שרים את הריסורג'ימנטו

מי מכיר את "המלט" של פאצ'ו ואת "רומיאו וג'ולייטה" של מארקטי? מוסיקולוגים ישראלים חושפים אופרות שחוברו בעשור של איחוד איטליה

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

זו היתה תקופת פריחה שלא תיאמן: בשנים 1860-1870, שנות איחודה של איטליה, חוברו בה לא פחות מ-240 אופרות. רובן אינן ידועות ואינן מוצגות גם בארץ הולדתן, כי הקהל רוצה לשמוע שוב ושוב להיטים שגורים של ורדי ופוצ'יני.

חקירה במכמנים בארוקיים גנוזים וחשיפתם היא תופעה מוכרת - מוסיקאים נחשבים שוקדים על כך בעשרות השנים האחרונות. לעומת זאת, ניעור האבק מאופרות של המאה ה-19 הוא משימה אופנתית פחות. משום מה, שוררת תחושה כי בתחום המוסיקה הרומנטית לא נשאר בעצם מה לחשוף, שהעידית (רובה ככולה) גלויה כבר לכל.

מצב זה גורר ויתור על אופרות שראויות מאוד לתחייה, מבחינה מוסיקלית ומבחינה דרמטית, אומר הפרופ' יהואש הירשברג מהחוג למוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית. דווקא אצלו בחוג בירושלים מנסים לתקן מעט את העיוות. "לא מדובר באי-צדק זועק", מודה הירשברג. "דחיקתן של יצירות מצוינות הצדה, מפני המצוינות ביותר, היא תהליך טבעי. בכל זאת כדאי לפעמים לבדוק אם המחיר של הסלקציה אינו גבוה מדי. נוצרו באותה תקופה מספר עצום של אופרות, והמבחר שמועלה ברגיל על במות האופרה בעולם אינו משקף את מלוא העושר שלהן". בשנים האחרונות, בעזרת תלמידי מחקר בחוג, הירשברג בודק מה כדאי בכלל לבצע מתוך האופרות האיטלקיות השכוחות של סוף המאה ה-19.

תוצאות אחדות של הפרויקט יוצגו לציבור השבוע: מדובר בקטעים מתוך אופרות שנוצרו באותו עשור של האיחוד, ה"ריסורג'ימנטו" - אלה השנים שבהן השתחררה איטליה מהשלטון האוסטרי ואוחדה. קבוצת סטודנטים מהאקדמיה בירושלים ישירו וישחקו (בבימוי חלקי) קטעים אלה, באירועים שמתממשים בעזרת האקדמיה הישראלית למדעים ובעזרת שגרירות איטליה. הם יוגשו בנוסח קאמרי, שבו פסנתר ממלא את תפקיד התזמורת. מנהלת את ההפקה סוניה מזר, מורה במחלקה הווקאלית של האקדמיה הירושלמית.

הקטעים שנבחרו משקפים פנים שונות של המעורבות החברתית שגילתה האמנות באותה תקופה. משנות ה-40 של המאה ה-19 מילאה האופרה תפקיד פוליטי מובהק באיטליה, ולאחר מכן גם גם תפקיד תרבותי-לאומי.

קשה להגזים בתיאור התפקיד החברתי של האופרה באיטליה באותן שנים, אומר הירשברג. הרי מופעי האופרה משכו קהל עצום, ובאלה שנחלו הצלחה צפו כמעט כל תושבי העיר הבוגרים, בכל מקום שבה הועלו. בכל עיר באיטליה היה לפחות בית אופרה אחד, ובערים גדולות אף יותר מכך. במילאנו, למשל, פעלו ב-1869 שבעה בתי אופרה. ההצגות שהועלו ביטאו בצורה סימבולית מסרים שלא היה אפשר להעבירם ישירות, בשל ההגבלות שהטילה הצנזורה. הדוגמאות הידועות הן כמובן האופרות של ורדי, שרבות מהן עסקו בשאיפה לשחרור איטליה מהכיבוש האוסטרי.

בשנות האיחוד עסקו האופרות גם בתחייה התרבותית בכלל של איטליה החדשה. פן אחד של התופעה הוא היפתחות לתרבות אירופה, ובתוכנית הקונצרט יועלו, כדוגמה לכך, שתי אופרות שהליברית שלהן מבוססת על מחזות של שייקספיר, והן "המלט" מאת פרנקו פאצ'ו (הירשברג מכתיר אותה "מעולה") ו"רומיאו וג'ולייטה" מאת פיליפו מארקטי.

היבט אחר של הפעילות הווקאלית השוקקת ההיא התבטא בהלחנת ליבריות שעיבדו ספרות מקורית. שתי הדוגמאות שיוצגו בפרויקט לקוחות מתוך אופרות שעניינן הוא הרומן "המאורסים" של אלסנדרו מנצוני: האחת מאת אמילקארה פונקיילי והאחרת מאת אנריקו פטרלה. נושא שלישי הוא האופרה התנ"כית (במובן הרחב), שתיוצג הפעם בקטע מתוך "ג'ודיטה" (יהודית) של אקילה פרי. הירשברג אומר כי אופרה זו, המספרת על מעשה יהודית והולופרנס, חוברה סמוך להקמת ממלכת איטליה והיא ביטוי בולט במיוחד של תנועת ה"ריסורג'ימנטו".

האם אין ההסתפקות בהבאת קטעים מתוך אופרות אלה מרמזת על כך שאף אחת מהן אינה עומדת בשלמותה, בזכות עצמה?

"בשום אופן לא", אומר הירשברג. לדבריו, העלאת אופרה בשלמותה, עם בימוי, היא מבצע בסדר גודל תקציבי שונה לחלוטין.

איך עומדות אופרות אלה בהשוואה לאלה של ורדי, למשל?

הירשברג: "הייתי אומר שלפעמים הן בכלל אינן נופלות מהן. הראשונות שהייתי מעלה, אילו היה לי כסף לכך, הן 'המלט' של פאצ'ו או 'המאורסים' של פטרלה".

המופעים יועלו היום באולם וייז בבירה (גבעת רם), וביום חמישי במרכז ענב בתל אביב.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ