המלצות לסוף השבוע

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מופע

שלמה בר ו"הברירה הטבעית" בהופעה * מועדון קמלוט הרצליה, היום מ-21:00

אחרי 30 ומשהו שנים בראש "הברירה הטבעית", שלמה בר עדיין שולט היטב בכללי המשחק של התרבות הפופולרית. עם חולצותיהם הלבנות הצחורות של חברי הלהקה, והלהיטים שנשלפים בחלקו השני של המופע החדש - קשה לטעות בזהות היושבים על הבמה.

באופן ההולם את שמה של הלהקה, המופעים של "הברירה הטבעית" כבר התגלו בעבר כאירועים שעוברים תהליך בלתי פוסק של שינוי. סביר להניח שכך יקרה גם למופע הנוכחי, שנע הפעם בין שני קטבים - החומרה והתובענות שמאפיינות את חלקו הראשון, המוקדש ברובו לשירי תקליטה החדש, המורכב והמוצלח של הלהקה, "עננים נמוכים", מוחלפת בחלקו השני בתזכורת סוחפת ללהיטים הגדולים של הלהקה.

לא קשה להעריך ששינוי מעין זה עשוי לחזק את המופע: מבנה אחר של הערב, עם רצף ידידותי יותר של שירים, המשלב בין אלה המוכרים לבין אלה החדשים, לא יזיק. ייתכן בהמשך תמצא הלהקה גם את הדרך להעצים במופע את הפן האלקטרוני, שנוכח באחדים משירי "עננים נמוכים" ומוסיף למוסיקה של בר ממד בלתי צפוי, אפילו חדשני.

הפן הזה משקף צורך ואפילו תשוקה מרכזיים אצל בר מודל 2006. מלווה בחמשת חברי ההרכב הנוכחי של "הברירה הטבעית", בר מקדיש את חלקו הראשון לשירי "עננים נמוכים" - שלא חסרה בהם לרגע תחושות של מוות וסוף הדרך ("שיר אדמת הצהריים", "ושוב"), אך גם של התחלות חדשות בקנה מידה קוסמי ("בראשית", "דרה", "תוהו ובוהו").

תחושת הדרמה של החלק הראשון גם העניקה את הרישיון ההכרחי להתיר קצת את הרסן בחלקו השני, ולהציע לקהל מגוון של ביצועים שמחים לכאורה לשירים עצובים ואפילו מרירים ("ילדים זה שמחה", "אצלנו בכפר טודרא"). אחרי מקבץ אישי מאוד של שירים, המופע מגלה שוב את יכולתו המרשימה של בר לנוע ברחבי הקלאסיקה של הזמר העברי לדורותיו, עם ביצועים רהוטים של "שחרחורת", "הליכה לקיסריה", "דרור יקרא" ו"זמר נוגה".

בין שני קטבים

גידי אביבי

ספר

"פיקניק" מאת ארנה קזין * סדרה לפרוזה עכשווית. הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרית פועלים. 176 עמודים

הקריאה המענגת והצורבת בקובץ הסיפורים הקצרצרים, האמינים והאינטליגנטיים הזה, כמעט שלא מסגירה את העובדה שמדובר בספר הפרוזה הראשון של המחברת, אבל הספר הבוגר והחודר, שנובע מעומק הבטן, הוא תעודת הלידה הספרותית שלה. לאיפוק - מצרך נדיר בתרבות הישראלית חסרת הרסן בכל התחומים - יש אפקט של מכפלת כוח מלטשת ומזקקת, שמעצימה את כוחו של הסיפור. באיפוק הזה בדיוק מצטיין "פיקניק", שם אירוני למדי לסיפורים הנסובים על מאבק ההישרדות של נשים - שהן אולי אשה אחת - בקרב המאסף להגנה על זהותן הנשית-אנושית בתקופות, פרקים ומצבים אישיים ונפשיים שונים בחייהן. בלב היום-יום האורבני הדביק והמנוכר נרקמים חייהן של דמויות שמקבלות את קשיחותם של החיים כעובדה קיימת שצריך לחיות אתה, אבל לא מוותרות על תשוקתן לאהבה שנוגעת בגוף ובנפש. הפער בין ה"מי-ומה-אני-באמת" לבין ה"מי-ומה-שחושבים-שאני-או-רוצים-שאהיה" יוצר לפעמים אפקט של התנגשות בין-כוכבית, אבל חוכמת האירוניה של המספרת מחפה על כאב החיים, וכישרונה הסיפורי יוצר הבעת פני פוקר נהדרת, המסתירה את סערות הנפש ואת רגשות החמלה הלא מתבכיינת.

אהבתי את כל הסיפורים, אבל נחרתו בי במיוחד "מזל טוב", שבו אשה נוכחת בחתונתה של אהובתה; "כאן זה לא אירלנד, מותק", שבו אשה מתלבטת איך לבשר לבעלה ש"מזיל דמעה בסרטי פעולה" שהחליטה להיפרד ממנו; "הולידיי אין, חדר 253", שבו משתוקקת המספרת למגע חושני אמיתי-מדומיין עם חדרנית שחורה; "תודה שבאתם", ובו מזכירה במשרד יחסי ציבור יוצאת מדעתה כדי לשמור על שפיותה.

כמו בחיים, כל הסיפורים נשארים תמיד פתוחים, עד שהם נגמרים. עד אז הם מצלמים את הגיבורה כמו מצלמה שמצלמת את כל העולם הסובב אותה - חוץ מאשר את הדמעה הסמויה הנקווית בזווית עינה של הצלמת עצמה, זאת שצורבת כמכוות אש גם את לב הקורא.

מעומק הבטן

ראובן מירן

קלאסי

"הסיאנס של רומיאו" עם תומר שרון והרביעייה הישראלית למוסיקה עכשווית * מרכז סוזן דלל בתל אביב, מחר, 14:00, 22:00

"בוודאי היה אפשר פעם לכתוב מכתב ל'יוליה קפולט, ורונה, איטליה' - כפי שכתבו ל'צ'רלי צ'פלין, הוליווד, ארצות הברית' - ולצפות שהוא יגיע למענו", כך כתב אלוויס קוסטלו ב-1992. הדיסק הייחודי של קוסטלו, "The Juliet Letters", כלל 20 שירים, שהלחין על פי מכתבים שנכתבו לגיבורת המחזה של שייקספיר ותשובות שתושב ורונה שלח בשמה.

ביצירה, שחצתה קווים בין קלאסי לפופ, השתתפו גם חברי רביעיית כלי הקשת "ברודסקי"; ועתה עולה לראשונה הגרסה העברית שלה: לא בדיסק אלא על הבמה (בבימוי עתי ציטרון), עם הזמר-שחקן תומר שרון, ובגישה רב-תחומית המערבת תנועה ומשחק, תפאורה ואמנות וידיאו.

על פי הפרויקטים הקודמים של חברות "הרביעייה הישראלית למוסיקה עכשווית", אפשר להמר על המופע. לארבע - הדס פבריקנט, טלי גולדברג, אמיליה הולנדר והילה אפשטיין - חושים חדים לאיתור מוסיקה נועזת, ויכולת ייחודית לבצע אותה במוסיקליות גבוהה ובחן. בהופעה הן גם אמורות לשחק, לרקוד ולשיר - ועל כך קשה לוותר.

רומנטיקה רב-תחומית

נעם בן זאב

אנימציה

"ג'ספר מורלו" * מחר,23:50 , ערוץ יס פלוס

ספינות אוויר אדירות ממדים, שנראות כמו צוללות ענק, מרחפות בשמי העיר הקודרת גותיה. זוהי עיר של ברזל ופלדה, של ערפילים ועשן, ושל מגיפה מסתורית, נטולת מרפא, שהורגת במהירות את תושבי המקום. הנווט הצנום ג'ספר מורלו נדרש לעזוב את אהובתו, לעלות על סיפונה של אחת הספינות ולצאת למסע, שמחייב אותו להתמודד עם טראומה בעברו - טעות ניווט של מעלה אחת בלבד, שגרמה לספינתו לעלות על שרטון ועלתה בחייו של אחד מאנשי הצוות.

שותפיו של מורלו למסע הם רב חובל זועף, שלא חס על הנווט ומזכיר לו שוב ושוב את טעות העבר האומללה שלו, ומדען שטני שאינו מהסס להקריב חיי אדם למען המדע ולבגוד בשותפיו בשם הקדמה והציוויליזציה. השלושה יוצאים למסע רב אתגרים ותהפוכות, שמכריח אותם להתמודד עם סכנות ולקבל הכרעות מוסריות קשות, אך מציע גם סיכוי לגאולה.

סרטו של הבמאי אנתוני לוקאס, שישודר מחר בערוץ יס פלוס, נוצר באוסטרליה בשנה שעברה (שמו המקורי "The Mysterious Geographic Explorations of Jasper Morello"). זוהי אגדה גותית אפלה, המעמתת טכנולוגיה אימתנית עם אנושיות פגיעה. העיר וספינות האוויר שלה הן מפלצות ברזל עצומות, עשויות סבכות ברזל ואין-ספור גלגלי שיניים, שעונים, ברגים, מדחפים ומנועים מטרטרים. הדמויות האנושיות, לעומת זאת, אינן אלא צלליות עדינות, מינימליסטיות, שבריריות, בעלות הבעה קבועה, קפואה. השילוב בין הספינות העתידניות לבין הטכנולוגיה המכנית שלהן, הפרימיטיווית כמעט, יוצר תערובת משונה של עבר ועתיד, ומאפשר ללוקאס למקם את המעשייה שלו במציאות על-זמנית.

העירוב של עבר ועתיד בא לידי ביטוי גם במראהו של הסרט: אף שהוא מדמה אנימציית צלליות עתיקה, "ג'ספר מורלו" נעשה ברובו באמצעות מחשב, בשילוב של תוכנות דו ותלת ממד. התוצאה המרהיבה והעלילה המפתיעה זיכו את הסרט בפרסים רבים וכן במועמדות לפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר. אורכו של הסרט 26 דקות, והוא אמור להיות הראשון בטרילוגיית סרטי אנימציה בכיכובו של הנווט הצנום.

אגדה גותית

נירית אנדרמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ