בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האגדה של ג'ון לג'נד

סטיווי וונדר ופרינס נמנים עם מעריציו, קניה וסט הוא חבר שלו, ובכל זאת, ג'ון לג'נד עדיין נושא בתוכו מספיק עצב כדי לכתוב שירי נשמה נוספים

תגובות

אין להעלות על הדעת שג'ון לג'נד, שאלבומו הכובש "Get Lifted" הוא שילוב של הפקת היפ-הופ ומוסיקת נשמה קלאסית, שייך ללהקת רוק. ובכל זאת, פרסומו הגיע לרמה כזאת שעוברים ושבים, שרואים את המוסיקאי הלבוש בבגדי היפ-הופ ומרכיב משקפי אינטלקטואלים על אפו, יודעים שהוא מפורסם, אף שחלקם לא ממש יודעים למה. בראיון שנערך בעיר סן אנטוניו שבטקסס סיפר לג'נד כי יום קודם לכן ביקר במסעדה בניו אורלינס, שם "ביקשו ממני 10 חתימות עוד לפני שהתיישבתי".

עם הזמן עשויה התלהבותו לדעוך עד כדי עייפות מהפלישה לפרטיותו, אבל אולי לא. הוא מתעקש לומר שהוא מחכה להיהפך לכוכב "כבר מגיל ארבע או חמש. ברגע שהתחלתי לנגן ולשיר רציתי לעשות את זה בטלוויזיה, וידעתי שזה מה שאעשה", הוא מחייך. ובכל זאת, קשה להניח שהוא ציפה להצלחה כזאת. אלבומו האחרון הגיע למקום הרביעי במצעד הפזמונים בארצות הברית. פרינס אמר לו, "אתה כותב שירים, ואף אחד כבר לא עושה את זה היום". לג'נד, בן 26, כבר הופיע עם סטיווי וונדר, והשניים ביצעו יחדיו את שירו של לג'נד "Ordinary People". אפילו הוא עצמו מודה שלא חלם שיזכה לשיר עם סטיווי וונדר.

את רוב חייו הבוגרים בילה לג'נד בדרכים. הוא הוזנק למעמד של כוכב לאחר שקניה וסט, שצפה באחת מהופעותיו ב-2001, החתים אותו בחברת התקליטים שלו. השניים יצאו לסיבובי הופעות משותפים, ויש ביניהם שיתוף פעולה מוסיקלי. "אנחנו מאתגרים זה את זה", אומר לג'נד. עם זאת, הם שונים זה מזה, ולא רק במוסיקה שלהם. בעוד לג'נד נזף בעיתונאי שתיאר אותו כשחצן, משום שלטענתו לא הבין את דבריו, וסט שיחרר הצהרות כמו "אני הדבר הכי קרוב בהיפ-הופ לאלוהים".

לג'נד עצמו לא היה אומר דבר כזה לעולם, כי לדבריו "אני מאופק יותר ונוקט גישה עסקית. כן, גם בי קיים אלמנט ראוותני מסוים, אבל אני מעודן יותר". בכל אופן, נראה שירש מווסט את הנטייה ללכת נגד הזרם.

לג'נד, במקור ג'ון סטיוונס, נולד בספרינגפילד, אוהיו, בנם של תופרת ופועל בבית חרושת. ילדותו היתה מאושרת, ובגיל ארבע החל לנגן על פסנתר ולשיר במקהלת הכנסייה. כשהיה בן 10 הוריו התגרשו ואמו התמוטטה. "היתה תקופה שבה לא היתה מסוגלת להיות אתנו, נפשית ופיסית", הוא אומר.

באותו זמן, באופן לא מקרי, החל לג'נד לתעל את כאבו המודחק לשירים. הוא התחיל להאזין למוסיקה קלאסית, גוספל, לזמר הראפ אם-סי האמר ולתקליטי מוסיקת הנשמה של אביו - חומרים דומים לאלה שמרכיבים את שיריו כיום. ידידיו הדביקו לו את הכינוי "לג'נד" (אגדה), בגלל הדמיון הרב בין מופעיו למופעי מוסיקת הנשמה מהדור הישן.

ב-1988 פגש לג'נד מישהו "שהכיר מישהי שהיתה זקוקה למישהו". אותה מישהי היתה לורן היל. לג'נד בן ה-19 ניגן בפסנתר באלבומה הקלאסי "The Miseducation", ולאחר מכן הופיע עם ג'יי-זי ואלישיה קייז.

מהרגע שבו חתם על חוזה עם סוני במאי 2004 נהפך קצב חייו למהיר יותר, אבל לדבריו "הרבה לא השתנה". ההופעות גדולות יותר, המסעדות טובות יותר, אבל עדיין אין לו חברה. הוא אמנם מנתח בשיריו מערכות יחסים, אבל מערכת היחסים הארוכה ביותר שלו נמשכה שבעה חודשים, אולי בגלל טראומות הילדות והנסיעות הרבות.

הוא גם נהפך לאחד הדוברים הבוטים ביותר באמריקה נגד המלחמה בעיראק. בשנה שעברה, בזמן שרק אמנים מעטים העזו להשמיע קול נגד המלחמה, פירסם באתר האינטרנט שלו מאמר על "נשיא שבאופן שיטתי הוליך שולל את הציבור והפך את אמריקה ואת העולם כולו למקום מסוכן יותר".

הוא מאושר בחייו הנוכחיים, אך עדיין נושא בתוכו מספיק עצב כדי לכתוב שירי נשמה נוספים. אמו החלימה בסופו של דבר ונישאה שוב לאביו, אבל, הוא נאנח: "הם מתגרשים שוב בימים אלה".




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו