מה יש בקפה שלך

הבשורה של "קפה בסחר הוגן" כבר הגיעה לישראל, וברשת אילן'ס אפשר להזמין קפה שיוצר בלי ניצול של עובדים. אבל הרעיון של תיקון עולם דרך בחירות צרכניות שנוי במחלוקת

ארנה קזין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארנה קזין

כשמסתובבים בעיר נראה כאילו עסקי הקפה מעולם לא שיגשגו יותר. בית קפה חדש נפתח בכל קרן רחוב. רשתות הקפה הגדולות - ארומה, ארקפה, קפה הלל, אילן'ס ואספרסו בר - רק הולכות וגדלות ומתפרשות. מדפי הקפה במרכולים קורסים מרוב אפשרויות. כולם שותים קפה. חברות הקפה הגדולות בעולם - קרפט, נסטלה, פרוקטר אנד גמבל, שרה לי וטצ'יבו - מרוויחות מאות מיליוני דולרים בשנה. החגיגה בעיצומה.

אלא שבעצם שוק הקפה העולמי נתון במשבר. מחירי הקפה בעולם ירדו בשנים האחרונות לשפל שלא נודע כמותו. מגדלי קפה - 25 מיליון עובדים בקולומביה, בווייטנאם, בברזיל, בהודו - סובלים מעוני חמור שהולך ומעמיק. כשאנחנו שותים ספל קפוצ'ינו בבית קפה, רק שיעור זעיר מהתשלום - אפסי כמעט - הולך למשפחות שעובדות בגידול הפולים (מקילוגרם פולי קפה שמחירו לצרכן 26 דולר, יקבלו המגדלים לא יותר מ-14 סנט). זה משאיר את המגדלים כמעט בחוסר כל. הרשתות והחברות מרוויחות הון עתק ואילו אצל המגדלים הכסף אינו מספיק לחינוך הילדים, לתרופות בסיסיות ולתזונה ראויה. אם כך, כיצד מיישבים את הסתירה? שוק הקפה נהנה משגשוג או סובל משפל?

לכאורה התשובה טמונה ברעיון שעומד מאחורי המותג "קפה בסחר הוגן" (Fair Trade Coffee), שהגיע באחרונה לישראל מאירופה ומארצות הברית. ברשת בתי הקפה "אילן'ס - בית של קפה", שלה 12 סניפים בתל אביב, רמת גן, גבעתיים, כפר סבא ורעננה, התחילו לפני כחודשיים להציע למכירה קפה שנושא את התווית "סחר הוגן". זהו קפה שכל ייחודו בערך החברתי שלו: מובטח כי המגדלים של הפולים האלה, שנקלו ונארזו להנאתנו, אינם מנוצלים באופן מחפיר. הם זוכים לתשלום הוגן בעבור התוצרת שלהם. תשלום שמספיק להם לצורכי הקיום הבסיסיים. כל קפה שאינו נושא את התווית הזאת הוא ממילא קפה שכרוך בעבדות.

אבל הנה הבעיה: את הקפה מסוג "סחר הוגן" ברשת בתי הקפה אילן'ס אפשר לקנות הביתה בשקית ואקום נאה רק אם רוצים. כלומר, צריך לבחור בכך במיוחד. זהו מותג אחד לבחירה ממגוון של מותגים. תערובת הקפה שמוגשת כברירת מחדל בבתי הקפה של אילן'ס עצמם אינה מ"סחר הוגן". הקפה שאילן'ס מגישים ללקוחות שנשארים לשתות אצלם עשוי מתערובות של מיני זנים שצריכתם כרוכה בניצול. ובמידה מסוימת, זו תמצית הסיפור המורכב כולו.

מותג בין מותגים

מותגים אלטרנטיוויים, שאינם כרוכים בניצול עובדים, הם כיום כלי הפעולה המובהק של מתנגדי תרבות הצריכה והגלובליזציה. אפשר לקנות את נעלי "בלק ספוט" של הארגון הקנדי אדבסטרס, שמיוצרות בפורטוגל על ידי עובדים בתנאי עבודה סבירים, במקום לקנות נעליים של נייקי, שמיוצרות בטייוואן בידי עובדים עניים ובתנאים קשים. אפשר לקנות קרם ידיים ברשת התמרוקים הבריטית בודי שופ, שמבטיחה כי החומרים טבעיים וכי העובדים האפריקאים שייצרו את הקרם זוכים ליחס טוב, במקום לקנות תמרוקים של פרוקטר אנד גמבל או ג'ונסון אנד ג'ונסון, שייצורם כרוך בהתעללות בבעלי חיים ובניצול עובדים. ובדיוק לפי אותו היגיון, רשתות קפה כמו סטארבקס האמריקאית ואילן'ס הישראלית מציעות לנו לקנות מותג קפה הוגן, במקום קפה שבא מעבדות.

בעיניהם של מבקרי הגלובליזציה ותרבות הצריכה הרעיון הוא פשוט: אם נצרוך רק מותגים הוגנים, נשפיע כך על השוק. החברות הגדולות ילמדו שמשתלם להן לשנות את דרכיהן, להעלות את שכר העובדים ולשפר את תנאיהם, כדי לספק לנו את המותגים ההוגנים שבהם אנחנו חושקים. כך, נתקן את העולם באמצעות הבחירות הצרכניות שלנו.

אלא שהרעיון הפשוט הזה לא ממש משכנע. בספרם "אומה של מורדים - איך תרבות הנגד נהפכה לתרבות הצריכה" (שראה אור באחרונה בארצות הברית בהוצאת הרפר-קולינס) מציגים ג'וזף הית ואנדרו פוטר, חוקרי תרבות קנדים, ביקורת על האסטרטגיה הצרכנית של תרבות הנגד.

הית ופוטר כותבים שתרבות הצריכה, והשיטה הכלכלית הקפיטליסטית שמזינה אותה, בנויות בדיוק על העיקרון של מגוון: כל אחד יכול לבחור את המותג שמתאים לו. ויש די לכולם. המותג ההוגן הוא לפיכך מותג בין מותגים. כאשר המתנגדים מציעים למכירה את המותג ההוגן שלהם, הם רק משכללים את השוק באפשרות רכישה נוספת, שמתאימה לבני מעמד כלכלי מסוים בעלי טעם מסוים, ובעצם מאפשרים את המשך השגשוג הכללי של כולם. החברות הגדולות עדיין יעדיפו לשלם מעט מאוד לעובדים ולהרוויח על גבם הון, כדי לשווק את המוצרים שלהן בזול להמונים. התנגדות שנעשית דרך צרכנות, אומרים הית ופוטר, הופכת להיות סגנון חיים מרדים, ממרק מצפון, ותו לא. רק מאבק שמביא לשינוי החקיקה ולהתארגנות של עובדים יכול להביא לשינוי מהותי. אילו, נניח, ישראל או מדינות אירופה היו אוסרות על מכירת קפה שנוצר על ידי עבדים - אולי היה סיכוי שמשהו באמת ישתנה.

מאין בא הריח הרע

לאילן שנהב, הבעלים של רשת "אילן'ס - בית של קפה", יש כמובן כוונות טובות. "נכון, תערובת הבית שלנו היא לא קפה מסחר הוגן", הוא אומר, "אבל אפשר גם לבקש לשתות קפה מסחר הוגן בבית הקפה עצמו". שנהב אומר שהוא מתכוון להפוך את תערובת הבית כולה לקפה מסחר הוגן, אבל זה יקרה בהדרגה.

לדבריו, הקפה הזה אינו יקר יותר מקפה רגיל: הארגונים החברתיים פשוט דואגים לקצץ בדמי התיווך ולהגדיל את התשלום למגדלים - בלי לייקר את מחיר הקפה לצרכן. הבעיה, הוא אומר, היא שהקהל התרגל לטעם מסוים של קפה ברשת שלו; ושהאיכות של הקפה חשובה לו מאוד; ושהוא הצליח לרכוש בינתיים רק קפה מסחר הוגן שבא מקולומביה. "תערובת הבית באילן'ס מורכבת מכמה זנים של קפה, שרק אחד מהם קולומביאני. ייקח זמן עד שנצליח להחליף את כל הזנים בתערובת - למשל את אלה מקוסטה ריקה או מפפואה ניו גיני - ולרכוש אותם מחברות שמשלמות למגדלים בצורה הוגנת", אומר שנהב.

האפשרות לקנות קפה מסחר הוגן בניגוד לקפה שמתבסס על עבדות עדיין לא נודעה ברבים בישראל. נורית רווה, הבעלים של רשת אספרסו בר, למשל, אומרת שהיא "שמחה לשמוע על האופציה הזאת. אני נגד ניצול ונגד עבדות. זה מחדש לי - ואני בהחלט מתכוונת לבדוק את האפשרות לרכוש קפה כזה לרשת שלנו".

ברשת ארקפה לא מציעים קפה עם התווית "סחר הוגן". אבל לדברי חגית פוקס, מנהלת השיווק ברשת, הקפה שמוגש ברשת נקנה ישירות מהמגדלים - בהודו, באל סלוודור, באינדונזיה, בגואטמלה - ואלה זוכים ליחס הוגן. "חוץ מאשר בסטארבקס, שבזכות הגודל שלה יכולה להשפיע, הלייבל של 'סחר הוגן' הוא פעמים רבות יותר 'באז וורד', מלה אופנתית, מאשר ערך מהותי. אצלנו אין תווית כזאת, אבל במידה רבה אפשר לומר שהסחר ההוגן הוא חלק אינטגרלי בתהליך הקנייה והקלייה. אנריקו מסקיני, הבעלים של ארקפה איטליה, מקפיד לא לקנות את הפולים מברוקרים, מחברות תיווך. הוא מקיים קשר הדוק וישיר עם המגדלים ועם הקהילה שלהם. אמנם המטרה הבסיסית היא לשמור באופן הזה על איכות הקפה ועל יציבות בטעמי הזנים השונים, אבל זה יכול לקרות רק אם המגדלים, שמוכרים את תוצרתם ישירות לארקפה, מרוצים ומצליחים להתקיים לאורך זמן".

אשה נאה לוגמת מספל קפה ומעקמת את האף. ניכר כי הקפה לא טעים לה. זהו הדימוי הוויזואלי הבולט בחוברות ההסברה של ארגון אוקספאם הבריטי, הפועל להפצת הרעיון של סחר הוגן. "יש עוני בקפה שלך", אומרת הסיסמה הצמודה לתמונה - ומסבירה כך מאין בא הטעם הרע. אייל הראובני, שעובד בסניף של אוקספאם בירושלים, אומר שקפה מסחר הוגן תופס כבר 10% מהשוק בבריטניה. בארצות הברית שיעורו 3% מהשוק. בישראל לא מגדלים קפה ואין כאן פעולות של אוקספאם בתחום. המאמצים של הארגון ליצור מותגים של סחר הוגן בארץ התחילו בינתיים רק בקשר לייצור שמן זית על ידי מגדלים פלשתינאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ