה לה בעת ובעונה אחת, זה איזון רגיש ושברירי", אמר. "אנשי הניו אייג' טובים בחוויה אבל חסרים את הדיסציפלינה ההיסטורית המדעית. מיסטיקה ללא מלומדות ומלומדות ללא מיסטיקה הן חלולות. אנו מחויבים לבנות מחדש את כל הלוגיקה והמתודולוגיה של לימודי המיסטיקה באקדמיה בארץ".

כיצד עושים זאת? למשל, דרך שינוי החלל והזמן שבהם מלמדים מיסטיקה - לאו דווקא בשיעורים חזיתיים בכיתות דחוסות, אלא בחוץ, בטבע, "אם אפשר תוך כדי הליכה, במערה כמו המערה של רשב"י, או תחת עץ כמו העץ של אליהו הנביא", אמר אלקיים. "קבלה לומדים בשעות הקטנות של הלילה. אוניברסיטאות יכולות להיות פתוחות 24 שעות ביממה - זה עניין של החלטה". הוא מציע לשלב בשיעורים מדיטציה, מוסיקה, פרקי התבודדות, לימוד קואנים נוסח הזן בודהיזם ועוד.

בשלב זה בהרצאה שבר אלקיים את רצף הדברים והשמיע בטייפ שהביא אתו נגינה של חליל ("כדי ליצור חלל פנוי להמשך הדברים"). למעשה, הדגים כיצד הוא מבקש ללמד על מיסטיקה במסגרת אקדמית. "שפת המוסיקה קרובה לשפת המיסטיקה", הסביר, "זו שפה לא מילולית".

כששב לדבר, אף הרחיב את הצעתו: כמו שהחוג לפילוסופיה צריך להכשיר פילוסופים, אמר, כך החוג ללימודי קבלה צריך להכשיר מיסטיקונים. הוא קורא לאקדמיה להצמיח נביאים. האקדמיה היום חייבת לדעתו להרחיב את המשימות שקיבלה עליה ולהצמיח גם את דמות הנביא החדש, שהיא דמות חברתית-פוליטית.

דבריו של אלקיים, כאמור, עוררו התנגדות בקרב כמה מהנוכחים באולם - חלקם קולגות. מרצה המלמד על מאגיה שאל אם מעתה יצטרך להביא לשיעורים גם חתול שחור כדי להדגים את דבריו. אחרים האשימו את אלקיים בשימוש בגימיקים, או בהתקרבות יתרה אל צורכי הסטודנטים. יש מקום להתנסויות ולחוויות, אמרו כמה מהם, אבל לא במסגרת האקדמיה. אי אפשר לשלב בין השניים, שכן הלימוד המעשי יבוא על חשבון הלימוד העיוני. וחוץ מזה, אמרו, מי קבע שהשיטות הפרקטיות שבהן בחר אלקיים - המדיטציה לפי האותיות ומוסיקת החליל - הן השיטות המקוריות של המקובלים? אולי אלו פרקטיקות ניו אייג'יות נפוצות?

מדיטציה בעיניים פקוחות

הד"ר בועז הוס מאוניברסיטת בן גוריון מייצג גישה אחרת לגמרי: הוא מושך את השטיח תחת רגליו של המושג מיסטיקה. לדבריו, אין שום תכונה משותפת לכל התופעות המיסטיות. המיסטיקה אינה קיימת במציאות, היא בסך הכל מושג לשוני מודרני שיש לחקור אותו בכלים ביקורתיים של מדעי הרוח והחברה. זה לא מושג אוניוורסלי שמתאר מפגש עם הטרנסצנדנטי או האלוהי, אלא מושג המתאר מגוון תופעות ממקומות ומזמנים שונים בעולם, כולן תלויות-תרבות. חקר המיסטיקה נוטה לנתק את התופעות הללו מההקשר שבו נוצרו. לדברי הוס, מאחר שאין חוויה מיסטית אוניוורסלית אין גם דרך מסוימת לחקור אותה ולכן גם אין דרך מסוימת ללמד אותה.

לעומתו, הציע הפרופ' איתמר גרינוולד מאוניברסיטת תל אביב לחקור את המיסטיקה בכלל ואת הקבלה בפרט דרך המחשבה. לדבריו, ספרות ההלכה תומכת ברעיון שלפיו המחשבה - שמופיעה הרבה בספרות הקבלית - יש בכוחה ליצור מציאות. לא הדיבור או המעשה הם העיקר, כפי שמקובל בעולם המאגיה, אלא המחשבה, שיוצרת התכוונות ופועלת ליצירת מציאות.

את החוויה המיסטית מקביל גרינוולד לחוויית ההתאהבות. "האם אפשר ללמוד באקדמיה איך להתאהב?" הוא אמר יום למחרת הכנס. "אלו חוויות פנימיות שיש להן גורמים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, אבל במי מתאהבים ולמה, ומה עוצמת הרגשות, זה עניין פנימי ואין דרך לחקור אותו אלא דרך טקסטים. כל כך הרבה שירים נכתבו על אהבה. אנחנו תלויי טקסט. המיסטיקה היא תחום נלמד באקדמיה ויש בו ספרות ענפה, אז צריך לפתח פתיחות מיוחדת ורגישויות לתחום הזה, אבל אין לי מרשם איך עושים זאת".

את המדיטציה המודרכת עבר גרינוולד בעיניים פקוחות. כמו חוקר אקדמיה טיפוסי, "ישבתי בצד והסתכלתי איך אחרים מגיבים", הוא אומר, "זה עניין אותי הרבה יותר. ראיתי שחלק מהקהל עשו מה שהמדריכה ביקשה וחלק אחר ישבו על הכיסאות וחיכו לראות מה יהיה. השאלה החשובה בעיני היא אם המדיטציה הזאת היתה יכולה לעזור לנו להבין טוב יותר את ספר הזוהר, וזאת שאלה שלא נשאלה שם, למרבה התמיהה".

ניסיון אוטופי

שלושת הדוברים הראשונים בפאנל, שהנחה הד"ר רון מרגולין, ניסו להציע דרך ספציפית ללימוד אקדמי של המיסטיקה. לקראת סוף הדיון הגיע תורו של הדובר הרביעי, המורה הוותיק בחבורה, הפרופ' משה אידל מהאוניברסיטה העברית. אידל חזר לבסיס הרחב ביותר של חקר הדתות: שיטת "ארגז הכלים". אין דרך אחת טובה לחקור את המיסטיקה, אמר, יש הרבה דרכים - כולן טובות וכולן לא טובות בו-בזמן. כל כלי בארגז יכול לעזור בפתרון בעיה אחרת, רוב הכלים בארגז מיותרים רוב הזמן, אבל צריך לשמור את כולם לעת הצורך.

הזוויות התיאולוגית, הפסיכולוגית, הסוציולוגית, הספרותית, ההיסטורית, הפמיניסטית, הקוגניטיווית - כולן זוויות המאירות משהו בחקר המיסטיקה, אבל גם מעמעמות דברים אחרים, אמר אידל. כולן עושות במידה זו אחרת רדוקציה לתופעה המיסטית.

"שלוש ההרצאות שקדמו לי נשאו אופי חיובי", סיכם אידל את הדיון. "כל אחד מהדוברים ניסה למצוא דרך לחקור תופעה מסובכת כמו המיסטיקה והקבלה - אבי אלקיים הצביע על דרך ברורה לעשות זאת, בועז הוס ביקש לא לחפש גדולות אלא לחקור את המושג עצמו, ואיתמר גרינוולד ביקש לחקור את תהליך המחשבה. הגישה החיובית הזאת מילאה אותי ספקנות, שהיתה לי ממילא".

מה בעצם מציע הפרופ' אידל? גישה פרספקטיוויסטית, כפי שכינה אותה. לאמץ כל אחת משיטות המחקר באופן מבוקר ומפוכח, ולהביא בחשבון שיש עוד זוויות ראייה לאותו נושא. הוא גם מציע להיות אקלקטיים - "זו מלה שחוקרים לא אוהבים, אבל קשה מאוד להיות אקלקטיים, צריך לקרוא הרבה דברים ולהבין מה כל אחד יכול לתרום לנו. אחרי 35 שנה של עיסוק בחומרים המיסטיים", הוסיף, "אני חייב לומר שהם ערבוביה, שהם מלאים סתירות פנימיות, וכל ניסיון לחקור אותם על פי שיטה אחת הוא ניסיון אוטופי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ