בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקררי כל העולם

15 בני משפחת נטאמו ממאלי מוציאים על אוכל 26.39 דולר בשבוע. ארבעת בני משפחת מלאנדר מגרמניה מוציאים על מזונם 500 דולר בשבוע. ספר חדש מתעד את העולם שבין הרעב לרעבתנות

תגובות

מה אנשים אוכלים ברחבי העולם ומדוע? איך משפיעים הגלובליזציה, ההגירה ומעשי השיווק של חברות המזון על התזונה ועל הטעמים של בני אדם במאלי, בכוויית, בארצות הברית, בבריטניה, בסין, בבוטאן? האם הקידמה טובה לקיבה ולחיך, משביעה ומענגת, או שהיא משחיתה ומקלקלת? האם ייתכן שכל הפיתוחים בתחום המזון מביאים דווקא להשמנת השבעים ולהרעבת הרעבים?

זוג עיתונאים אמריקאים, הכתבת פיית ד'אלוזיו והצלם פיטר מנזל, יצאו למסע תיעוד מרתק בעולם שבין הרעב לבין הרעבתנות. הם חיברו יחדיו את "Hungry Planet", ספר יפה של תצלומים ומסות על מסורות ותמורות בהרגלי האכילה ועל הקשר ההפכפך שבין רווחה כלכלית לבין תזונה. במרכז הספר - ספר תצלומים מהודר, שראה אור באחרונה בארצות הברית בהוצאת Material World Books - 30 משפחות ב-24 מדינות, שמספרות על הרגלי האכילה שלהן ופותחות את המזווה ואת המקרר לעיון ולצילום. דווקא משום שהמחברים מבקשים רק לתעד ואינם יוצאים באופן בוטה נגד תאגידי המזון ובגנות הגלובליזציה - המסקנות שעולות בספר מרשימות ומקוממות. וההבדלים המובהקים, המזעזעים, שבין העולם הרעב לבין העולם השבע הם רק חלק מהסיפור.

משפחת נטאמו בקואקורו שבמאלי האפריקאית, למשל, משפחה גדולה של 15 נפשות, מוציאה על אוכל רק 26.39 דולר בשבוע. לעומתה, משפחת מלאנדר בברגטהייד בגרמניה, משפחה קטנה של ארבע נפשות, מוציאה על האוכל שלה לא פחות מ-500 דולר בשבוע. אצל משפחת נטאמו אוכלים בעיקר אורז ודגנים - חיטה ותירס (ב-11 דולר לשבוע) וגם מעט בשר ודגים (בשווי 1.49 דולר בשבוע), מעט פירות וירקות (בשווי 6.5 דולר לשבוע) וגם שמן ותבלינים. בני המשפחה לא אוכלים שום אוכל מעובד. להרוויית צימאונם הם שותים רק מים מבאר מקומית.

משפחת מלאנדר הגרמנית מוציאה את רוב הכסף על משקאות מעובדים כמו בירה, סודה, קפה ותה (70.17 דולר בשבוע), על מזון מוכן כמו פיצות קפואות (66.78 דולר בשבוע), על פירות וירקות (78.10 דולר בשבוע) ועל מוצרי חלב (64.33 דולר בשבוע). ארבעת בני המשפחה גם אוכלים לא מעט בשר ודגים וגם מיני חטיפים וממתקים.

כך, בסיפורי המשפחות השונות, בולטים לעין הדלות והעוני במדינות אפריקאיות ובאזורים הכפריים בסין ובבוטאן; וניכרת לעין ההפרזה הגמורה במטבחים בגרמניה ובארצות הברית, בבריטניה וביפאן.

אבל לא רק זאת. מתברר ששיפור קל במצב הכלכלי במדינות המתפתחות מביא לשיפור התזונה עד לרמה מסוימת, אבל עד מהרה מתחיל הקלקול: חברות המזון המשווקות אוכל מעובד מצליחות בקלות יתרה למשוך אליהן את הסועדים החדשים. מיני מזונות ומשקאות עתירי סוכרים, שומנים וחומרים מלאכותיים מזיקים תופסים מיד את מקומם של המזונות הטריים והמזינים. קצרצרה הדרך מרזון ודלות אל עודף שומן וסכנה לבריאות. משפחה של חמש נפשות במקסיקו, למשל, עברה באחרונה לשתות רק קוקה קולה, במקום מים ומשקאות טבעיים אחרים; אף שגדלה והתחנכה במסורת של בישול ורקיחה עצמאיים, עם כבוד למרכיבים והבנה מעמיקה באופני הבישול, לאם המשפחה אין היום מושג ממה עשויה הקוקה קולה, והיא גם אינה שואלת; "אף על פי שהיא מודאגת מבעיות חדשות של השמנה ושל שיניים מקולקלות שתוקפות באחרונה את המשפחה שלה", כותבת ד'אלוזיו. איכשהו, הקשר בין קוקה קולה לבין חורים בשיניים מצליח לחמוק מעיני הצרכנים המכורים.

מסיפורי המשפחות, ומהנתונים הסטטיסטים שמביאה המחברת, מתחוור כי האתגר הגדול העומד לפני האנושות היום הוא לא רק הצורך להשביע מיליארד רעבים בעולם, מחציתם ילדים, שחסרה להם תזונה בסיסית. שאלה דחופה אחרת היא זו: כיצד להדוף את הלחצים של חברות המזון הענקיות, המשווקות מזון מעובד ומחפשות להגדיל עוד ועוד, בלי שובע, את השווקים למוצריהן. כיצד לגרום לחברות הענק לשאת באחריות לתזונת העולם הרעב והשבע כאחד.

שיעור האנשים הסובלים מעודף משקל בארצות הברית הוא כ-70%. ושיעור השמנים-מאוד (Obese) כ-30%. שיעורים דומים של אנשים הסובלים מעודף משקל עד כדי סכנה ממשית לבריאות אפשר למצוא באוסטרליה, בכוויית ובמקסיקו. בה בעת, תת-תזונה קטלנית רווחת בצ'אד, במונוגוליה, בפיליפינים ובגואטמלה (כמעט שליש מאוכלוסיית המדינות האלה סובלים מרעב). המדינות השמנות ביותר הן אלה שבהן אוכלים יותר סוכר וממתיקים אחרים מאשר במדינות אחרות. המדינות השמנות ביותר הן גם אלה שבהן יש סניפים רבים יותר של רשת המזון המהיר מקדונלדס מאשר במדינות אחרות. לעומת זאת: המדינות שבהן שיעורים נמוכים של עודף משקל ושיעורים נמוכים של רעב, מדינות שבהן נהוגים הרגלי תזונה מתונים ובריאים יחסית, הן מדינות כמו צרפת ואיטליה, שמצליחות עדיין, בדוחק - גם בקרב מעמד הביניים - לשמור על תרבות המזון המקומית שלהן ונלחמות בשיניהן נגד המזון המהיר, המעובד והממותק שבא מאמריקה.



משפחת מלאנדר מגרמניה (למעלה) ומשפחת נטאמו ממאלי. בירה, פיצה קפואה וקוקה קולה, לעומת אורז, דגנים ומים מהבאר


תצלומים של פיטר מנזל מתוך הספר "Hungry Planet"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו