צופן גורליצקי - תרבות - הארץ

צופן גורליצקי

התיאטרון אף פעם לא הספיק לאילי גורליצקי, שבימים אלה מתפרסם ספרו "טהירו", המפגיש דמויות נודעות ורעיונות מנוגדים מהמאה ה-17. אבל אף שכבר עסק במסעדנות, בפילוסופיה ובהשקעות בבורסה, בראשו עדיין מתפזמים השירים מ"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". ראיון

שירי לב-ארי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שירי לב-ארי

"אני נמשך לאנשים עם ניגודים", אומר אילי גורליצקי, ומודה שהוא בעצמו אדם כזה. לא חצוי, הוא מבהיר, אלא איש שמורכב מניגודים. סיפור החיים שלו מצביע על כך שהוא צודק: גורליצקי היה שחקן תיאטרון, אבל גם מסעדן; הוא חובב פילוסופיה מושבע, אבל גם שחקן מנוסה בשוק ההון. הוא איש שירה וספרות אבל טובע כל יום במספרים, מתוקף תפקידו כראש אשכולות - חברה שהקים לפני 20 שנה לאיסוף תמלוגים בעבור אמנים מבצעים.

לא מזמן חגג גורליצקי יום הולדת 70, אך הוא נראה צעיר מכפי גילו. רזה, לבוש בג'ינס, חולצת טי ועליה חולצת פלנל משובצת של תיכוניסטים. יש בו משהו נמרץ, ערני מאוד. הוא יושב בבית קפה ומדבר על שפינוזה, אבל אז הטלפון הנייד שלו מצלצל והוא עובר לדבר על פריסת תשלומים וחשבונות בנק, וכשהשיחה מסתיימת הוא שב לדבר על האלוהות על פי תורת הקבלה. שוב מצלצל הנייד, שוב עורכי דין, משא ומתן, מספרים. מחר יש לו יום בוררות - אשכולות נאבקת כעת בחברות הכבלים על תשלום הוגן של תמלוגים לאמנים.

פריט אחד בביוגרפיה של גורליצקי ילווה אותו תמיד: הוא זכור לרבים ככוכב המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" שהעלה תיאטרון הקאמרי ב-1964. נתן אלתרמן כתב, סשה ארגוב הלחין, שמואל בונים ביים, וגורליצקי כיכב, עם יונה עטרי ורחל אטאס. המחזמר היה להיט גדול, ההצגה עלתה יותר מ-1,000 פעמים, וכולם פיזמו אז "וי ללילי וי ליומי".

רק לפני שנה הועלה עיבוד מחודש למחזמר בתיאטרון הבימה, בכיכובו של אבי קושניר - אבל גורליצקי עוד לא ראה אותו. הדחקה? "אני עוד אראה את זה, בטוח", הוא אומר, "אבל כבר לפני 30 שנה כשהיו שואלים אותי על 'שלמה המלך' - זה היה רחוק מרחק 10 שנים ממני", הוא אומר.

שפינוזה, רמברנדט, שבתי צבי

גורליצקי מוציא בימים אלה ספר שני פרי עטו, "טהירו" (הוצאת ידיעות אחרונות). ספרו הראשון, "הסוד הכמוס" מ-2002, תיאר מפגש דמיוני בין הרמב"ם לאבן רושד, שני פילוסופים - אחד יהודי ואחד מוסלמי, ושניהם אוהדי אריסטו. ב-2004 תורגם הספר לצרפתית, וזמן קצר לאחר מכן ראה אור בצרפת ספרו של הסופר הצרפתי הפופולרי ז'אק אטאלי, שהפגיש גם הוא בין הרמב"ם לאבן רושד. גורליצקי נעלב וחש שגנבו לו את הרעיון, אבל ויתר על תגובה אפשרית, שכן אטאלי הזכיר את ספרו בפתח דבר שלו והסביר שהוא "שימש לו השראה".

גם "טהירו", ספרו החדש, מבוסס על רעיון דומה של מפגשים בדיוניים בין דמויות ידועות, כולן בנות המאה ה-17: שפינוזה, רמברנדט, נתן העזתי (הנביא שליווה את שבתי צבי), החוזה הנוצרי המשיחי פטר סראריוס ועוד. בעלילת הספר משולבים בטבעיות נושאים ורעיונות שונים בני אותה תקופה: הפילוסופיה של שפינוזה, האמנות של רמברנדט, תורות קבליות, שבתי צבי והתנועה המשיחית, יהודים אנוסים, נוצרים שמאמינים בביאת המשיח. מין תערובת, המזכירה ברוחה את "צופן דה וינצ'י" (אף על פי שגורליצקי החל בכתיבת הספר לפני שנים רבות) של דת ומיסטיקה, אמנות, מדע, פילוסופיה - וכן חידת מספרים שיש לפתור כדי להבין דבר או שניים על התקופה. טהירו הוא שמו של החלל הפנוי שבתוכו, על פי הקבלה, ברא אלוהים את העולם. בספר, טהירו הוא גם שם של ציור מסתורי שצייר רמברנדט, שעורר את סקרנותם של נוצרים משיחיים.

הרעיון לספר עלה אי שם בשנות ה-60, כשגורליצקי היה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. הוא רצה לכתוב על פגישה דמיונית בין ברוך שפינוזה ובין הוגה גדול אחר - תחילה חשב על לודוויג ויטגנשטיין. אבל בזמן מלחמת המפרץ הראשונה חיפש ספר שיוכל לשקוע בו למשך תקופה, וכך החל לקרוא את "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו", של גרשם שלום. הוא המשיך וקרא, וגילה שבאותה תקופה של תנופה משיחית שפינוזה כתב את "אתיקה" ואת "מאמר תיאולוגי-מדיני", ואייזיק ניוטון גילה את חוקי הכבידה אבל עדיין האמין באלוהים ובביאת המשיח. כיצד כל הרעיונות הללו מתיישבים?

גורליצקי אוהב לעמת עמדות ורעיונות. התברר לו שפטר סראריוס, שהאמין בשבתי צבי, היה מיודד עם שפינוזה. על העובדות ההיסטוריות הוא הלביש סיפורים, מפגשים, שיחות ומכתבים בדיוניים, ויצר משחק אינטלקטואלי מעניין. "נדהמתי לגלות שנמצא קו מחבר בין התיאוריה של שפינוזה לבין הקבלה", הוא אומר. "באמצעות הדמיון יכולתי לעשות כל מיני הקבלות וקישורים שמדענים לא יכולים לעשות. שפינוזה כותב על ההכרה העליונה שהיא אהבת אלוהים שכלית; ברגע האמת שלו, הוא דבק באלוהים בצורה אינטואיטיווית, כמעט קבלית. זה מין רגש ישר שחייך הם חלק מחיי אלוהים, מחשבתך היא חלק מהמחשבה של אלוהים, אתה חי את אלוהים-טבע ומסתכל על הדברים כנצחיים. יש פה קירבה לדבקות הקבלית, אף על פי שיש הבדל גדול ביניהם".

גורליצקי מוצא דמיון בין המשיחיות של תקופת שבתי צבי לבין המשיחיות המשגשגת בתקופתנו, ומודע לסכנות הגלומות בתופעה. "ברגע שהמציאות שלנו, עם אנשים משיחיים שמתרוצצים על גבעות אי שם בארץ, יכולה לחבל בחיינו - צריך לעמוד על שתי הרגליים ולעצור את זה. באותה תקופה המשיחיות חיבלה בחיי אנשים - אבל בצורה יותר תמימה. היו אנשים שמכרו את הבתים שלהם,

ארזו הכל והתכוננו לביאת המשיח, אבל זה הפריע רק לאותם עשירים שעשו את זה, זה לא חיבל בחיי היום-יום של כולם, כמו היום".

הוא לא מגדיר את עצמו אדם מאמין, אבל בכל זאת עסוק בשאלות על אלוהים. הוא מזדהה עם האלוהות של שפינוזה, "כוח גדול שאינו חיצוני לעולם", הוא אומר, "אלוהים פרט את עצמו לפרטים וכולנו בדרך זו או אחרת חלק ממנו - הרעיון השפינוזיסטי הזה ממלא אותי בשמחת עניים, שאנחנו, המוגבלים והסופיים, בעצם חלק ממשהו גדול שהוא אלוהים. את הרעיון הזה דת לא יכולה לקבל - בוודאי לא הדת היהודית, הנוצרית או המוסלמית".

לא בגלל תאוות הכסף

גורליצקי נולד וגדל בתל אביב בבית קומוניסטי. הוא היה נשוי שלוש פעמים - אשתו הראשונה היתה השחקנית גילה אלמגור. מנישואיו השניים יש לו שני ילדים בוגרים: יורם, מרצה באוניברסיטת מנצ'סטר בנושא ברית המועצות, ואלכסנדר, שחי בארצות הברית ועוסק באמנות. מנישואיו השלישיים לרותי לרמן יש לו שני ילדים - אדם, מוסיקאי בן 28, ודפנה, בת 23, סטודנטית למדעי ההתנהגות.

למה התכוונת כשאמרת שאתה איש של ניגודים?

"כל החיים שלי לא הלכתי רק בכיוון אחד. בתחילת הקריירה שלי בתיאטרון החלטתי ללמוד באוניברסיטה. כולם הלכו ללמוד שיעורי תנועה, אבל אני הייתי לומד יוונית עתיקה, ובא לחזרות, ובשתיים בצהריים הולך ללימודים ובערב בא להצגה. זה גם לא סוד שהתעסקתי עם שוק ההון. כי מלבד אהבתי לספרות, שירה, מוסיקה - הראש שלי הוא מתמטי. זה לא בא זה על חשבון זה. או פתאום באמצע חיי בא הרעיון להקים את אשכולות, מה שדורש השקעה של שבע-שמונה שעות כל יום".

במקרה אחד, המספרים כבר הטביעו את גורליצקי. לפני 13 שנים הוא הורשע בהשמטת מס על עסקים שבהם היה שותף - המסעדות "אכדילי" ו"אגדילי". היה עליו להחזיר חוב בסך 60אלף שקלים. הוא הורשע בסעיף הקל של העלמת מס לא מתוך כוונה ותכנון . "כשיש כל כך הרבה מסמכים וחשבוניות, יש כמה דברים שנעלמו ממני. אבל שנתיים אחרי זה כבר הייתי אדם חדש. אני לא אוהב למשוך דברים", הוא אומר.

בפרשה אחרת מלפני חמש שנים, נוצר סכסוך בין חברת אשכולות שהקים גורליצקי לבין איגוד שחקני המסך שח"ם. אלה האשימו את אשכולות כי צברה סכום של 8 מיליון שקלים המיועד לתמלוגים, אך לא חילקה אותו לאמנים. בינתיים יושרו ההדורים. "אנחנו היום ארגונים חברים", אומר גורליצקי. "הם לא הבינו נכון: שכשאתה אוסף כסף במשך השנה, אתה לא יכול לחלק אותו מיד, אלא רק כשתסתיים השנה ותגיע כל האינפורמציה. אז תמיד בנקודת זמן מסוימת יש כסף שהצטבר ומיועד לחלוקה. הם באו, קיבלו מאתנו הסברים והכל הסתדר. אני היום חבר גם באמ"י וגם בשח"ם".

מה לך ולעסקים?

"זה תמיד עניין אותי, הסיפור של איך הראש מנווט דברים. בשוק ההון לא היתה לי תאוות הכסף, זה מעולם לא בא משם. אתה מפסיד כל כך הרבה כסף, וגם כשאתה מרוויח קצת - זה עדיין לא שלך. אבל התרגיל האינטלקטואלי, זה מה שעניין אותי אז. היום זה לא מעניין אותי יותר".

"וי ליומי", אמר אשכול

גורליצקי אומר שהתיאטרון לבדו אף פעם לא הספיק לו, תמיד רצה לעשות עוד דברים. "אני עסוק היום בדברים אחרים", הוא אומר, "באמ"י, בכתיבה. צריך להבין, אני היום לא שחקן תיאטרון, אני רואה הצגה פה, הצגה שם. אם היה היום תפקיד מיוחד שהיה מסעיר את נפשי, לא הייתי פוסל את זה על הסף, ועובדה היא שבמשך כל הזמן לא הפסקתי להופיע. אני מופיע עם יונה עטרי בשירים מתוך 'שלמה המלך' והקהל לא נותן לנו להתחיל מרוב מחיאות כפיים. העיסוקים שלי הם כאלה, שהבמה לא חסרה לי בצורה מכריעה".

למה, בעצם, לא נשארת שחקן תיאטרון?

"מגיל די צעיר הבנתי שזאת ארץ קטנה, האתגרים נשארים אותם האתגרים. אז אחרי 'שלמה המלך' חשבתי: מתי, אם בכלל, יהיה לי עוד פעם מפגש כזה עם כותב ומלחין ופרטנרים ענקיים והצלחה כזאת? אתה יודע שכל מה שתעשה אחר כך יהיה פחות או יותר על אותה דרגה. בכל זאת שמרתי על כושר, ואם אצטרך עכשיו להופיע מול קהל של 1,000 איש, אני יכול. הקמתי ב-1980 את אמ"י - זו הרי דרך חיים. יש לי סיפוק מהמספרים ומהראש שעובד ומחשב ומתכנן, ומעודי לא הפסקתי לקרוא וללמוד פילוסופיה ולחלום על הכתיבה".

יש אולי כאלה שיראו בקריירת המשחק שלך פספוס. אתה לא מרגיש כך?

"ממש לא. אם זה היה כך, לא הייתי נהנה מעולמות אחרים. פסקל אמר פעם שככל שהאופק שלך יותר גדול יש לך יותר נקודות מגע עם האין-סוף. בער בי להתנסות בעוד ועוד ניסיונות. זה נשמע אולי נמלץ, אבל התיאטרון לבדו לא הספיק לי".

אף על פי כן, כמעט מתוך אינסטינקט הוא מתחיל לפזם, מעל כוס קפה ועוגת פרג, "בהיכליו יושב שלמה" ("שיר הסנדלר" של אלתרמן). אז אפשר להבחין בתערובת שצפונה בו, בין נוסטלגיה לעשייה הממוקדת לגמרי בהווה. הוא נזכר איך לוי אשכול, בזמן שהיה ראש ממשלה, בא לראות את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר". "בחדר השחקנים הוא אמר לי 'אוי גורליצקי, היום בבוקר בישיבת ממשלה השרים עשו לי את המוות. אתה יודע מה אמרתי להם? 'וי ללילי, וי ליומי'. אבל אני תמיד עם הפנים קדימה", הוא ממשיך. "צריך לצמוח מהעבר, לא להסתכל עליו מתוך ערגה לשוב אליו. ניוטון אמר בצורה הכי נפלאה: אני יכול להסתכל למרחקים קדימה, כי אני ניצב על כתפי ענקים. גם אני ככה, עם העבר מאחור ועם הפנים קדימה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ