הישרדות, בלי ניצחון

"לילה טוב ובהצלחה" של ג'ורג' קלוני

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

בדומה לסרטו הראשון של ג'ורג' קלוני כבמאי, "וידויים של מוח מסוכן", שיצא לאקרנים ב-2002, גם סרטו השני, "לילה טוב ובהצלחה", עוסק בקשר שבין הטלוויזיה לפרנויה. ואולם, הדגש בשני הסרטים שונה לחלוטין, וכך גם התוצאה, שבמקרה של "לילה טוב ובהצלחה" היא שלמה ומרשימה הרבה יותר.

שני הסרטים מציבים במרכזם אישיות טלוויזיונית אמיתית ונודעת ומשחזרים את התקופה שבה היא פעלה. "וידויים של מוח מסוכן" הציג את סיפורו של צ'אק בריס, מפיק ומנחה תוכניות טלוויזיה עממיות ופרועות במיוחד, שטען באוטוביוגרפיה שלו שעבודתו הטלוויזיונית בשנות ה-60 וה-70 שימשה כיסוי לפעילותו כסוכן הסי-איי-אי. "לילה טוב והצלחה" עוסק בדמותו של שדר החדשות האגדי אדוארד ר' מורו, שיצא ב-1953 למאבק בג'וזף מקארתי, מאבק שהיה אחד המאיצים לנפילתו של הסנאטור ממדינת ויסקונסין.

אבל בעוד "וידויים של מוח מסוכן" היה הזוי, לגלגני ואפילו ארסי במידה מרובה, "לילה טוב ובהצלחה" מתייחס לדמות ולסיפורה בכובד ראש. "וידויים של מוח מסוכן", למרות חולשותיו, העיד על כישרונו של קלוני כבמאי, ובעיקר על תבונתו, והיתה תחושה שקלוני בחר להציג בו את צדה ההזוי והגרוטסקי של הטלוויזיה האמריקאית מכיוון שלו עצמו היה חשבון ארוך עמה. "לילה טוב ובהצלחה" מוכיח שהקשר שלו לטלוויזיה האמריקאית, ולמקומה בהיסטוריה ובחברה, עמוק הרבה יותר.

בראיונות לקראת צאת הסרט לאקרנים, סיפר קלוני שזה זמן רב רצה ליצור סרט על אד מורו, בין היתר משום שאביו שלו היה עיתונאי, שבדומה לרבים ראה במורו את אחת הדמויות הנערצות ביותר בעולם העיתונות האמריקאית, תחילה ברדיו (מורו שידר לאמריקה ישירות מלונדון המופצצת בזמן מלחמת העולם השנייה) ואחר כך בטלוויזיה. ואולם, מצפייה ב"לילה טוב ובהצלחה" (שהיה הביטוי החם והאירוני כאחד שבו חתם מורו כל אחד משידוריו) ברור שהקשר של קלוני למורו מהותי אף יותר, ובעיקר אינו סנטימנטלי.

קלוני, בעזרת התסריטאי גרנט הסלוב (שמוכר אף הוא כשחקן, ומופיע בסרט בתפקיד קטן), משתמש בסיפורו של מורו ובמאבקו במקארתיזם לא רק כדי לשרטט את דיוקנו של רגע מכונן בעברה של אמריקה, אלא גם כדי לומר משהו על אמריקה של היום ומקומה של הטלוויזיה בה.

"לילה טוב ובהצלחה" הוא סרט נועז ביותר; הוא נועז לא רק בזכות הסיפור שהוא בוחר להציג, אלא גם בזכות האופן שבו הוא בוחר להציג אותו. זה מתחיל בסגנון: הצילום בשחור-לבן, מיקומה של העלילה במספר מצומצם של חללים סגורים, והשילוב המתוחכם בין קטעים מבוימים לקטעי ארכיון. זה נמשך עם העלילה, שנמנעת מלהציג את הסיפור באופן סכמטי ופשוט, שיבליט את צדו המגמתי.

אבל עיקר התעוזה באה לידי ביטוי בהימנעותם העיקשת של קלוני והסלוב מלהפוך את סיפורו של מורו ומאבקו במקארתי לסיפור של ניצחון רומנטי של הטובים על הרעים. גישה כזאת היתה לא רק שטחית מבחינה דרמטית ורגשית, אלא מוטעית מבחינה היסטורית ומנוגדת למסר הכללי של הסרט. כוחו של "לילה טוב ובהצלחה" נובע במידה מרובה מהיחס האמביוולנטי שלו לנוף המוסרי והאידיאולוגי שמורו ועמיתיו פעלו בו - ביניהם המפיק של תוכניותיו, פרד פרנדלי (בגילומו של קלוני עצמו), והמעביד שלו, ויליאם ס' פיילי, מנהלה של רשת סי-בי-אס (שמגלם פרנק לנג'לה במיומנות כה מרשימה, שקשה להבין מדוע לא זיכתה אותו במועמדות לאוסקר).

זהו סרט שנמנע מלהקל על הצופים, ואינו מתחנף אליו, וסגנונו והמבנה שלו מבליטים פעם אחר פעם כי הדרמה המוצגת במרכזו אינה סיפור אמריקאי הירואי. אחרי הכל, יציאתו של מורו למאבק במקארתי נבעה במידה מרובה מהחשש שלו לעתידו עצמו; והטלוויזיה, גם אם מילאה תפקיד מכריע בתהליך הפלתו של הסנאטור, עשתה זאת באיחור ניכר, אחרי שנים ארוכות של שתיקה ופחד.

זה אינו סיפור של ניצחון. יותר מכל, זהו סיפור של הישרדות, שדרשה אמנם אומץ והעידה על הכוח שיש לטלוויזיה, אך אין היא מוכיחה דווקא את עליונותה של הנפש האמריקאית כאשר היא מושמת במבחן. את זה קלוני מותיר לסרטים ולתוכניות טלוויזיה ש"לילה טוב ובהצלחה" יוצא נגדם: אותם מוצרי בידור שמבקשים ללטף את הנפש האמריקאית ולהשכיח ממנה את המציאות שסביבה.

"לילה טוב ובהצלחה" עוסק בסופו של עניין באחריות - פרטית וציבורית, אישית ומקצועית, היסטורית, אידיאולוגית, חברתית ותרבותית - ובכך נעוצה הרלוונטיות שלו. אין ספק שקלוני מבקש להתריע נגד התפקיד הדל, החלש והמבוהל שהטלוויזיה האמריקאית מילאה בדיווחיה על האירועים של השנים האחרונות, מהמלחמה בעיראק ועד לאסון קתרינה. דבריו של מורו בסוף הסרט על מחדליה של הטלוויזיה האמריקאית ועל בגידתה בשליחותה רלוונטיים לימים שמרניים אלה לא פחות מאשר לרגע ההיסטורי שבו נאמרו; והם רלוונטיים כמובן לא רק לאמריקה.

לא רק ש"לילה טוב ובהצלחה" אינו מציג סיפור של ניצחון אמריקאי הירואי מסורתי, הוא גם עטוף בדוק של מלנכוליה, שבא לידי ביטוי בין השאר באופן ישיר אך גם אירוני בשימוש שהוא עושה בשירי הג'ז של הזמרת השחורה דיאנה ריווס, המשובצים בו כמעין סוף פסוק לפרקיה של העלילה.

דייוויד סטראתרן, שמגלם את מורו, השתתף כבר בסרטים רבים, שמרביתם הופקו באופן המכונה עצמאי (ביניהם סרטים רבים של הבמאי ג'ון סיילס, חבר של סטראתרן עוד מתקופת לימודיו בקולג'). הופעותיו היו תמיד מצוינות, אך רק הפעם הוא זכה להכרה ולמועמדות לאוסקר.

אך יותר מכל, "לילה טוב ובהצלחה" מעיד על כישרונו של קלוני, ואף יותר מכך על חשיבותו במציאות הקולנועית האמריקאית העכשווית כשחקן, שאחרי שנים של מאבק מנצל את מעמדו בצורה אחראית ונועזת. זה מזכיר קצת את תחילת סיפורו של קלינט איסטווד, ומבחינתי זו מחמאה גדולה.

"לילה טוב ובהצלחה". במאי: ג'ורג' קלוני; תסריט: גרנט הסלוב, ג'ורג' קלוני; צילום: רוברט אלסוויט; שחקנים: דייוויד סטראתרן, ג'ורג' קלוני, פרנק לנג'לה, רוברט דאוני ג'וניור, פטרישה קלרקסון, ג'ף דניאלס, ריי וייז, טייט דונובן, גרנט הסלוב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ